אקלים ארץ ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אקלימה של ארץ ישראל הוא אקלים מגוון (יחסית לשטח שעליו היא נמצאת) ונחלק לארבעה אזורים:

• אקלים ממוזג - הר מירון, צפון רמת הגולן, החרמון. האקלים הממוזג מתאפיין בקיץ חם ודל במשקעים, עונות מעבר הפכפכות, חורף קר ומושלג. הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא: 25 מעלות צלזיוס; בחורף: 3 מעלות צלזיוס. האזור שופע בגשמים ובו יורדים מעל 1000 מ"מ.
• אקלים ים תיכוני - רוב חלקה המרכזי והצפוני של ארץ ישראל נמצאים באזור של האקלים. האקלים הים תיכוני מאופיין בקיץ חם ודל במשקעים, עונות מעבר הפכפכות וחורף גשום (לעתים אף מושלג) וקר. באזורי האקלים הים תיכוני יורדים יותר מ-400 מ"מ של משקעים בשנה.
• אקלים ערבתי - האקלים הערבתי הוא מעין אקלים מעבר בין האקלים הים תיכוני לבין האקלים המדברי. אי אפשר להגדיר במדויק היכן עובר הגבול בין סוגי האקלים, מפני שהשוני בין שנה לשנה בכמות המשקעים באזורי האקלים הערבתי הוא גדול מאוד. באר שבע לדוגמה, נמצאת באזור של אקלים ערבתי. באזורי האקלים הערבתי יורדים בין 200 ל-400 מ"מ של משקעים בשנה.
• אקלים מדברי - רוב דרום הארץ נמצא באזור של אקלים מדברי ומהווה חלק מרצועת המדבריות הסובטרופיים העולמית. זהו אזור צחיח ודל במשקעים במשך כל השנה, ולא יורדים בו יותר מ-200 מ"מ של משקעים במהלך השנה.

ישנם המחשיבים את הר החרמון כנהנה מאקלים אחר, אקלים הרים רמים, מפני שכמות המשקעים בו היא גדולה מאוד והוא מכוסה מעטה שלג במשך רוב ימות החורף.

בישראל (וברוב העולם) נהוג לחלק את השנה ל-4 עונות, אולם מאפייני העונות בישראל שונים, לפעמים שונים מאוד, ממאפייני העונות במקומות אחרים בעולם. בכל אופן, ארבע העונות הן חורף, אביב, קיץ וסתיו.

תוכן עניינים 1 החורף בישראל 1.1 השלג בישראל 1.1.1 פברואר 1950 1.1.2 חורף 1992 1.1.3 חורף 1999-2000 1.1.4 חורף 2002/3 1.1.5 חורף 2008 2 הסיבה לירידת משקעים בחורף 3 האביב בישראל 4 הקיץ בישראל 5 הסתיו בישראל 6 הלחות בארץ ישראל 7 תחנות מטאורולוגיות 8 טמפרטורה 9 ראו גם 10 קישורים חיצוניים

[עריכה] החורף בישראל

החורף בקווי הרוחב שבה נמצאת ישראל (29.50 מעלות צפון עד 33.33 מעלות צפון) מאופיין בנסיגתה של הרמה הסובטרופית דרומה. הרמה הסובטרופית היא זו אשר מונעת כניסת מערכות מזג אוויר דינמיות לאזור במהלך הקיץ וחלק מהאביב והסתיו. עם נסיגתה של הרמה הסובטרופית, מתאפשרת חדירת אוויר קר בשכבות השונות של האטמוספירה, תחילה בגבוהות יותר ומאוחר יותר גם בנמוכות.

עונת החורף מאופיינת בירידת גשמים באופן תכוף (בעיקר באזור האקלים הים תיכוני), לעתים אף יורד ברד ולעתים רחוקות אף יורד שלג, בעיקר בהרים שגובהם מעל 500 מ' ובאופן תדיר יותר בהרים שגובהם מעל 700 מטר. בתחילת החורף ובסתיו, בחודשים נובמבר, דצמבר וינואר, רוב המשקעים יורדים סמוך לחוף, בעיקר בזכות ההבדלים בין טמפרטורת הים, אשר עדיין חם באופן יחסי, לבין טמפרטורת היבשה, שמגיבה לשינויי העונות הרבה יותר מהר. הפרשי טמפרטורות גדולים, ולא משנה כל כך באיזו צורה, גורמים בדרך כלל לאי יציבות אטמוספירית, המאפשרת התפתחות עננים וירידת משקעים.

