ירוחם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במועצה מקומית בארץ ישראל. אם התכוונתם לפירושים נוספים, ראו ירוחם (פירושונים).

ירוחם היא מועצה מקומית במחוז הדרום בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1959. לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון לדצמבר 2006, יש בירוחם 8,500 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎-1.6%‏. רוב תושבי ירוחם הם יהודים. היחס בין נשים לגברים הוא 931 נשים לכל 1,000 גברים.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2006, המועצה המקומית מדורגת בינוני-נמוך (4 מתוך 10) בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת תשס"ו (2005/2006) היה 48.1%. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2005 היה 5,284 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,324 ש"ח).

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 ירוחם העתיקה 1.2 ירוחם המודרנית 2 תעסוקה 3 דימויה של ירוחם 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] ירוחם העתיקה

השם ירוחם נזכר לראשונה בכתובת שישק, המציינת את פלישתו לארץ ישראל בסוף המאה העשירית לפה"ס. תל רח'מה הנמצא בסמוך לכניסה המערבית ליישוב מזוהה כירוחם הקדומה. ליד האתר נמצאת באר רח'מה, אותה זיהה פרופסור יוחנן אהרוני עם הבאר שמצאה הגר בשעה שתעתה עם בנה ישמעאל במדבר באר שבע, כמסופר בתנ"ך.

[עריכה] ירוחם המודרנית

היישוב היהודי המחודש בירוחם החל בד' בשבט ה'תשי"א (1951), כאשר אמנון צעירי מקיבוץ גן שמואל מקים במקום מעברה לעולים מרומניה המכונה כפר ירוחם. כעבור שש שנים הצטרפו עולים ממרוקו, פרס והודו שיצרו יחד עם יוצאי רומניה יישוב מגוון. המעברה נבנתה בקרבת "כביש הנפט" בין מעלה עקרבים לבאר שבע, ב"רמת הנגב". בראש היישוב עמד פנחס מענית, ממייסדי נהלל, שעבר למקום עם משפחתו.

ב-1959 פורקה המעברה, ובמקומה הוקם ישוב קבע שהוכרז כמועצה מקומית. כראש המועצה המשיך לשמש מענית. בשנת 1962, כאשר ביישוב התגוררו כ-1700 תושבים, שונה שם היישוב ל"ירוחם". כעבור שנתיים הוקמה ביישוב מעברה נוספת, ונוספו כמעט 3000 תושבים.

במהלך שנות ה-60 סבל היישוב מכמה שינויים - למרות שנפתח בו מפעל ראשון, בשנת 1965 נפתח כביש הערבה שהסיט את התנועה לאילת מירוחם. בסוף העשור נפתח הכביש בין באר שבע ומצפה רמון, וירוחם נותקה מכל ציר תחבורה ראשי. בגלל גורמים אלו, בנוסף לריחוקה של ירוחם ממרכז הארץ (כ-150 קילומטר), עזבו רוב הצעירים את שטחה והיא סבלה שנים רבות מהגירה שלילית.

בשנות ה-70 הביאה התנועה להפצת התורה למקום משפחות חרדיות שחיפשו מקום מגורים זול, והקימו קהילה קטנה ומוסדות חינוך, כשבמרכזה עמדה ישיבה גבוהה בראשה עמד משנת תשמ"ו 1985 הרב רפאל טיקוצ'ינסקי, ששיטת הלימוד המיוחדת בה דגל הביאה למקום תלמידים רבים. בשנת 1978, הגיע פרופ' מנחם אלכסנברג עם גרעין משמיע שלום, שאיגד בתוכו משפחות דתיות-ציוניות שעלו מרחבי העולם. הגרעין ניסה להקים במקום מכללה, אך לא הצליח. בעקבות קבוצות אלו, הפך היישוב למגוון אפילו יותר ממה שהיה.

בשנת 1979 מונתה בפעם הראשונה ועדה קרואה ביישוב בראשות ירח גלטר, איש חינוך מקומי שהיה מנהל המתנ"ס. המועצה כיהנה במשך ארבע שנים, והוציאה את ירוחם ממצבה הקשה.

