תל תענך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תל תענך

תל תענך הינו תל ישוב קדום בדרום עמק יזרעאל, בצד הכביש ג'נין-מגידו, מספר ק"מ מהכפר הפלסטיני תיעניך. התל מזוהה עם העיר הקדומה תַעְנַךְ,הנזכרת לראשונה בשנת 1468 לפנה"ס ברשימות ובתעודות מצריות קדומות בהקשר לכיבוש העיר תל מגידו הסמוכה.

בתקופת כיבושי יהושע בן נון, נמנה מלכה של תענך עם 31 המלכים אשר לחמו נגד צבאו של יהושע,כאמור: "מֶלֶךְ תַּעְנַךְ אֶחָד", (יהושע י"ב,כ"א).

לאחר תבוסת מלכה בידי יהושע סופחה העיר תאורטית לנחלת שבט מנשה, אך האחרונים לא הצליחו בפועל לכובשה והיא בעצם התקיימה כעין אוטונומיה בתוך נחלתם של בני מנשה, כפי שבא לידי ביטוי בספר יהושע: "וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה...וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ...וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת", (יהושע י"ז,י"א-י"ב).

רק בימי דבורה הנביאה עלה בידם של בני ישראל לספח רשמית את העיר לתחומו של שבט מנשה, וזאת לאחר הקרב המפורסם בין צבאה של דבורה בפיקודו של ברק בן אבינועם ולבין צבאו של יבין מלך חצור בפיקודו של שר צבאו סיסרא.

עוד בימי יהושע הוחלט שהעיר תשמש כעיר לוויים, ובימי שלמה המלך נכללה העיר יחד עם בית שאן ומגידו במחוז החמישי של הממלכה.

מאחר שאין אזכורים מאוחרים יותר של תענך, מניחים כי נהרסה ונעזבה לאחר חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפנה"ס.

בחפירות שנערכו במקום נתגלו מבני ציבור ומגורים, מערכת אספקת מים תת-קרקעית, שרידי ביצורים מהתקופות הכנענית והישראלית, וכן עשרות לוחות חרס הכתובים בכתב היתדות האכדי, הקרויים מכתבי תענך. זהו הריכוז הגדול ביותר של לוחות חרס הכתובים בכתב אכדי שנתגלה בארץ עד כה.

מכתבי תענך הם שתים עשרה תעודות הכתובות בכתב היתדות האכדי על גבי חימר (בדומה למכתבי אל עמרנה), שנמצאו בין השנים 1903-1904. התעודות כוללות שני מכתבים שנשלחו על ידי אישיות בשם אמנחותפ (תוארו לא מצוין ולא ברור אם היה זה פקיד בכיר או המלך אמנחותפ השני בעצמו בעת שערך את מסעותיו לאזור). במכתבים מצווה אמנחותפ על מושל תענך לשלוח לו אנשים וציוד לערים עזה ומגידו. במכתבים אחרים נזכרות מספר ערים במרחב הכנעני שהיו להן קשרים עם העיר תענך ובניהם העיר הקדומה רחוב. כיום נמצאות התעודות כיום במוזיאון למזרח הקדום באיסטנבול שבטורקיה.

[עריכה] לקריאה נוספת

דובי טל,מוני הרמתי,רוני רייך, אבנים גדולות מן השמים, הוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור,1998, עמ' 38.
איתן אבניאון, המילון האנציקלופדי של המקרא, איתאב-בית ההוצאה לאור,2003.
כל מקום ואתר,הוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור,2000.