אירועי מלחמת יום הכיפורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מלחמת יום הכיפורים |
מלחמת יום הכיפורים נמשכה 19 יום, מ-6 באוקטובר 1973 ועד 24 באוקטובר.
את 19 ימי הלחימה ניתן לחלק לשלושה שלבים:
- שלב ראשון, בימים 10-6 באוקטובר: צה"ל עסק בבלימת האויב בשתי החזיתות.
- שלב שני, בימים 14-11 באוקטובר: בחזית הדרום עסק צה"ל במגננה ובגיבוש כוחות, ובחזית הצפון הבקיע צה"ל את קווי הסורים והחל מתקדם לכיוון דמשק.
- שלב שלישי, בימים 24-15 באוקטובר: בחזית הדרום צלח צה"ל את התעלה, כבש שטח נרחב ממערב לתעלת סואץ, וכיתר את הארמיה השלישית. בחזית הצפון ייצבו כוחות צה"ל את הקווים החדשים, ובסופו של דבר כבשו את מוצב החרמון.
להלן פירוט האירועים במהלך ימי הלחימה בכל אחת מהחזיתות: חזית הדרום (מצרים), חזית הצפון (סוריה) והחזית המדינית והבינלאומית.
[עריכה] חזית הדרום
[עריכה] 6 באוקטובר, יום הכיפורים, יום שבת
- קרוב לשעה 14:00, פתחו כוחות המצריים והסורים בהתקפה מתואמת מראש על כוחות צה"ל בדרום ובצפון.
- בדרום, המצרים הפגיזו באמצעות ארטילריה לאורך התעלה, ותקפו בעזרת מטוסים מטרות בסיני.
- 5 דיוויזיות חי"ר מצריות התחילו בצליחה, והתמקמו לאורך הגדה המזרחית של תעלת סואץ. הצולחים פרצו את סוללת העפר שבגדה הישראלית של התעלה, ולא נתקלו בהתנגדות ממשית.
- מול המצרים ניצבה אוגדת סיני (אוגדה 252), בפיקודו של האלוף אלברט מנדלר. חטיבה 14, בפיקודו של אל"מ (לימים אלוף) אמנון רשף, הייתה מוצבת בקו הקדמי של תעלת סואץ - "קו בר-לב" - מאזור האי "אל בלח" ועד "רס מעלב" בדרום, רוחב גיזרה של כ-200 ק"מ כשתחת פיקודה היו כוחות מגדוד 68 של החטיבה הירושלמית וכוחות נוספים. המצרים הקימו גשרים על התעלה, ובמשך הלילה עברו לסיני כוחות שריון של הארמיה השנייה, שפעלה בגזרה הצפונית. הם הפעילו כוחות קומנדו בסיני ובמפרץ שלמה. כוחות הרגלים והשריון הישראלים הופעלו על ידי מפקדיהם, בצורה מבולבלת, תוך שכוחות נשלחים מול כוחות עדיפים, ונפגעים שוב ושוב על ידי טילי נ"ט מסוג "סאגר" ומארבים של קומנדו מצרי.
- חיל האוויר הישראלי ניהל קרבות אוויר נגד מטוסים מחיל האוויר המצרי וחיל האוויר הסורי, שחדרו לתחום ישראל. בקרב אוויר 2-28 נלחמים 2 מטוסי F-4 פנטום ב-28 מיגים מצריים ומפילים שבעה מהם.
- חיל הים הישראלי הטביע ספינות טילים סוריות במסגרת קרב לטקיה וסירות נחיתה מצריות.
- צה"ל החל לגייס את כוחות המילואים.
[עריכה] 7 באוקטובר, י"א בתשרי, יום א'
- כוחות שריון של הארמיה השלישית, שפעלה בגזרה הדרומית, עברו לסיני. בסך הכול עברו לסיני כמאה אלף חיילים מצרים וכ-400 טנקים.