ב־1983 נבחר לראשונה ברוך אלמקייס כראש מועצה. אלמקייס נחשב כראש מועצה אאוטסיידר, כריזמטי ובעל חזון יוצא דופן, אך יחד עם זאת מתנגדיו מגדירים אותו כבזבזן, לא מציאותי ורחוק ממנהל תקין. במהלך כהונתו נחנכו מוסדות תרבות רבים בעיר, אך שיעור האבטלה הגיע עד ל-39 אחוז בשנת 1986. אחת מהשקעותיו המרכזיות היו "אגם ירוחם" בפארק ירוחם, שהוקם ב־1992. בתחילה זכה האגם להצלחה רבה, אך כיום נחשב כפרויקט בעייתי שהשחיה אסורה בו על פי המשרד לאיכות הסביבה. אחת מהצעותיו יוצאות הדופן של אלמקייס הייתה למחות על קיפוח עיירות הפיתוח באמצעות הקמת מדינת ירוחם.

החל משנת 1986 הגיעו למקום גרעיני נח"ל של בני עקיבא, ורבים מבוגריהם התיישבו במקום. כעבור שנים הוקמו בעיר ישיבת ההסדר ירוחם והופסקו גרעיני הנח"ל. בשנות ה-90 הגיעו למקום עולים מברית המועצות והיישוב גדל מעט. לאחר גדילת היישוב עם העלייה מברית המועצות עלו מעט עולים מבריטניה וארצות הברית אל היישוב וכן עברו אליו מספר גרעיני "בני עקיבא" והוקמה ישיבת הסדר, שמשכה אליה מאות תלמידים, מהם רבים שהקימו משפחות ומתגוררים עד היום בירוחם. כיום כמחצית מהתושבים יוצאי צפון אפריקה, כרבע הם יוצאי מדינות חבר העמים, 14% יוצאי הודו והשאר ממערב אירופה וארצות הברית. כ-2000 תושבים (22%) הם עולים חדשים (עלו אחרי 1990), כמעט כולם מחבר העמים.

לאחר שבעקבות השקעות נוספות (ביניהן דוברה יקרה שאמורה הייתה לשמש כמסעדה צפה), נקלעה ירוחם לפשיטת רגל, החליט אריה דרעי, אז שר הפנים, לפזר את המועצה שבניהולו של ברוך אלמקייס. בבחירות של 1993 נבחר מוטי אביצרור, יליד ירוחם, שנחשב כמי שהעלה את אחוז המקבלים תעודות בגרות באופן דרסטי. בשנת 2003 ניצח ברוך אלמקייס ברוב של 50 קולות את אביצרור, שנתמך על ידי אישי ציבור רבים מכל הארץ, וזכה שוב בתפקיד ראש המועצה. אביצרור הוא כיום הנציג הלא אקדמאי היחיד במל"ג (המועצה להשכלה גבוהה). בכהונתו הנוכחית של אלמקייס שקעה המועצה בחובות גדולים, חודשים רבים לא קיבלו עובדי המועצה משכורת ובסופו של דבר פעילות המועצה הושבתה כליל. בעקבות הבעיות בניהול וסכסוכיו עם פקידים בכירים, קרנות שונות הפסיקו את תרומותיהן לפעילויות שונות ביישוב. אלמקייס עורר התנגדות רבה בשל כך ונערכו כנגדו הפגנות תושבים. כמו בקדנציה הקודמת, אלמקייס מציע הצעות מעניינות, כמו הקמת שכונה בדווית בירוחם לתושבי השבט השכן, ראשונה מסוגה בישראל בעיירת פיתוח יהודית. [1]. תומכיו רואים בתפישתו פרי של גישה מקורית, אומץ וחשיבה עצמאית, ואילו מתנגדיו סבורים שזו מגלומניות וחתירה ליעדים בלתי אפשריים על חשבון שיפור מצב היישוב.

בסתיו-חורף 2005, התרבו התלונות על אלמקייס והגיעו גם לבית המשפט. אופיר פינס, שר הפנים, ובן מפלגתו של אלמקיס, הודיע על הדחתו של אלמקייס. כראש מועצה ממונה מונה חבר הכנסת האלוף במיל' עמרם מצנע, מי שהיה ראש עיריית חיפה ומועמד מפלגת העבודה לראשות הממשלה. אחת מיוזמותיו היא להחליף את שם המכתש הגדול למכתש ירוחם כדי לקדם את שמה החיובי של המועצה ולסייע לתיירות.

