ברל כצנלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ברל כצנלסון (25 בינואר 1887 - 12 באוגוסט 1944), ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית, עיתונאי, עורך ומקים מוסדות ההסתדרות.

תוכן עניינים 1 תולדות חייו 2 מנהיג פועלים 3 יחסו למהפכה הסובייטית 4 בהנהגת תנועת העבודה 5 יחסו למסורת 6 מפעל חייו 7 לקריאה נוספת 8 קישורים חיצוניים 9 הערות שוליים

[עריכה] תולדות חייו

ברל כצנלסון נולד בעיר בוברויסק (המצויה כיום בבלארוס), למשפחה יהודית משכילה. שמו השני היה יעקב. בילדותו נתייתם מאמו ומחלה שבה נתקף מנעה ממנו את הביקור הסדיר בבית הספר. בבית אביו רכש השכלה ואת השקפת העולם הציונית סוציאליסטית. לאחר שבגר רצה לעלות לארץ, אך החליט לרכוש מקצוע קודם שיעלה. הוא עבד בעבודות שונות, כפחחות ונפחות ולאחר שרכש השכלה מקצועית לפי רוחו, עלה ארצה בשנת 1909. הייתה זו תקופת העלייה השנייה.

בתחילה שהה ברל ביפו, שם נפגש עם הסופר יוסף חיים ברנר, פגישה שהייתה עתידה להשפיע על דרכו המדינית והמעשית. ברנר הפגיש אותו עם א"ד גורדון, מראשי תנועת העבודה, אשר העלה את העבודה הפיזית, עבודת הפועל הפשוט, למדרגת דת. ברל נדד כפועל פשוט ברחבי ארץ ישראל, הגיע למושבות הוותיקות, לפתח תקוה, עלה לגליל והחל להיות דמות מוכרת בחוגי הפועלים.

[עריכה] מנהיג פועלים

בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אירע משבר חמור בעליה השנייה. רבים מהעולים חזרו לארצותיהם ואלו שנותרו סבלו רעב, אבטלה ורדיפות. בשנים אלו היה ברל בין ראשי הפועלים, ועלה לדרגת של מנהיג בין בני דורו.

כצנלסון הושפע מאוד מרעיונות סינדיקליסטיים בדבר חיוב הקשר האורגני בין פעולות מקצועיות למאבק המדיני. בוועידה החקלאית שנערכה בשנת 1917 קרא כצנלסון לאיחוד תנועות הפועלים ומצא תומך נלהב בדוד בן-גוריון, אם כי לא הצליח לשכנע בכך את מורו א"ד גורדון, שהמשיך לשמור על עצמאות מפלגתו הפועל הצעיר. ברל היה זה שניסח את המצע של תנועת אחדות העבודה.

כצנלסון מילא תפקיד פעיל מאוד בהקמת ההסתדרות, מוסדותיה, הארגונים הקשורים אליה כגון "קופת חולים כללית", "סולל בונה" "בנק הפועלים", המשביר לצרכן ומוסדות וארגונים נוספים. הוא היה דירקטור באוניברסיטה העברית ובקק"ל ואף היה בין מקימי הוצאות הספרים "עם עובד" וספרית פועלים. בשנת 1925 הקים את העיתון דבר, והיה עורכו הראשי עד יום מותו. רכש לעצמו מעמד של סמכות רוחנית בתנועת העבודה, כשבמיוחד בלטה השפעתו בחיזוק המגמה הלאומית על חשבון זו המעמדית.

[עריכה] יחסו למהפכה הסובייטית

הוא היה מן הראשונים שהטילו ספק בהצלחת המהפכה בברית המועצות ונמנה עם המעטים בתנועתו שהתייחסו בחיוב למסורת ולדת היהודית. בניגוד למיכה יוסף ברדיצ'בסקי, שביקש למחוק את כל העבר היהודי ולבנות עולם חדש, טען שזוהי מהפכנות פרמיטיבית וילדותית שלא תחזיק מעמד, ושיש לדגול במהפכנות קונסרוקטיבית שמשולבת בחיים רוחניים, שלא זורקת לגל האשפה את כל ירושת הדורות, אלא בוחנת אותה מחדש, לעתים מרחיקה, לעתים מקרבת, ולעתים חושפת נשכחות, ממרקת אותם מחלודתם ומחזירה לתחייה מסורת קדומה, כדי להזין את נפש הדור המחדש. לדידו המרד של הציונות צריך גם למרוד במרידות הקודמות, כמו חזון ההתבוללות של המשכילים והסוציאליסטים, הגלותיות של הבונד, הערצת התארים והדיפלומות של המשכילים, והשתעבדות לחזון המהפכה הקומוניסטית. ^[1]