- כוחות חי"ר מצריים המצוידים בטילי נ"ט מסוג "סאגר" גרמו אבדות כבדות לשריון הישראלי, שלא היה ערוך ללחימה מסוג זה. הכוחות הסדירים של צה"ל, שעסקו לבדם בבלימת האויב, איבדו עד סוף יום זה כשני-שליש מכוחם.
- חיל האוויר הישראלי תקף את הגשרים המצריים על תעלת סואץ, תוך שיכולתו מוגבלת על ידי מערך טילי קרקע-אוויר שקידמו המצרים לחזית התעלה עם סיום מלחמת ההתשה. המאמץ הרב שנאלץ חיל האוויר להשקיע בסיוע לכוחות הקרקע בצפון ובדרום מנע ממנו להפעיל את תורת הלחימה שפיתח לחיסול מערכי הטילים.
- אוגדת מילואים בפיקודו של האלוף אברהם אדן (אוגדה 162) הגיעה לגזרה הצפונית, ואוגדת מילואים בפיקודו של האלוף אריאל שרון (אוגדה 143) הגיעה לגזרה המרכזית. אוגדת סיני התמקדה בגזרה הדרומית.
- חיל האוויר המצרי תקף את רפידים ואת שארם א-שייח.
- חיל האוויר הישראלי תקף שדות תעופה בתוך מצרים.
- באיחור רב, ניתנה הוראה לפנות את המעוזים ולחמוק מזרחה, אך אלה כבר היו מוקפים בכוחות מצריים שהיקשו על ביצוע ההוראה. אלא שעובדה זו, כמו עובדות רבות נוספות, לא היו ידועות לגמרי לפיקוד דרום ולמפקדים הבכירים, ועל כן הושקע מאמץ רב בניסיונות לסייע למעוזים. כך נקראה חטיבת שריון 14 הסדירה לסייע למעוזים, דבר שעלה בקורבנות רבים ומיותרים: רוב הטנקים וכלי הרכב האחרים של החטיבה נפגעו על ידי טילי "סאגר". שני מעוזים נכנעו.
- המצרים נפרסו לאורך הגדה המזרחית של התעלה, ברצועה שרוחבה 4-3 ק"מ. למרות שמולם עמדו כוחות מעטים ומופתעים, הסתפקו הכוחות המצרים באחזקת הרצועה הקרובה לתעלה. זמן רב לאחר המלחמה, התראיין בכיר מצרי, וסיפר שמצרים לא ידעה על כך שרובו של חצי האי סיני היה למעשה ריק מכוחות ממשיים. עוד אמר כי אילו מצרים הייתה יודעת זאת, לא הייתה מסתפקת באחיזה בגדות התעלה אלא ממשיכה מיד לכיוון הנגב ושפלת החוף.
- המצרים חסמו את מצרי באב אל מנדב בדרום ים סוף.
- בפגישה שהתקיימה בחמ"ל פיקוד הדרום באום-חשיבה, אישר הרמטכ"ל, דוד אלעזר, את תוכניות מתקפת הנגד שנועדה ליום המחר, ואמר למפקדי האוגדות: "אני מבקש שתזכרו ששתי האוגדות שלכם הן כל מה שיש בין המצרים לבין תל אביב".
[עריכה] 8 באוקטובר, י"ב בתשרי, יום ב'
- מעוז שלישי נכנע בסיני.
- המצרים המשיכו להעביר כוחות לגדה המזרחית על-גבי ראשי גשר.
- "נשבור להם את העצמות", מבטיח הרמטכ"ל במסיבת עיתונאים בתל אביב.
- צה"ל יצא למתקפת נגד: גדודים מאוגדת אדן נכנסו לקרב עם הארמיה השנייה ונהדפו. אלוף פיקוד הדרום, שלא ידע על כישלון זה, שלח את אוגדת שרון דרומה למתקפה על הארמייה השלישית, ונאלץ להחזירה עם גבור הלחץ המצרי. כישלון מתקפת הנגד והוויכוח מי נושא באחריות לכך הוא תחילתה של "מלחמת הגנרלים".