בסוף החורף, הכולל את חלקו של חודש ינואר, ואת החודשים פברואר ומרץ מרבית המשקעים יורדים דווקא באזורי ההר. הים, שבזמן זה כבר מספיק להתקרר, לא מספק יותר תמיכה ליצירתם של עננים רבים סמוך לחוף. לעומת זאת, אורוגרפיה, תופעה שגורמת להתגברות העננות והמשקעים במדרונות הלחים (במקרה של ארץ ישראל, המדרונות המערביים) של ההר הופכת לדומיננטית. לכן בערים ירושלים וצפת למשל, החורף מגיע לשיאו בחודש פברואר.

[עריכה] השלג בישראל

בישראל ממעט השלג לרדת. המקומות היחידים שבהם יורד שלג מדי שנה הם בהר החרמון ובצפון רמת הגולן, שהם אזורים גבוהים יחסית (1000 עד 2000 מטר מעל פני הים). לעתים יורד שלג גם באזורים נמוכים יותר, בגבהים של 700-900 מטר מעל פני הים, כמו צפת, ירושלים, והרים ביהודה, שומרון והנגב. שלג באזור מישור החוף של ישראל נדיר ביותר. למעט הר החרמון, מרבית המקרים של ירידת שלג באזורי ההרים מתרחשים מחודש ינואר ועד למחצית מרץ. מקרים של שלג בהרי הצפון והמרכז אחרי מחצית מרץ נדירים, אולם מתועדים: ב-2 באפריל 1990 ואף ב-12 באפריל 1949 ירדו שלגים בפסגות הרי הצפון והמרכז כולל ירושלים. ירידת השלג המוקדמת ביותר המתועדת בישראל התרחשה ב-28 בנובמבר 1953 בירושלים ובהרי הצפון.

[עריכה] פברואר 1950

בפברואר 1950, "הלילה בו הלבינו ערי החוף", ירד שלג כמעט בכל הארץ וכיסה את תל אביב, טבריה ובית שאן תחת מעטה שלג שהגיע לגובה של 10 ס"מ, ו-20 ס"מ בבאר שבע. בחיפה ובירושלים הגיע השלג לגובה של 50 ס"מ. באזורים סמוכים לירושלים נמדדו אף למעלה מ70 ס"מ.

[עריכה] חורף 1992

חורף נוסף שהיה עתיר בשלגים הוא חורף 1992 שהיה, במרבית תחנות המדידה, הגשום ביותר שנרשם מאז תחילת המדידות 150 שנה קודם לכן.

השלג הצטבר באותו חורף בכל אזורי ההרים עד לגובה של 50 ס"מ. שלג ירד בעפולה, חיפה, עכו, נהריה, קריית שמונה, טבריה עילית, בית שאן, בקעת יבניאל, כרמיאל, נתניה, עמק חפר, חדרה, הרצליה, רעננה, כפר סבא, חצור הגלילית, ראש פינה, רמלה, לוד, באר יעקב, נס ציונה, רחובות, אלקנה, בית שמש, דימונה, ירוחם, ערד, באר שבע, קדש ברנע, שדה בוקר, מצפה רמון, מכתש רמון ואף בהר עוזיהו שליד אילת, והיו גם עדויות לא רשמיות על פתיתי שלג בתל אביב ואזור גוש דן.

[עריכה] חורף 1999-2000

בחורף שנת 2000 ירד שלג שהצטבר על הקרקע בבאר שבע. באזור כפר סבא - הוד השרון ירד שלג אך נערם לשכבה דקיקה, היו גם עדויות לפתיתי שלג בתל אביב, אך עדויות אלו אינן רשמיות. שלג כבד מאוד ירד בהרים, במבשרת ציון נמדדה כמות של 60 ס"מ שלג, בירושלים העומק המרבי היה חצי מטר.

