תל חסי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תל חָסִי הינו תל עתיק באזור השפלה הממוקם על גדות נחל שקמה, כ-10 ק"מ מדרום לקרית גת.
התל מזוהה עם העיר המקראית עֶגְלוֹן, אשר מלכה דְּבִיר נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כאשר נחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון, כאמור: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן... (יהושע י', ג'-ה')".
יהושע ריסק את צבאם של ברית חמשת המלכים ורדף אותם עד חורמה.עגלון הוחרבה בידי צבאו של יהושע שהצליח להגיע עד לחומות העיר ולפרוץ אותם אחרי הטלת מצור כבד על העיר: "וַיַעֲבׁר יְהוֹשֻעַ וְכָל יִשְרָאֵל עִמּוֹ מִלָכִישׁ עֶגְלֹנָה,וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ.וַיִּלְכְּדוּהָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֵת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ... (יהושע י',פס' ל"ד-ל"ו)".
האזכור האחרון של עגלון מופיע בתקופת ההתנחלות, בו מסופר שהעיר נכללה בנחלתו של שבט יהודה: "זׁאת נַחֲלַת מַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה...לָכִישׁ וּבַצְקַת וְעֶגְלוֹן. (יהושע ט"ו,פס' כ'-ל"ט)".
אולם אף על פי שלא הוזכרה שוב בתנ"ך המשיכה להתקיים העיר לכל אורך תקופת השופטים וממלכת יהודה. עגלון נהרסה ככל הנראה בידי נבוכדנצר מלך בבל בסביבות שנת 586 לפנה"ס אך נבנתה מחדש כנראה בתקופת שיבת ציון והמשיכה להתקיים לכל אורך התקופה הפרסית, התקופה ההלניסטית, התקופה הרומית ועד התקופה הביזנטית.
החפירות הארכאולוגיות הראשונות נערכו באתר ב-1890 על ידי סר פלינדרס פיטרי והיו החפירות הארכאולוגיות המדעיות הראשונות שנערכו בארץ ישראל. פיטרי חפר במקום מאחר וסבר לפני החפירות כי מדובר בלכיש העתיקה. החפירות הצליחו לחשוף מספר ממצאים מעניינים, ביניהם מכתב מהמאה ה-14 לפנה"ס שנרשם על גבי חרסים בכתב היתדות אשר דומה מאוד לכתב הפרוטוסינאי ובהם מופיעה המילה בלע.
בנוסף לכך נחשפו שרידי ביצורים מתקופת ממלכת יהודה, עקבות של ישוב שקדם לתקופה הכנענית ואפילו בית קברות מהתקופה הערבית.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- המילון האנציקלופדי של המקרא, איתן אבניאון, הוצאת איתאב-בית הוצאה לאור,2003.
- כל מקום ואתר, הוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2000.
- יהושע, פרק י', פס' ג'-ה'. פרק י', פס' ל"ד-ל"ו, פרק ט", פס' כ'-ל"ט.