[עריכה] תעסוקה

כ-1,600 תושבים עובדים בתוך ירוחם, בשלוש מסגרות עיקריות:

• תעשייה: כ-1,150 תושבים עובדים במפעלים שביישוב. העיקריים שבהם - אגיס/קרליין, אקרשטיין תעשיות, טמפו משקאות ופניציה. התעשייה הזעירה מעסיקה כ-175 תושבים. בעקבות מינויו של עמרם מצנע לראשות המועצה אמורים לקום במקום עוד מפעלים שיוסיפו מאות מקומות עבודה.
• המגזר הציבורי: בעיקר בחינוך, עובדים כ-250 עובדים.
• מסחר ושירותים: כ-210 עובדים.

באזור ירוחם מספר אתרים בעלי פוטנציאל תיירותי, כמו המכתש הגדול, פארק האגם ואתרים ארכיאולגיים, אך נעשו מעט מאוד פעולות פיתוח משמעותיות לעידוד התיירות.

[עריכה] דימויה של ירוחם

יש הרואים בירוחם סמל לכשלון עיירות הפיתוח בישראל. מרבית התושבים שהובאו אליה בשנות החמישים, בדרך כלל ממדינות צפון אפריקה, הגיעו שלא מרצונם. העיר גדלה עם כל גל עלייה. בשנות החמישים הגיעה אוכלוסיית ירוחם לכ-1500 תושבים, בשנות השישים לכ-5000, בשנות ה-80 לכ-6000, ובעקבות העלייה ממדינות חבר העמים הגיע מספר תושביה לכ-9000. עם זאת, בין גלי העלייה התאפיינה ירוחם בעזיבה של תושבים ומספר התושבים שהתגוררו בעבר בירוחם הוא גדול ממספר תושביה הנוכחיים.

ירוחם מוצגת בתקשורת כמעט רק בהקשרים שליליים. לאחרונה הוצגה בטלוויזיה הסדרה המשאית של הבמאי ערן ריקליס שעסקה בירוחם, ועוררה טענות בעיירה על חיזוק הסטיגמה השלילית. ובעקבות התנגדותו הנחרצת של ראש המועצה מוטי אביצרור, לא צולמה העונה השנייה שלה בירוחם. גם "עכשיו תורי", סרטו התיעודי של דוד דרעי, במאי בן היישוב אשר תיעד את אחורי הקלעים של "המשאית" והציב במרכזו דמויות של נרקומן וספרית, זכה לתגובות כועסות בישוב, בשל החשש שהדבר יוסיף ויפגע בדימוי של ירוחם. בשעתו אמר דוד דרעי כי הדרך לבנות דימוי חיובי לישוב קטן עם בעיות רבות, אינה ביצירת סרטי תדמית מאולצים. בהמשך ביים דרעי את הדרמה "חתה יסבח סבח" בהשתתפות השחקניות ריימונד אבקסיס ובתה יעל אבקסיס, אשר תיאר צדדים חיוביים של חיים בירוחם והביא אל המסך דרמה ישראלית טעונה ואותנטית המתרחשת בירוחם. הסרט זכה לשבחים ולפרס הסרט הטוב ביותר מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אתר מועצת ירוחם
• תמונת לוויין של ירוחם באתר Google Maps
• מפה טופוגרפית באתר "עמוד ענן"
• חלמוניות ירוחם - מסלול טיול מפורט מאתר טיולים בארץ
• מועצה מקומית ירוחם במרכז המידע להתיישבות בנגב

מחוז הדרום
ערים	אופקים · אילת · אשדוד · אשקלון · באר שבע · דימונה · נתיבות · ערד · קריית גת · קריית מלאכי · רהט · שדרות
מועצות מקומיות	חורה · ירוחם · כסייפה · להבים · לקיה · מיתר · מצפה רמון · עומר · ערערה-בנגב · רמת חובב · שגב-שלום · תל שבע
מועצות אזוריות	אבו בסמה · אשכול · באר טוביה · בני שמעון · הערבה התיכונה · חבל אילות · חוף אשקלון · יואב · לכיש · מרחבים · רמת נגב · שדות נגב · שער הנגב · שפיר · תמר