[עריכה] חורף 2002/3

בפבואר 2003 אירע אירוע שלג כבד מאוד בהרי המרכז, בהרי הצפון לא היה זה אלא "סתם" אירוע שלג בהרים עקב חוסר במשקעים בצפון. בירושלים נערמו בין 20 ס"מ במזרח העיר ובשכונות הנמוכות ועד 45 ס"מ במערב העיר ובשכונות הגבוהות. הכמות הגדולה ביותר של שלג שנמדדה באותו אירוע נמדדה במבשרת ציון, 65 ס"מ שלג. אירוע שלג זה היה ארוך במיוחד (ארבעה ימים). בסוף מרץ 2003 פקדה סופת שלג נוספת את ההרים, באירוע זה המשקעים התרכזו בצפון הארץ ולכן השלג שירד בהרי המרכז לא היה משמעותי ונערם רק בהרים הגבוהים ובשכונות הגבוהות של ירושלים. באירוע שלג זה שותקה העיר צפת למשך שלושה ימים בעקבות כמות השלג הגדולה.

[עריכה] חורף 2008

חורף 2008, חרף היותו דל יחסית במשקעים, הינו חורף קר מאוד. גל קור כבד תקף בתחילת חודש ינואר את כל הארץ, וכן בסוף חודש ינואר שלג כבד ירד בירושלים ובכל הרי הארץ, כולל הר הנגב והכרמל. הרים נוספים שהושלגו הם הר הכרמל ומצפה רמון. בחרמון נערם שלג לגובה רב, מטר של שלג ברכבל התחתון (1600 מ') וברכבל העליון (2040 מ') נערם שלג לגובה של מטר וחצי.

[עריכה] הסיבה לירידת משקעים בחורף

הסיבה לאירועי הגשם נעוצה בגל אטמוספירי החולף במהלך החורף לאורך הים התיכון ונקרא אפיק רום. לאורך כל החורף ובחלק מהאביב והסתיו הוא מטייל לאורכו של הים התיכון וגורם להיווצרות משקעים במקום בו הוא נמצא. צורתו כצורת קערה או כצורת האות U. כאשר אותה "קערה" מתיישבת על יוון, היא תעודד היווצרות משקעים שם. בקיץ אפיק הרום אינו נמצא כי הרמה הסובטרופית שלטת מעל הים התיכון וחוסמת את הגעתו.

גל זה נראה במפת 500 מ"ב (מפת רום- 5.5 ק"מ מעל פני הים). מפה זו נחשבת לפופולרית ביותר והיא הראשונה עליה מסתכלים החזאים לפני כל תחזית שמתפרסמת באמצעי התקשורת (קישור למפת 500 ברשת בקישורים החיצוניים שבסוף העמוד). אותו גל אטמוספירי מוגדר כאפיק הרום העיקרי. ללא שום קשר, יכולים "לרוץ" לאורך הים התיכון אפיקי משנה אשר גורמים לפעילות מזג אוויר חלשה.

בין ישראל למערב הים התיכון קיים ניגוד בכל הקשור לפעילות חורפית. כאשר האפיק העיקרי נמצא מעל ישראל, מזג האוויר בישראל נהיה גשום בעוד שבאיטליה למשל, מזג האוויר יהיה יבש יחסית ללא פעילות משמעותית.

אפיק הרום הוא "בית החרושת" לייצור שקעי החורף הקרקעיים המשפיעים על ישראל:

• שקע קפריסאי - שקע חזיתי המתמקם באזור האי קפריסין - רוב המשקעים בארץ יורדים כתוצאה משקעים אלו. מערכות קפריסאיות מתאפיינות ברוחות מערביות ובחדירת אוויר קריר ובלתי יציב הסופח לחות מעל הים התיכון. רבים המקרים בהם השקע הקפריסאי מגיע ממערב, מיוון ואיטליה, אולם אין מדובר בכלל ברזל.

המכניזם של שקע הקרקע פשוט- האוויר מתכנס למרכז השקע בתנועת מערבולת. מכיוון שאין לו "לאן לברוח" הוא עולה מעלה, ונוצרים ענני גשם.

לעתים עשוי לקרות מצב בו שקע קפריסאי המתקדם לעבר חופי הארץ, משנה בפתאומיות את מסלולו צפונה לעבר הים השחור. מצב זה קרוי בפי החזאים "שקע חמקמק" וזה נגזר מאפקט "ביצי השור".

• שקע עזה - כאשר שקע חזיתי מתמקם לאורך חופי ישראל, הוא קרוי שקע עזה. כל האזורים שימצאו מדרום למרכז השקע יהנו מרוח מערבית לחה, וסביר להניח משקעים. האזורים שימצאו מצפון למרכז השקע יסבלו מרוח מזרחית וחוסר בלחות ומשקעים.

