השריפה הגדולה של רומא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השריפה הגדולה של רומא הייתה שריפה שהחלה בליל ה-18 ביולי 64 בחנויות הצפופות של שדה מרס[1]. מאחר ומרבית בתי האזור היו עשויים עץ, התפשטה השריפה במהירות, ונמשכה כ-9 ימים [2]. האש השמידה ארבעה מתוך ארבעה-עשר רובעי רומא, ופגעה קשות בשבע רובעים נוספים. האש שרפה לחלוטין את ארמונו של הקיסר נירון, וכן את מקדש וסטה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היקף השריפה
היקפה של השריפה שנוי במחלוקת בקרב ההיסטוריונים. טקיטוס בספרו מציין כי השריפה נמשכה שישה ימים (טקיטוס עצמו היה בן 9 בעת השריפה). היסטוריונים אחרים מאותה תקופה, כגון פליני האב בספרו "ההיסטוריות הטבעיות" לא מזכיר את השריפה אלא בדרך אגב (הוא מזכיר בספרו עצים ששרדו את השריפה). ההיסטוריונים יוספוס פלביוס, דיו כריסוסטום, פלוטרך ואפיקטטוס שחיו ברומא בעת השריפה ולאחריה, לא מזכירים אותה בכתביהם.
סואטוניוס[3] וקסיוס דיו [4], מציינים שנירון שר את "בזיזית איליום" בעודו צופה בשריפה. אולם טקיטוס בספרו מציין שנירון שהה באנטיום בעת השריפה [5], והאמירות כי צפה באש בעודו שר ומנגן הן שמועות מרושעות ולא מבוססות.
[עריכה] תוצאות השריפה
טקיטוס מציין כי נירון שב לרומא מיד לאחר השריפה, ושילם מכיסו על שיקום העיר, פתח ארמונותיו על מנת לשכן את תושבי העיר שנותרו חסרי בית, ודאג לאספקת מזון לתושבים.
השריפה פתחה בפני נירון הזדמנות לבנות מחדש את העיר, והוא שינה את תקנות הבנייה (אסר על בנייה לגובה העולה על 4 קומות), הורה על בנייה באבן במקום בעץ, הרחיב את רחובות בעיר, וכן הקים לעצמו ארמון חדש - הדומוס אוראה ("בית הזהב").
[עריכה] רדיפות הנוצרים
לא ידועה כיום סיבת השריפה. טסיטוס מציין בספרו חלק מתושבי רומא האשימו את נירון. על מנת לשפר את דעת הקהל שנטתה נגדו, האשים נירון את תושבי העיר הנוצרים בהצתת האש, ואלה עונו, חלקם הודו בהצתה וכעונש הועלו באש או הושלכו למאכל כלבים.
[עריכה] מקורות היסטוריים
תיאורי השריפה המצויים כיום בידינו מקורם בכתבי שלושה היסטוריונים: דיו קסיוס, סווטוניוס וטקיטוס, כולם תיאורים מיד שניה (אף שטקיטוס היה בן 9 בעת השריפה). מקורות ראשוניים (כתבי פביוס רוסטיקוס, קלוביוס רופוס ופליניוס הזקן) לא שרדו.
[עריכה] אזכורים תרבותיים
האשמת נירון בשריפה של רומא, והתיאור שלו כמנגן בנבל או כינור בעת השריפה התקבעו בתרבות האנושית כחלק מתיאור השריפה. בפועל, ייתכן שלא נירון גרם לשריפה (שריפות היו נפוצות ברומא), ובוודאי שלא ניגן בכינור (שהומצא מאות רבות לאחר מכן). האשמת נירון נבעה ממפעלי הבנייה הגדולים שלו שהתאפשרו בשל שריפת בתי מגורים רבים ופינוי שטחים ברומא. שמה של תוכנת הצריבה "נרו" מקורה בתיאור השריפה, ובהתאם סמל התוכנה - רומא בוערת על רקע הקולוסיאום (אנכרוניזם נוסף, שכן הקולסיאום נבנה רק לאחר השריפה).
ברומן ההיסטורי של דיויד ויסהארט - "נירון" מתואר הסנאט הרומי כיוזם השריפה כחלק מתוכנית להביא להפלתו של נירון.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ טקיטוס, דברי הימים, XV.38
- ^ צבי יעבץ, קלאודיוס ונירון - משיטתיות לחובבנות, עמ' 150
- ^ סאונטוניוס, חיי הקיסרים - חיי נירון, פסקה 38
- ^ קסיוס דיו, ההיסטוריה של רומא, ספר 62, פסקה 16
- ^ טקיטוס, דברי הימים, ספר 15, פסקה 39
