אינסולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שרידי קומות העליונות של אינסולה בסמוך לגבעת הקפיטולין ברומא.

אינסולה (בלטינית:insula, ברבים insulae) הוא כינויו של סוג בתי הדירות בהם נהגו להתגורר תושבי המעמדות הנמוכים ברומא העתיקה. מקור השם במילה הלטינית ל"אי" - בשל מראה המבנה ממעוף הציפור - אי בין הרחובות שסביבו.

האינסולה היה בית דירות רב קומתי, שבקומת הקרקע היה חנויות או טברנות, ובקומות העליונות היו דירות מגורים. מבנים אלו החלו להיבנות בשל הצפיפות הגדולה בעיר והמחסור בקרקעות לבנייה בתוך העיר. מבני האינסולה הגיעו לגבהים של 6 - 8 קומות, כאשר מספר הדירות הלך וקטן עם גובה הבניין.

המבנים שהיו למעשה משכנות עוני, ניבנו באיכות נמוכה ונטו להתמוטט. כמו כן מבנים אלה היו רגישים לשריפות. הדירות בקומות העליונות היו הזולות ביותר, בשל הצורך להגיע אליהם במדרגות, ובשל החשש להיעדר יכולת להימלט בעת שריפה. הדירות בקומות הנמוכות היו מרווחות יותר, ויקרות יותר. בקומות הנמוכות היו מספר רב של דירות - עד ל 8 - 9 דירות.

במבנה אינסולה של כ-400 מ"ר יכלו להתגורר למעלה מ-40 אנשים.

בשל החשש מהתמוטטות המבנים, הורה הקיסר אוגוסטוס על הגבלת גובהן של האינסולות ל- 70 רגל (כ-20.7 מטרים). הקיסר נירון, בעקבות השריפה הגדולה של רומא החמיר את הגבלת הגובה ודרש שהמבנים לא יעלו על גובה של 17.7 מטרים.

בשלהי המאה השנייה היו ברומה למעלה מ-50,000 מבני אינסולה, לעומת כ-2,000 מבנים פרטיים. רק עם ירידתה של האימפריה הרומית, והקיטון באוכלוסיית העיר, פחת הצורך במבני המגורים הצפופים.

סטראבו מציין כי בחלק מהאינסולות היו מים זורמים ואף ביוב, אולם מרביתם היו מגורים צפופים בתנאים סניטריים קשים - ותושבי האינסולה נאלצו להעלות את המים לדירתם במדרגות, ושפכו את השפכים מחלונות הדירה לרחוב.