RDX
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ציקלוטרימתילנטריניטראמין | |
|---|---|
 |
|
| פרטים | |
| שם סיסטמטי |
1,3,5-trinitroperhydro-1,3,5-triazine |
| שמות נוספים |
RDX, ציקלוניט, הקסוגן, T4 |
| נוסחה כימית |
(CH2-N-NO2)3 |
| מסה מולקולרית |
g/mol222.117 |
| מראה |
מוצק גבישי לבן |
| מספר CAS |
121-82-4 |
| צפיפות |
g/cm31.82
|
| מצב צבירה בטמפרטורת החדר |
מוצק |
| טמפרטורת היתוך |
°C205.5 |
ציקלוטרימתילנטריניטראמין (Cyclotrimethylenetrinitramine), ידוע גם בשמות RDX, ציקלונייט, הקסוגן ו-T4, הוא חומר נפץ מסוג ניטרואמין, המשמש במגוון יישומים צבאיים ותעשייתיים. קיימות גרסאות נוספות לשם הסיסטמטי של החומר, ביניהן Cyclotrimethylene-trinitramine, ו-Cyclotrimethylene Trinitramine.
בצורתו הטהורה RDX הוא מוצק גבישי לבן. לשימוש כחומר נפץ הוא מעורבב בדרך כלל עם חומרי נפץ נוספים ופלסטיסייזרים או חומרים להפחתת הרגישות. הוא יציב באחסנה, ונחשב לאחד מחומרי הנפץ החזקים ביותר בשימוש צבאי.
RDX הוא חומר הבסיס למספר תערובות נפץ צבאיות: הרכב A (חומר נפץ גרגרי, מצופה שעווה, המורכב מ-RDX ושעווה), הרכב A5 (תערובת RDX עם 1.5% חומצה סטארית), הרכב B (תערובת ניתנת ליציקה של RDX ו-TNT), הרכב C (חומר נפץ פלסטי להרס מבנים, מורכב מ-RDX, חומרי נפץ נוספים ופלסטיסייזרים), הרכב D (תערובת ניתנת ליציקה של RDX, TNT, אבקת אלומיניום ושעוות D-2 עם סידן כלוריד), H-6, ציקלוטול ו-C4.
RDX הוא גם מרכיב חשוב בחומרי נפץ פלסטיים המשמשים בנשק גרעיני.
[עריכה] תכונות
למולקולות החומר מבנה של טבעת הטרוציקלית, עם אטומי חנקן בעמדות 1, 3 ו-5, המותמרים בקבוצות ניטרו. RDX מתחיל להתפרק בטמפרטורה של 170°C, ניתך ב-205.5°C, וניצת ב-234°C. מקדם RE שלו הוא 1.6. מהירות הפיצוץ של RDX בעל צפיפות של 1.76 גרם לסמ"ק היא 8,750 מטר לשנייה. ל-RDX צפיפות מרבית תאורטית של 1.82 גרם לסמ"ק. נוסחתו המבנית היא: hexahydro-1,3,5-trinitro-1,3,5-triazine.
RDX מופק על ידי תגובה בין חומצה חנקתית מרוכזת והקסאמין:
(CH2)6N4 + 4HNO3 → (CH2-N-NO2)3 + 3HCHO + NH4+ + NO3-
בטמפרטורת החדר, RDX יציב מאוד. בטמפרטורה גבוהה הוא נשרף, ולא מתפוצץ (אלא אם כן נעשה שימוש בנפץ). החומר יציב אפילו אם נפגע מאש נשק קל. למרות זאת, הוא רגיש מאוד במצבו המגובש, בטמפרטורה נמוכה מ-4°C−.
בתנאים סטנדרטיים, מדד אי-הרגישות של RDX הוא בדיוק 80 (זוהי נקודת ייחוס למדד).
RDX עובר המראה בתנאי ריק, תכונה המגבילה את אפשרות השימוש בו במהדקים פירוטכניים בחלליות.
[עריכה] היסטוריה
בשנות ה-90 של המאה ה-19 הגרמני הנס הנינג הציע את החומר כתרופה. תכונותיו הנפיצות התגלו רק בשנת 1920, ובשנים הבאות הוא יוצר על ידי ניטרציה ישירה של הקסאמין.
במלחמת העולם השנייה שימש RDX את שני הצדדים, בדרך כלל בתערובות נפיצות של RDX ו-TNT, כמו טורפקס. RDX שימש באחד מחומרי הנפץ הפלסטיים הראשונים. כיום, בנוסף לשימושים הצבאיים והתעשייתיים, גם ארגוני טרור עושים שימוש ב-RDX, להכנת מטעני נפץ.
קיימות מספר השערות בנוגע למקור השם RDX. המקור הסביר ביותר הוא ככל הנראה קיצור של המילים "Research Department composition X". ההופעה המתועדת הראשונה של הכינוי RDX בבריטניה הייתה בשנת 1948 (Simmons). ב-1943, כתב האמריקני דיוויס (Davis) על חומר הנפץ, וציין כי בארצות הברית הוא ידוע בשם ציקלונייט, בגרמניה - הקסוגן, ובאיטליה - T4.
[עריכה] לקריאה נוספת
- Cooper, Paul W. (1996). Explosives Engineering. New York: Wiley-VCH. ISBN 0-471-18636-8.
- Davis, Tenney L. (1943). The Chemistry of Powder and Explosives, Volume II. New York: John Wiley & Sons Inc.
- Urbanski, Tadeusz (1967). Chemistry and Technology of Explosives, Vol. III. Warszawa: Polish Scientific Publishers.
- Meyer, Rudolf (1987). Explosives, 3rd Edition. VCH Publishers. ISBN 0-89573-600-4.
- Simmons, W.H., Forster, A. and Bowden, R.C., (1948). The Manufacture of R.D.X. in Great Britain: Part II - Raw Materials and Axcillary Processes, in: The Industrial Chemist, Pages 530 - 545, August 1948.
- Simmons, W.H., Forster, A. and Bowden, R.C., (1948). The Manufacture of R.D.X. in Great Britain: Part III - Production of the Explosive, in: The Industrial Chemist, Pages 593 - 601, September 1948.
- Henning, German Patent 104,280 (1899).