לעתים, יורד בחורף שלג בהרים הגבוהים בישראל. השלג נפוץ בעיקר בהרים שגובהם מעל 700 מטרים, אולם שלג בגובה 500 מטרים אינו נדיר כל כך. ב-6 בפברואר 1950 ירד שלג אפילו בגובה פני הים - על מישור החוף, בתל אביב ובערי חוף נוספות. התנאים הדרושים על מנת שירד שלג בישראל הם שקע קפריסאי המאפשר משקעים, שמסלול הרוחות שהוא יוצר לא עובר דרך ארוכה מידי מעל הים (מפני שהים, שהטמפרטורה שלו חמה באופן יחסי, מחמם את האוויר בשכבות הנמוכות). על השקע הקפריסאי להיות מלווה באפיק רום עמוק. בנוסף, עליו להיות מגובה בגוש אוויר קר גדול ומאסיבי במזרח אירופה.

לעתים מתפתחת בחורף רמה, הגורמת לשקיעת אוויר ולכן מדכאת התפתחות עננים, אך מזרימה אוויר קר מאוד מהצפון.

• רמה סיבירית - לעתים קרובות, במהלך רמה סיבירית יורדות הטמפרטורות במקומות רבים בישראל (בעיקר בעמקים ובהרים הגבוהים) אל מתחת ל-0 מעלות צלזיוס. הרמות הסיביריות מגיעות לשיא השפעתן וקיצוניותן בדצמבר, אז קרינת השמש היא החלשה ביותר בכל השנה. במהלך השפעת רמה סיבירית, השמיים בהירים וכיוון הרוח הוא צפון-מזרחי. התוצאה המתקבלת היא חדירת אוויר יבש וקר מאזור רוסיה והים השחור לישראל.

[עריכה] האביב בישראל

באביב נחלשת פעילות מזג האוויר בישראל, בעיקר בשל התקדמותה צפונה מחדש של הרמה הסובטרופית. הסיבה להפחתת הגשמים באביב היא היחלשות אפיק הרום, כפי שנראה היטב במפה המצורפת (מפת רום- 500 מ"ב) המתארת אפיק רום טיפוסי של חודש אפריל, זה גורם בדרך כלל למז"א מעונן עם גשם מקומי, אך לא יותר מכך. האביב בישראל מתרחש בחודשים אפריל, מאי ויוני, אולם לעתים קרובות ביוני מתגבשות כבר המערכות הקיציות והחודש מקבל אפיון קיצי מובהק.

2 מערכות עיקריות פוקדות אותנו באביב:

• שקע שרבי - או שקע צפון אפריקה - בניגוד לשקעים המאפיינים את החורף, באביב מתחילים להיווצר ולהגיע אל ישראל שקעים שרביים. שקעים שרביים מאופיינים בחזית חמה מפותחת וחזית קרה מנוונת. אולם, לעתים קרובות באביב מגיע שקע שרבי לאזור קפריסין והופך לשקע קפריסאי בעל מאפיינים חורפיים לכל דבר. דוגמה קיצונית לכך היא שקע שרבי שפקד את ישראל במרץ 1998 - ב-16 במרץ שררו תנאי שרב בארץ, וב-18 במרץ, עם שבירת השרב, ירד שלג בהרים. זה קרה בעקבות התמזגות השקע השרבי עם אפיק רום מצפון.
• אפיק ים סוף - מערכת נוספת שפוקדת את ארץ ישראל באביב ובסתיו היא אפיק ים סוף (או בקיצור אי"ס). זו שלוחה של שקע תרמלי שמרכזו באזור סודאן. לרוב אי"ס מלווה ברכס רום ולכן לא גורם למשקעים. אולם כאשר נוצר מצב ובו אי"ס מלווה באפיק רום מפותח דיו, נוצרת הסעה של לחות מהאזורים הטרופיים. לחות זו מגיעה לאזור ישראל, ואם התנאים מאפשרים זאת, מתרחשת קונבקציה ויצירה של ענני סופות רעמים (קומולונימבוסים).

לפעמים מופיעים באביב גם שקעים קפריסאיים, אך עוצמתם חלשה במידה ניכרת ביחס לעוצמתם בחורף.