- קרב רכס חמדיה של גדס"ר 87 מאוג' 143 (שרון).
- חיל הים טיבע שלוש ספינות טילים מצריות בקרב דמיט-בלטים.
[עריכה] 9 באוקטובר, י"ג בתשרי, יום ג'
- שני מעוזים נוספים נכנעו. הסתיים הפינוי של אחד-עשר מעוזים.
- אזור דרום סיני ("מרחב שלמה") הופרד מפיקוד הדרום והפך לפיקוד עצמאי, בפיקודו של האלוף ישעיהו גביש. המצרים שניסו להתקדם דרומה נעצרו מדרום לעיון-מוסה.
- צה"ל נערך לבלימה ב"כביש החת"ם", כעשרה ק"מ ממזרח לתעלה.
- ברית המועצות העבירה לסוריה ולמצרים ציוד מלחמתי ברכבת אווירית.
[עריכה] 10 באוקטובר, י"ד בתשרי, יום ד'
- צה"ל ערך קרבות בלימה בדרום.
- רא"ל חיים בר-לב התמנה למפקד חזית הדרום, בעקבות תפקודו הכושל של אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן, בימי הלחימה הראשונים. על האלוף גונן אמרה "ועדת אגרנט": "לא עמד כראוי במילוי תפקידו והוא נושא בחלק ניכר של האחריות למצב המסוכן שבו נתפסו כוחותינו".
[עריכה] 11 באוקטובר, ט"ו בתשרי, יום ה'
- ביום זה התחיל השלב השני ללחימה בחזית הדרום, שלב שבו עסק צה"ל במגננה למניעת התקדמות המצרים, ובהיערכות לשלב הבא, שלב התקיפה.
- בסיני נערכו קרבות תותחים.
- התייצבות לאורך קו התעלה.
- חיל הים טיבע ספינת טילים מצרית בים סוף.
[עריכה] 12 באוקטובר, ט"ז בתשרי, יום ו'
- המצרים העבירו מזרחה כוחות שריון ונ"מ כהיערכות למתקפה כללית של הארמיה השנייה והארמיה השלישית.
- קרבות טנקים בדרום.
- מעוז "המזח", מול פורט תאופיק, נכנע.
[עריכה] 13 באוקטובר, י"ז בתשרי, יום שבת
- האלוף אלברט מנדלר, מפקד אוגדת סיני (252), נהרג מפגיעה ישירה בנגמ"ש הפיקוד שלו שנע על ציר הגידי, ככל הנראה עקב כך שברשות המצרים היו מפות הקוד "סיריוס". את הפיקוד על האוגדה קיבל האלוף קלמן מגן.
[עריכה] 14 באוקטובר, י"ח בתשרי, יום א'
- המצרים פתחו במתקפה לאורך החזית, במגמה להבקיע לעומק סיני. הכוחות הקרקעיים של צה"ל, בסיוע נרחב של חיל האוויר, בלמו מתקפה זו. המצרים איבדו במהלך זה 200 טנקים, לעומת 20 טנקים שאבדו לצה"ל. תבוסה זו של המצרים נתנה אור ירוק לפתיחת צה"ל במתקפה. על שלב זה בלחימה אמר חיים בר-לב, "המצרים חזרו לעצמם ואנחנו חזרנו לעצמנו".
- חיל האוויר פגע בשלושה שדות תעופה גדולים במצרים. חיל הים טיבע ספינות מצריות בים סוף.
- האמריקאים החלו לשלוח נשק לישראל ברכבת אווירית.
[עריכה] 15 באוקטובר, י"ט בתשרי, יום ב'
ביום זה התחיל השלב השלישי ללחימה בחזית הדרום, שלב שבו עבר צה"ל למתקפה רבתי, שסופה תבוסה לצבא המצרי.