[עריכה] בהנהגת תנועת העבודה

ברל היה דמות מכרעת בהקמת מוסדות תנועת העבודה, שבמשך שנים רבות לאחר הקמת המדינה שמשו כמוסדות שלטוניים לכל דבר. אף שמת בטרם זכה לחזות בהקמת המדינה, נמנה עם אלה שעמדו ליד עריסת המדינה שבדרך, וניסו לכוון את דרכה. היה זה דורו, דור העלייה השנייה, שהנהיג את מדינת ישראל שנים רבות והיה זה ברל כצנלסון שנתן לדור זה חלק ניכר ממאפייניו: הצניעות האישית, הפרגמטיות המדינית, העדפת הלאומי על המעמדי. הגיעו הדברים לידי כך, שש"י עגנון כתב לזכרו כי ארבעת האנשים שעצבו את פני היישוב הם "ברנר ורופין ורבינו הקדוש אברהם יצחק הכהן קוק וברל כצנלסון".

אחד מנאומיו הנודעים של ברל הוא זה שנשא את הכותרת "בזכות המבוכה ובגנות הטיח", אותו נשא בכינוס מדריכי עליית הנוער, ביום ב' בתמוז ת"ש (1940). כאן מובא קטע מנאום זה:

	כשרואה אני אדם מתהלך בינינו כמי שתירץ את כל הקושיות והפרכות, או כמי ש"מורה נבוכים" חדש חובר למענו ונתון בחיקו, או כמי שאינו זקוק גם לכך, באשר דעתו הצלולה לא ידעה מבוכה מעולם - הריני מהרהר אחריו שמא הוא חי בעולמות אחרים, מחוץ לעולם הבכא שלנו ולתהפוכותיו וליסוריו ולתקוותיו הגזולות, או שמא הוא משביע את נפשו בלעיסת גירה שהיא היא המיישרת כל הדורים. ואשר לי, טובה לי נפש נבוכה ותועה ובלתי נרגעת, מנפש אשר מום אין בה והיא שוקטת, גם היום, על אמיתותה
-- נאום מב' בתמוז 1940

[עריכה] יחסו למסורת

על טענתו בדבר רדידות חינוכית וחוסר אחריות תרבותית כלפי מסורת ישראל אפשר ללמוד מהמאמר שפורסם ‏‏[2] וכן ממאמר המשך לזה בשם מקורות לא אכזב. היה זה לאחר מדריכי המחנות העולים ערכו טיול ומחנה קיץ ביער בן שמן בט' באב. וכך הוא התבטא: לא אשכח, לא אוכל שכוח את יום החורבן היום האיום מכל הימים, יום גורלנו וביתר פירוט:

	את הזנחת התשעה באב בציבורנו בכלל, אני רואה כאות להפלגה שאין עימה הגה מכוון של אידאה מרכזית. אנו אומרים לחנך את הנוער לחיים חלוציים, לחי הגשמה...כיצד נגיע לכך ? האמנם יעלה זרע זה על סלע צחיח, על רצפת אספלט ! גם אידאה זקוקה לקרקע תחוח בה תוכל להעמיק שורשים. נהרוס עדי יסוד את העולם הישן, נשרוף את כל רכושו שנצבר במשך הדורות ונתחיל הכל מחדש - כתינוקות שנולדו. דור מחדש ויוצר אינו זורק את גל האשפה את ירושתם הדורות...מחזיר לתחיה מסורת קדומה שיש בה להזין את נפש הדור המחדש.

[עריכה] מפעל חייו

ברל כצנלסון פרסם כמה עשרות ספרים וחוברות, ובהן כונסו נאומיו, מאמריו, מכתביו ועוד. כמה מספריו יצאו לאור ביידיש. הוא נפטר בשנת 1944 בגיל 57 ונקבר בבית הקברות כנרת בקבוצת כנרת.

על שמו נקראים מוסדות חינוך ותרבות ברחבי הארץ ובהם המכללות בית ברל ואוהלו, קיבוץ בארי (שהיה שמו העברי) ורחובות בערים שונות.

[עריכה] לקריאה נוספת

• אניטה שפירא, ברל, הוצאת עם-עובד, 1980.

מספריו של ברל כצנלסון:

• בחבלי אדם, על מורים וחברים, עם עובד, תל אביב, 1964.
• בכור ההגשמה, ירושלים, 1946.
• במבחן; שיחות עם מדריכים, תל אביב, 1935.
• דרכי לארץ, תל אביב, 1945.

"חורבן ותלישות", שנות המחנות העולים א', ת"א: הוצאת הקבה"מ, 1975, עמ' 425-426 והמשכה "מקורות לא אכזב", עמ' 426- 429.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הספרים של ברל כצנלסון באתר סימניה
• ביוגרפיה של ברל כצנלסון בארכיון מפלגת העבודה.
• ברל כצנלסון באתר מכללת בית ברל.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ מקורות לא אכזב, מתוך במבחן, כתבים כרך ו.
2. ^ ‏ בעיתון דבר ביום י"ד באב תרצ"ד – 1934‏