[עריכה] הקיץ בישראל

הקיץ בישראל, אשר מתרחש בחודשים יוני, יולי, אוגוסט וספטמבר, מאופיין באקלים חם ולח במישור החוף והשפלה, ובאקלים חם ויבש יותר בהרים ובעמקים הפנימיים. גשם (או כל משקע אחר) בקיץ הוא נדיר מאוד, בעיקר בהרים. בחוף, לעתים רחוקות, קורה ומטפטף מעט בשעות הבוקר, אולם בדרך כלל אין זו כמות מדידה.

לאקלים השורר בישראל במהלך הקיץ אחראיות שתי מערכות מזג אוויר:

• האפיק הפרסי - במהלך חודשי הקיץ נוצר באזור הודו שקע המונסון, אשר גורם לגשמים כבדים במזרח אסיה לאורך חודשי הקיץ. שלוחה של השקע הזה, שנקראת האפיק הפרסי, עוברת דרך המפרץ הפרסי ומגיעה עד לים התיכון. שקע המונסון והאפיק הפרסי הן מערכות תרמליות וסטטיות, אשר אינן דועכות, מתגברות או משתנות בצורה דרסטית במהלך חודשי הקיץ. האפיק הפרסי גורם לרוחות צפון מערביות בישראל, מלבד במקומות שבהם יש השפעות מקומיות אחרות, כמו רוח העמק-הר או הבריזה הלילית. הרוחות הצפון מערביות מביאות לחות רבה לאזור החוף, אולם לחות זו לא מצליחה לטפס על ההרים או ליצור ענני גשם מכיוון שהיא חסומה על ידי אינברסיה.
• הרמה הסובטרופית - במהלך הקיץ הרמה הסובטרופית מצפינה וחוסמת את חדירתם של אפיקי רום לאזורינו. הרמה הסובטרופית גורמת להתמוככות ברום ומדכאת התפתחות של עננות מסוג כלשהו. לעתים, כאשר הרמה הסובטרופית מתגברת, האפיק הפרסי נחלש ונוצר שרב התמוככות, בסיס האינברסיה מנמיך והטמפרטורות בהרים עולות בחדות. בחוף לעומת זאת, אין עליה חדה של הטמפרטורות אבל ישנה התגברות של הלחות.

[עריכה] הסתיו בישראל

הסתיו בישראל דומה מאוד לאביב, והוא תופס את מקומו בחודשים אוקטובר, נובמבר וחלק מדצמבר. גם בסתיו מופיע לעתים קרובות האפיק מים סוף, ולעתים רחוקות יותר שקעים שרביים. כיוון שבחודשי הסתיו הים חם עדיין (כאמור, הים מגיב לאט יותר לשינויי העונות עקב חומו הסגולי), מתאפשרת פעילות מזג אוויר ענפה יותר מבאביב ומתרחשות סופות רעמים רבות, בין אם כתוצאה מאפיק ים סוף ובין אם כתוצאה משקעחם קפריסאים ראשוניים. בנוסף, בשל הקרינה החלשה והימים הקצרים, מופיעה לעתים קרובות הרמה הסיבירית ואירועי קרה נפוצים בסתיו יותר מבאביב.

בשלב המוקדם של הסתיו האפיק הפרסי עדיין לא עזב את המזרח התיכון ולעתים מתקיימים שני אפיקים בו זמנית: אפיק ים סוף והאפיק הפרסי. תופעה זו מכונה אפיק פרסוף, שילוב של שתי המילים פרסי וסוף. זהו למעשה מצב בו האפיק הפרסי ואפיק ים סוף נאבקים על השליטה במזרח התיכון. מאבק זה מסתיים במהלך אוקטובר בניצחון מוחץ של האפיק מים סוף.

• אפיק ים סוף - מערכת נוספת שפוקדת את ארץ ישראל באביב ובסתיו היא אפיק ים סוף (או בקיצור אי"ס). זו שלוחה של שקע תרמלי שמרכזו באזור סודאן. לרוב אי"ס מלווה ברכס רום ולכן לא גורם למשקעים. אולם כאשר נוצר מצב ובו אי"ס מלווה באפיק רום מפותח דיו, נוצרת הסעה של לחות מהאזורים הטרופיים. לחות זו מגיעה לאזור ישראל, ואם התנאים מאפשרים זאת, מתרחשת קונבקציה ויצירה של ענני סופות רעמים (קומולונימבוסים).