- עם ערב התחיל מבצע אבירי לב של צה"ל לצליחת תעלת סואץ. משימת הצליחה הוטלה על אוגדת שרון וכוחות ההנדסה של פיקוד דרום.
- בלילה שבין ה-15 ל-16 בחודש צלחו כוחות צנחנים את התעלה באזור התפר שבין הארמיה השנייה לשלישית, מצפון לאגם המר, ותפסו ראש גשר ממערב לתעלה.
- התחיל קרב החווה הסינית באזור האגם המר הגדול על גדת תעלת סואץ.
[עריכה] 16 באוקטובר, כ' בתשרי, יום ג'
- דוברות "תמסח" של צה"ל הגיעו לאזור הצליחה והעבירו גדוד טנקים (17 טנקים) לצד המערבי של התעלה.
- הטנקים של צה"ל, שחצו את התעלה, יצאו לפשיטה על בסיסי טילים מצריים; הכוח הישראלי פגע בבסיסי טילי נ"מ.
- לאחר פגיעתם של בסיסי הנ"מ המצריים, החל חיל האוויר הישראלי לפגוע במטרות עומק במצרים ושיבש את צירי האספקה שלהם.
[עריכה] 17 באוקטובר, כ"א בתשרי, יום ד'
- בלילה שבין ה-16 ל-17 בחודש חדרה חוליה ישראלית של הקומנדו הימי לנמל פורט סעיד ופגעה בספינות אחדות.
- חיל ההנדסה הקים גשר ראשון על התעלה, שהורכב מדוברות מצופים "יוניפלוט". ב 18:30 בערב החלה הצליחה של כוחות השריון על גבי הגשר.
- טורי שריון של הכוח הישראלי המשיכו להתקדם בגדה המערבית של התעלה והשמידו בדרכם בסיסי טילים וסוללות ארטילריה.
- גדוד 890 של חטיבת הצנחנים ספג אבידות כבדות בקרב ב"חווה הסינית".
- לקראת ערב המצרים שמו לב לצליחת התעלה על ידי צה"ל, והחלו להפנות כוחות לבלימתה. כוחות מאוגדת מגן ומאוגדת סיני השמידו חטיבה מצרית שנעה לאורך האגם המר.
[עריכה] 18 באוקטובר, כ"ב בתשרי, יום ה'
- בלילה שבין ה-17 ל-18 באוקטובר החלה אוגדת אדן לחצות את התעלה, והתקדמה תוך שהיא משמידה סוללות טילים.
- כוחות אוגדת שרון כבשו את "החווה הסינית".
[עריכה] 19 באוקטובר, כ"ג בתשרי, יום ו'
- כוח צה"ל הצליח להרחיב את האחיזה בצפון, בדרום ובמערב.
- חיל ההנדסה וכוחות שריון הקימו את גשר הגלילים מעל התעלה.
- חיל הים הפגיז דרכים, מתקנים ומחנות צבאיים בדלתא של הנילוס.
- לאחר שהתברר עומק החדירה של צה"ל למצרים הדיח נשיא מצרים, אנואר סאדאת, את הרמטכ"ל המצרי, סעד א-שאזלי.
[עריכה] 20 באוקטובר, כ"ד בתשרי, יום שבת
- החלה ההתקדמות מראש הגשר. אוגדת שרון התקדמה צפונה בשתי גדות התעלה, ועד ה-22 בחודש הגיעה למבואות איסמעיליה. אוגדת אדן התקדמה דרומה, ובעקבותיה, ממערב לה, התקדמה אוגדת סיני לכיוון העיר סואץ ונמל עדביה.
- השריון הישראלי התחיל לכתר את הארמיה המצרית השלישית, ממזרח לתעלת סואץ.
- חיל האוויר וחיל השריון פגעו בסוללות טילים במזרח התעלה.
