גברילו פרינציפ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גברילו פרינציפ (Gavrilo Princip)‏ (25 ביולי 1894– 28 באפריל 1918) היה תושב סרבי שהיה חבר בקבוצת "היד השחורה" ו"בוסניה הצעירה", שהתנקש בחייהם של יורש העצר האוסטרו-הונגרי הארכידוכס פרנץ פרדיננד ורעייתו בסרייבו ב-28 ביוני 1914. ההתנקשות הייתה הגורם הישיר לפעולת האימפריה האוסטרו-הונגרית נגד ממלכת סרביה, שהובילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. פרינציפ נודע לשמצה כאדם שגרם לפריצתה של מלחמת העולם הראשונה.

תמונה של גברילו פרינציפ בכלאו שבטרזין

[עריכה] נעוריו

פרינציפ נולד בכפר אובליאי (Обљај), הסמוך לעיירה בוסנקו גראכובו (Босанско Грахово) שבבוסניה (באותה התקופה – בשטח האימפריה האוסטרו-הונגרית). אביו עבד כדוור. להוריו פיטר ומריה היו תשעה ילדים, חמישה בנים וארבע בנות. שישה מהם מתו בגיל צעיר. בריאותו של פרינציפ הייתה לקויה עוד מילדותו. הוריו האביונים לא יכלו לכלכל את בנם ולהאכילו, ולכן שלחו אותו לגור עם אחיו הגדול שחי בסרייבו.

[עריכה] ההתנקשות בארכידוכס פרנץ פרדיננד

[עריכה] רקע

בפברואר 1912 השתתף פרינציפ בהפגנה נגד שלטונות סרייבו – וסולק מבית ספרו. לאחר סילוקו הוא עבר לבלגרד. הוא ניסה להתקבל לגימנסיה של בלגרד, אך לא עבר את בחינת הקבלה.

ב-1912, ההכנות למלחמת הבלקן הראשונה בסרביה היו בעיצומן. פרינציפ ביקש להצטרף ל"קומיטה" – כוחות גרילה סרביים תחת פיקודו של הגנרל וויסלב טנקוסיץ' שלחם במקדוניה נגד העות'מאנים. גנרל טנקוסיץ' היה חבר בכיר באגודה הסודית "איחוד או מוות" (Ujedinjenje ili Smrt). פרינציפ לא התקבל ל"קומיטה" בגלל ממדי גופו הקטנים. לאחר הדחייה הוא נסע לדרום סרביה על מנת להיפגש עם גנרל טנקוסיץ'. טנקוסיץ' דחה את פרינציפ משום שהיה "קטן מדי וחלש מדי".

לאחר הדחייה הכפולה, פרינציפ שביקש לכפר על ממדי גופו הקטנים ועל הזלזול שאליו נחשף, הצטרף לתנועת "בוסניה הצעירה". קבוצה זו הורכבה מקרואטים, סרבים, בוסנים ומוסלמים שביקשו להביא לעצמאותם של העמים הסלאבים הדרומיים מידי אוסטריה-הונגריה.

בקרב ההיסטוריונים שוררת תמימות דעים באשר להשתייכותו של פרינציפ לתנועת "בוסניה הצעירה". להשתייכותו של פרינציפ ל"יד השחורה" יש סימנים רבים. קבוצה זו הייתה מעורבת חלקית בתכנון, אימון ואספקת הנשק להתנקשות בפרנץ פרדיננד.

ב-28 ביוני 1914 השתתף גברילו פרינציפ ברצח בסרייבו. הגנרל אוסקר פוטיאורק, המושל של בוסניה-הרצגובינה הזמין את פרנץ פרדיננד ואת רעייתו הדוכסית סופי לצפות במצעד צבאי של כוחותיו. פרנץ פרדיננד היה מודע לסכנה שבביקור, בייחוד לאור ניסיון ההתנקשות של ארגון היד השחורה בדודו, הקיסר פרנץ יוזף, ב-1911.

[עריכה] רצף המאורעות

מעט לפני 10 בבוקר ביום ראשון הגיע הזוג לסרייבו ברכבת. במכונית לפניהם נסעו פהים צוצריק, ראש העיר של סרייבו, וד"ר גרדה, מפקד המשטרה העירוני. במכונית השנייה נסעו פרנץ פרדיננד, סופי, אוסקר פוטיאורק והדוכס פון הראך. גג המכונית קופל כדי לאפשר להמונים לצפות בנוסעים.