[עריכה] הלחות בארץ ישראל

הלחות בארץ ישראל נקבעת לפי המרחק מהים. ככל שהמקום קרוב יותר לים כך הלחות יותר גבוהה. בבקעת הירדן ואזור הערבה הלחות היא הנמוכה ביותר בארץ. לעומת זאת, במישור החוף הלחות היא הגבוהה ביותר בארץ. במהלך הקיץ אחוזי הלחות במישור החוף הם הגבוהים ביותר בשנה מכיוון שהלחות המוזרמת למישור החוף על ידי האפיק הפרסי נכלאת בשכבה דקה ולמעשה חסומה על ידי אינברסיה הנמצאת מעליה. מערכות גשם בהן קיימות זרימות מערביות שעוברות דרך רבה מעל הים מביאות כמות משקעים גדולה יותר.

הלחות נמדדת בצורה של לחות יחסית (Relative humidity = RH). הלחות היחסית היא היחס בין כמות אדי המים באוויר לבין כמות אדי המים המקסימלית שהאוויר מסוגל להכיל. הכמות המקסימלית הזו גדלה ככל שטמפ' האוויר גבוהה יותר. כאשר הלחות היחסית עולה ל-100% (כלומר האוויר אינו מסוגל להכיל עוד אדי מים) זהו מצב של רוויה. במצב כזה, אדי המים יתעבו לטיפות מים שכאשר משקלם גדול מהאוויר- הן יורדות למטה בצורת גשם.

כאשר בקרבת הקרקע נמדדת לחות יחסית גבוהה מאוד זהו מצב הנקרא ערפל. במילים אחרות היווצרות ענן בקרבת פני הקרקע.

[עריכה] תחנות מטאורולוגיות

ברחבי הארץ פזורות תחנות מטאורולוגיות למדידת כל הבטי האקלים - לחץ אוויר, טמפרטורה, כמות גשם עוצמת קרינת השמש וכיו"ב.

התחנה הגבוהה ביותר ממוקמת על הר כנען ברום של 934 מטר מעל פני הים. התחנה הגבוהה ביותר האזור החוף היא תחנת אבן יצחק השוכנת ברום של 180 מטר מעל פני הים.

התחנה הנמוכה ביותר היא תחנת סדום, שנמצאת ברום של 390- מטר. התחנה הנמוכה ביותר במישור החוף היא בשדה דב ברום של ארבעה מטר בלבד מעל פני הים. דימונה נמצאת בגובה 600 מ' מעל פני הים וירידת שלג בה אינו נדיר

[עריכה] טמפרטורה

טבלת מידות החום המרביות שנרשמו במקומות שונים בארץ
אזור	מידת החום (במע' צל')	תאריך
טירת צבי	54	21.06.1942
קלי"ה	52	22.06.1942
טבריה	49	21.06.1942
סדום	48	11.07.1942
אילת	47	22.06.1945

טבלת מידות החום המזעריות שנרשמו במקומות שונים בארץ
אזור	מידת החום ( במע' צל')	תאריך
בקעת בית נטופה	13-	6.2.1950
הר כנען	9-	6.2.1950
חברון	8.6-	פברואר 1898
ירושלים	6.7-	25.01.1907
הר תבור	5.4-	7.02.1950

מידת החום הגבוהה ביותר שנרשמה בארץ, מאז החלו לתעד את אקלים ארץ-ישראל הייתה 54 מעלות צלזיוס, בטירת צבי שבעמק בית-שאן, ביוני 1942. זוהי הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה אי-פעם ביבשת אסיה. באותו יום הייתה מידת החום באזור החוף 45 מעלות, בירושלים 44 מעלות בעמק יזרעאל 50 מעלות ובים המלח 51 מעלות.

הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה במאה העשרים בירושלים הייתה 7- מעלות צלזיוס. היא נמדדה ב-25 בינואר 1907. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה בירושלים למן קום המדינה הייתה 4.5- מעלות צלזיוס. הדבר אירע בחורף הקשה של שנת 1950 שבו אפילו בתל אביב ירד שלג והטמפרטורה במישור החוף ירדה אל מתחת לאפס.

[עריכה] ראו גם

• סינופטיקה
• מודלים לחיזוי מזג אוויר
• תחזית עונתית

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מפות 500 ברשת

מצד שמאל נמצאים מודלי החיזוי. שלושת המודלים המובילים: ECMWF, GFS, UKMO.

בכל אחד מהם יש תפריט. מפת 500 היא הראשונה בתפריט ומשמשת כברירת מחדל. ישראל נמצאת על גבול המפה בצד ימין.

• מדריך לקריאת מפות