[עריכה] 21 באוקטובר, כ"ה בתשרי, יום א'
- צה"ל הרחיב את ראשי הגשר במערב התעלה וחדר כ-15 ק"מ בעומק מצרים.
[עריכה] 22 באוקטובר, כ"ו בתשרי, יום ב'
- בלילה שבין ה-21 ל-22 בחודש פעלה חוליה של הקומנדו הימי בנמל ערדקה וטיבעה סטי"ל מצרי.
- כוחות צה"ל ניתקו את הקשר היבשתי בין איסמעיליה לסואץ.
- כוחות צה"ל התקדמו על כביש סואץ-קהיר, והגיעו לקילומטר ה-101 מקהיר.
- מועצת הביטחון של האו"ם החליטה על הפסקת אש שתחל מהשעה 18:50 לפי שעון ישראל; ממשלת ישראל הסכימה להיענות לבקשה.
[עריכה] 23 באוקטובר, כ"ז בתשרי, יום ג'
- הפסקת האש לא נשמרה מהצד המצרי - הושלם כיתורה של הארמיה השלישית, שכוחותיה נמצאו בסיני.
- אוגדת אדן ניסתה לכבוש את העיר סואץ, אך נתקלה בהתנגדות עזה וספגה אבדות כבדות.
[עריכה] 24 באוקטובר, כ"ח בתשרי, יום ד'
- צה"ל הגיע לנמל עדבייה בחוף המערבי של מפרץ סואץ.
- הפסקת אש בחזית הדרום. צה"ל התבסס באדמת מצרים ("אפריקה", בלשון החיילים), וכוחותיו היו מרוחקים 100 ק"מ בלבד מקהיר. הארמיה השלישית כותרה, וחייליה היו נתונים בסכנת גוויעה בצמא וברעב.
[עריכה] חזית הצפון
[עריכה] 6 באוקטובר, יום הכיפורים, שבת
ביום זה התחיל שלב הלחימה הראשון בחזית הצפון, בו היוזמה הייתה בידי הסורים.
- בשעה 14:05, במקביל למהלך המצרי, פתח הצבא הסורי במתקפה: 3 דיוויזיות חיל רגלים ממוכן תוקפות ברמת הגולן, לכל אורך הגבול הסורי-ישראלי, ואליהן הצטרפו שתי דיוויזיות משורינות.
- מוצב החרמון הישראלי, ששימש מוצב תצפית חשוב של המודיעין וחיל האוויר, נפל בשעה 16:00 בידי כוח קומנדו סורי, שהוטס למקום במסוקים.
- בהגנה על רמת הגולן עסקה אוגדה 36 - אוגדה סדירה בפיקודו של תא"ל רפאל איתן.
- בצפון הגולן נכשלו הסורים בניסיונות הפריצה שלהם. בדרום הצליחו הסורים להבקיע את המערך הישראלי - המוצבים והיישובים בדרום הגולן פונו מיושביהם.
- אל אלוף פיקוד הצפון, יצחק חופי, שתפקודו בשלב זה לא היה מספק, הצטרפו הרמטכ"ל לשעבר, חיים בר-לב, ומפקד חיל האוויר לשעבר, מרדכי הוד.
- קרבות שריון כבדים ברמת הגולן - באחמדיה ובקונייטרה וצומת רפיד.
[עריכה] 7 באוקטובר, י"א בתשרי, יום א'
- בקרב לטקיה תקף חיל הים הישראלי את הצי הסורי וטיבע חמש ספינות סוריות.
- חיל השריון יחד עם חיל האוויר הישראלי, עיכבו את התקדמות הסורים בגזרה הצפונית של רמת הגולן. הסורים התמקמו בחושנייה, במרכז רמת הגולן.
- חיל האוויר הישראלי תקף את מערך טילי הנ"מ הסורי.