שבעת המתנקשים הוצבו לאורך נתיב הנסיעה במרחקים של כ-200 מטרים אחד מהשני ‏‏^[1]. כל מתנקש היה אמור לירות בפרנץ פרדיננד לכשיגיע לעמדתו‏. קושר הקשר הראשון שהבחין ברכב המלכותי היה מוחמד מחמדבאזיק. מחמדבאזיק עמד ליד הבנק האוסטרו-הונגרי, אך קצה סבלנתו והוא הניח לרכב להמשיך לנסוע מבלי שתקף את נוסעיו. מחמדבאזיק טען מאוחר יותר ששוטר עמד מאחוריו, והוא חשש שהוא יעצור אותו לפני שיספיק להשליך את הפצצה.

בשעה 10:15, כשהשיירה חלפה על פני תחנת המשטרה המרכזית, נדליקו צ'ברינוביץ' בן ה-19 השליך רימון יד לעבר מכונית הארכידוכס. נהג המכונית האיץ כאשר הבחין ברימון נע לעברו, והרימון התפוצץ מתחת לגלגל המכונית הבאה בשיירה. שניים מהנוסעים – אריק פון מריצי והדוקס בוס-וואלדק נפצעו קשות. כתריסר מהצופים נפגעו מרסיסים.

אחרי שצ'ברינוביץ' החמיץ את מכוניתו של יורש העצר, חמישה מהמתנקשים האחרים החמיצו את הזדמנותם לתקוף בשל הצטברות הקהל ובגלל מהירות המכונית הגוברת. על מנת שלא להיתפס, צ'ברינוביץ' בלע גלולת ציאניד וקפץ לנהר. מאוחר יותר משתה אותו המשטרה מהמים.

פרנץ פרדיננד החליט מאוחר יותר לגשת אל בית החולים ולבקר את קורבנות הרימון הסורר של צ'ברינוביץ'. על מנת שלא לעבור דרך מרכז העיר, הגנרל אוסקר פוטיאורק החליט כי מוטב שהמכונית המלכותית תיסע ישר דרך כביש ה"אפל קוואי" (בו הייתה התהלוכה) אל בית החולים של סרייבו. אולם, פוטיאורק שכח להודיע לנהג פרנץ אורבן על השינוי בנתיב הנסיעה. בדרך לבית החולים, אורבן פנה ימינה לרחוב גבט.

פרינציפ עזב את התהלוכה והלך לבית הקפה של מוריץ שילר כדי לקנות כריך, ככל הנראה כבר ויתר על ההתנקשות. לפתע הוא הבחין במכונית של פרנץ פרדיננד, אחרי שהנהג פנה בפנייה הלא נכונה. אחרי שהנהג הבין שטעה, הוא בלם, והמכונית עצרה לרגע קט. ברגע זה פרינציפ צעד קדימה, דרך את אקדחו, וממרחק של כמטר וחצי הוא ירה מספר פעמים אל תוך המכונית. פרנץ פרדיננד נפגע בצווארו וסופי בבטנה. סופי מתה מיד. פרנץ פרדיננד, סירב לקבל את מות רעייתו, וביקש ממנה להתעורר. לאחר כחמש דקות הוא התעלף ומת.

[עריכה] לכידתו ומאסרו

פרינציפ ניסה להתאבד תחילה על ידי בליעת ציאניד, ולאחר מכן באמצעות אקדחו. אולם, הוא הקיא את הרעל שפג תוקפו (אותו דבר קרה גם לצ'ברינוביץ', ואיפשר לשוטרים לתפוס אותו חי). ככל הנראה, הקבוצה רומתה וקנתה רעל חלש מדי. האקדח נלקח ממנו לפני שהספיק לשים קץ לחייו.

משום שהיה צעיר מדי בזמן ההתנקשות מכדי שיוצא להורג (הוא היה בן 19 ולא בן 20), פרינציפ קיבל את עונש המאסר המרבי, 20 שנה בכלא. בגלל המלחמה שפרצה בעקבות ההתנקשות, התנאים בבית הכלא היו קשים, ופרינציפ סבל משחפת. הוא מת ב-28 באפריל 1918 בכלא טרזין (שמאוחר יותר הפך לחלק ממחנה טרזיינשטאדט). במותו שקל פרינציפ 40 קילוגרמים.

[עריכה] מידע נוסף

האקדח שבו השתמש פרינציפ נמצא לאחרונה והוא מוצג במוזיאון להיסטוריית המלחמה שבווינה. הקליע השני שירה פרינציפ, זה שהרג את פרנץ פרדיננד מופיע כמוצג מוזיאוני בקונופיסטה, טירה בבנסוב שבצ'כיה.