- חטיבה 188 ("ברק"), בפיקודו של אל"ם יצחק בן-שהם, שנשאה בעול הבלימה העיקרי בדרום הגולן, איבדה חלק ניכר מכוחה. חטיבה 7, בפיקודו של אל"ם אביגדור בן-גל, שנשאה בעול הבלימה העיקרי בצפון הגולן, שילמה אף היא מחיר כבד. לכוחות השריון הסוריים נגרמו אבדות כבדות ביותר.
- כוחות מילואים החלו להגיע לרמת הגולן. המלחמה נערכה בשתי גזרות: הצפונית באחריות אוגדת איתן, והדרומית באחריות אוגדת מילואים בפיקודו של האלוף דן לנר.
- דיוויזיית השריון הראשונה הסורית התקדמה מחושנייה צפונה במקביל ל"כביש הנפט" עד נאפח. מפקדת אוגדת איתן נאלצה לנטוש את מחנה נאפח.
- בדרום התקדמו הסורים אל מעברי הירדן, והגיעו עד קצביה ומושב נוב, מרחק 7 ק"מ מהכנרת.
- במאמץ רב, ובסיוע מסיבי של חיל האוויר, הצליחו הכוחות הישראליים, עד הערב, לבלום את התקדמות הסורים.
- אוגדה נוספת, בפיקודו של תא"ל משה פלד, שהייתה עתודה מטכ"לית, הופנתה לחזית הצפון, בהתאם להערכה שמצב צה"ל שם קשה יותר.
[עריכה] 8 באוקטובר, י"ב בתשרי, יום ב'
- בצפון עברו למתקפת נגד. אוגדת פלד תקפה מדרום, אוגדת לנר תקפה במרכז, ובצפון נמשכה הבלימה.
- ניסיון כושל לכבוש את החרמון מהסורים.
- הסורים שיגרו טילי קרקע-קרקע לעבר מטרות בישראל.
[עריכה] 9 באוקטובר, י"ג בתשרי, יום ג'
- פיקוד צפון נלחם במרכז רמת הגולן.
- הסורים ערכו מאמץ מיוחד להבקעה בגזרת קונייטרה, אך נכשלו.
- חלק ניכר מהכוח הסורי הפולש הושמד בקרבות שריון.
- חיל האוויר החל בתקיפת מטרות תשתית בסוריה: תחנות כוח, בתי זיקוק, מאגרי דלק, שדות תעופה ועוד.
- העיראקים שלחו כוחות צבא לסוריה.
- מטוסי F-4 פנטום של חיל האוויר תקפו את בניין המטכ"ל הסורי ואת מפקדת חיל-האוויר הסורי בדמשק. התקיפה המדויקת, שבוצעה בלבה של דמשק, הייתה פעולת גמול על פגיעת טילי פרוג-7 סוריים במגדל העמק ובבסיס חיל-האוויר ברמת דוד. המטכ"ל הסורי מוקם במרכזו של אזור צפוף בנ"מ, מוגן בטילי קרקע-אוויר, והמבצע המורכב נערך במזג-אוויר סוער במיוחד.
- חיל הים תקף מתקני דלק בסוריה.
[עריכה] 10 באוקטובר, י"ד בתשרי, יום ד'
- חיל האוויר תקף שדות תעופה בסוריה.
- הסורים נהדפים מכל השטחים שכבשו בתחילת המלחמה, למעט מוצב החרמון, לאחר שאיבדו 900 טנקים.
- כוחות צה"ל הצליחו להסיג את הכוחות הסוריים מעבר לקו הסגול.
- צה"ל נערך לקרב הבקעה לעבר דמשק.
- סטי"לים של חיל הים הישראלי תקפו את נמל לאטקיה ומתקני חוף נוספים, טיבעו שתי ספינות טילים והפגיזו מאגרי דלק בסוריה.
[עריכה] 11 באוקטובר, ט"ו בתשרי, יום ה'
ביום זה התחיל השלב השני בחזית הצפון, שבו עבר צה"ל למתקפה.
- אוגדת איתן הבקיעה את דרכה אל מעבר ל"קו הסגול" (קו הגבול לפני המלחמה) ומתקדמת אל מזרעת בית-ג'ן. אוגדת לנר ניסתה גם היא להבקיע אל מעבר לקו הסגול אך ספגה אבידות כבדות.
- חיל הים בצפון פגע בנמלים סוריים וטיבע ספינות טילים.
[עריכה] 12 באוקטובר, ט"ז בתשרי, יום ו'
- אוגדת איתן ואוגדת לנר המשיכו בדרכן לעבר דמשק.
- חיל משלוח עיראקי הצטרף ללחימה, ועצר את התקדמותה של אוגדת לנר.
[עריכה] 13 באוקטובר, י"ז בתשרי, יום שבת
- אוגדת לנר טמנה מארב לכוח העיראקי והיכתה אותו בעוצמה רבה.
- תותחי צה"ל הפגיזו את שדה התעופה אל-מאזה שבפרברי דמשק.
- ירדן שלחה חטיבת שריון לרמת הגולן.
[עריכה] 14 באוקטובר, י"ח בתשרי, יום א'
- חיל האוויר הפציץ שדה תעופה מערבית לדמשק.
[עריכה] 18 באוקטובר, כ"ב בתשרי, יום ה'
- הסורים המשיכו בהפגזות מקומיות ובניסיונות תקיפה מן האוויר.
[עריכה] 20-19 באוקטובר כ"ג-כ"ד בתשרי, ימים ו'-שבת
[עריכה] 21 באוקטובר, כ"ה בתשרי, יום א'
- כוח צנחנים מונחת בחרמון הסורי וכובש את המוצבים הסוריים.
- בקרב קשה ורב נפגעים, שנמשך 12 שעות, כובש כוח של חטיבת גולני את מוצב החרמון, "העיניים של המדינה", שנפל בידי הסורים בשעות הראשונות למלחמה.
[עריכה] 22 באוקטובר, כ"ו בתשרי, יום ב'
- מועצת הביטחון של האו"ם החליטה על הפסקת אש שתחל מהשעה 18:50 לפי שעון ישראל; ממשלת ישראל הסכימה להיענות לבקשה.
- הפסקת אש בחזית הסורית: הסורים נהדפו מכל השטחים שכבשו בתחילת המלחמה, וצה"ל התקדם לעבר דמשק.
[עריכה] 23 באוקטובר, כ"ז בתשרי, יום ג'
- הפסקת האש הופרה - הסורים הפגיזו את כוחות צה"ל ברמת הגולן וישובים בעמק החולה.
- חיל האוויר הישראלי פגע במסוף דלק גדול בסוריה.
[עריכה] 24 באוקטובר, כ"ח בתשרי, יום ד'
- הפסקת אש.
[עריכה] החזית המדינית
[עריכה] 6 באוקטובר, יום הכיפורים, שבת
- משיקולים מדיניים בשל לחץ אמריקני נמנע חיל האוויר ממתקפת מנע על הכוחות המצריים, אף שמטוסיו היו ערוכים לכך.
- ראש הממשלה, גולדה מאיר, מודיעה לאומה על פרוץ המלחמה. דבריה באו לחזק את רוח העם, אך מרחקם מהאמת התברר במהרה. בין השאר אמרה: "צה"ל נלחם והודף את ההתקפה. לאויב נגרמו אבידות רציניות... אנו לא הופתענו. שירותי המודיעין ידעו כי צבאות מצרים וסוריה נערכים להתקפה משולבת".
[עריכה] 8 באוקטובר, י"ב בתשרי, יום ב'
- שר הביטחון, משה דיין, מתחיל לדבר, בפורום "ועדת העורכים" ובפורומים נוספים, על "חורבן הבית השלישי". ראש הממשלה, גולדה מאיר, מונעת ממנו לשאת דברים לאומה ברוח זו אולם שוקלת שימוש ב"נשק יום הדין" (שעל פי פרסומים זרים מצוי בידי ישראל). עליבותו של שר הביטחון, בימים שקדמו למלחמה וביתר שאת בימי הלחימה הראשונים, בולטת במיוחד לאור עמידתם האיתנה של ראש הממשלה ושל הרמטכ"ל.
[עריכה] 10 באוקטובר, י"ד בתשרי, יום ד'
- המעצמות הגדולות הציעו הפסקת אש, אך כל המדינות הלוחמות דחו הצעה זו.
- לנוכח המפנה בלחימה לרעת הערבים, מתחילה ברית המועצות ברכבת אווירית של אמצעי לחימה לסוריה ולמצרים.
[עריכה] 12 באוקטובר, ט"ז בתשרי, יום ו'
- לנוכח האבידות הכבדות של צה"ל, כפי שדווחו על ידי הרמטכ"ל, דוד אלעזר, ועל ידי מפקד חיל האוויר, האלוף בני פלד, מודיעה ישראל למזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר, על הסכמתה להפסקת אש. נשיא מצרים, סאדאת, דחה הצעה זו.
- לאחר סירובו של סאדאת להפסקת אש ותחילתה של הרכבת האווירית הסובייטית, מורה נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון, על הפעלת רכבת אווירית לסיוע צבאי לישראל.
[עריכה] 14 באוקטובר, י"ח בתשרי, יום א'
- מטוס "גלקסי" אמריקני ראשון נוחת בלוד, ובו אמצעי לחימה לישראל. הרכבת האווירית פעלה במשך כחודש, והובילה מדי יום כאלף טון של אמצעי לחימה.
[עריכה] 16 באוקטובר, כ' בתשרי, יום ג'
- ראש ממשלת ברית המועצות, אלכסיי קוסיגין, מגיע למצרים, כדי לשדל את סאדאת להסכים להפסקת אש.
[עריכה] 19 באוקטובר, כ"ג בתשרי, יום ו'
- בעקבות התקדמות צה"ל מעבר לתעלה מחליטה ברית המועצות למנוע תבוסה מצרית. מזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר, הוזמן למוסקבה, ושם הוסכם, לאחר שני ימי משא-ומתן, לכפות הפסקת אש. במקביל הטילה ההנהגה הסובייטית על הצבא האדום הוראה לתקוף את ישראל במידה ולא תיעתר. הצבא האדום מכין נתיבי טיסה למפציצים אשר היו אמורים להמריא מאוקראינה.
[עריכה] 22 באוקטובר, כ"ו בתשרי, יום ב'
- החלטה מס' 338 של מועצת הביטחון של האו"ם הורתה על הפסקת אש תוך 12 שעות מרגע קבלת ההחלטה, כלומר בשעה 17:52.
- הפסקת האש לא התממשה, משום שהכוחות הלוחמים המשיכו לירות זה על זה.
[עריכה] 23 באוקטובר, כ"ז בתשרי, יום ג'
- סוריה נענתה להפסקת האש.
- החלטה 339 של מועצת הביטחון של האו"ם הורתה על הפסקת אש מיידית, הצבת משקיפי או"ם בקווים, וחזרה לעמדות שהחזיקו הצדדים בעת הפסקת האש הקודמת.
[עריכה] 24 באוקטובר, כ"ח בתשרי, יום ד'
- מצרים וישראל הסכימו להפסיק את האש בשעה 7:00, ללא חזרה לעמדות קודמות.
[עריכה] 25 באוקטובר, כ"ט בתשרי, יום ה'
- החלה הפסקת האש בין ישראל למצרים.
- ברית המועצות איימה בהתערבות בלחימה, ובתגובה הוכרזה כוננות בצבא ארצות הברית.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ראו במלחמת יום הכיפורים.
