תופסת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תופסת הוא משחק ילדים, בו מטרתם של חלק מן השחקנים יצירת קשר (על פי רוב, מגע) עם חלק אחר של השחקנים. מטרתם של החלק האחר של השחקנים היא הימנעות ממגע. ישנן גרסאות רבות למשחק זה, אולם בגרסתו הבסיסית, אחד המשתתפים הוא התופס והשאר הם נתפסים. כאשר התופס נוגע באחד המשתתפים, התופס הופך לאחד הנתפסים, והנתפס הופך לתופס. עם אמירת מילת הקוד "פוס" (מהמילה הצרפתית pouce - אגודל, על שום האגודל המורם לציון הפסקה במשחק במקומות מסוימים ^[1]), יכול הנתפס להשיג פסק זמן.

גרסאות המשחק נבדלות בעיקר בדרך בה ניתן להשתחרר ממצב תפוס או להשיג חסינות, אך גם באופן החלוקה לתופסים ונתפסים ובהגדרת המגע הדרוש.

[עריכה] סוגי תופסת

תופסת טלוויזיה: ניתן להשיג חסינות מתפיסה על ידי אמירת שם של תוכנית טלוויזיה שלא נאמרה עדיין, או (בגרסה אחרת), שחקן שנתפס כורע על עומדו, ויכול להשתחרר על ידי אמירת שם של תוכנית טלוויזיה שלא נאמרה עדיין.

תופסת צבעים: התופס מכריז על צבע. הנתפסים יכולים להשיג חסינות מפני תפיסה אם הם נוגעים בדבר הצבוע באותו צבע.

תופסת עכברים: כאשר שחקן נתפס, הוא עומד במקום ברגליים מפושקות. אם אדם אשר עדיין לא נתפס עובר בין רגליו, הנתפס משוחרר.

הבנות על הבנים: קבוצת השחקנים מחולקת לתופסות ולבורחים. רק כאשר נתפסים כל הבנים, מתחלפים התפקידים. המשחק אופייני לגילאי סוף בית הספר היסודי, בהם מתחילה אינטראקציה בין המינים, אותה משרת משחק זה. מידת הרדיפה אחר ילד מסוים מעידה על מידת הפופולריות שלו בקרב בני המין השני. מכיוון שקבוצת הבורחים גדולה, קשה להגיע לסיום המשימה בזמן קצר, כך שבפועל נדיר שהתפקידים מתהפכים.

הבנים על הבנות: כמו "הבנות על הבנים", אלא שהקבוצה מחולקת לתופסים ובורחות.

תופסת יפנית: תופסת שבה יש מספר תופסים, אשר מחויבים לנוע על הברכיים. מטרת התופסים היא להפיל מישהו על הרצפה, וכאשר הנתפס נופל - הוא מצטרף לתופסים. המנצח הוא האחרון שעומד. בדרך כלל נהוג לשחק את סוג התופסת הזאת על מזרנים.

תופסת גובה: ניתן להשיג חסינות מפני תפיסה על ידי עליה מעל גובה הקרקע, למשל על ידי עמידה על כסא.

חתול ועכבר: קבוצת הילדים יוצרת מעגל. שני ילדים נבחרים כחתול וכעכבר. על החתול לתפוס את העכבר, כאשר מעגל הילדים מסייע בעד העכבר, על ידי הצטופפות ופתיחת רווחים בזמנים מתאימים.

אצבע שחורה: ילד אחד מסתובב כשפניו לעצם גבוה, ומציג את כף ידו הפתוחה מאחוריו. אחד האחרים נוגע בפנים ידו באצבע. העומד צריך להסתובב, להביט על יתר המשתתפים ולנחש מי נגע בו. ניחש העומד נכונה - הופך הנוגע לעומד הבא. לא ניחש - המשחק מתחיל מחדש. הנתפס יהפוך לעומד במשחק הבא. כמובן שלעומד אין דרך לוודא כי הקבוצה אינה עושה יד אחת נגדו, ומצהירה כי כל ניחושיו שגויים תמיד.

פרה עיוורת: עיניו של התופס קשורות בפיסת בד. בתחילת המשחק הוא מסובב כדי לגרום לו לאבדן אוריינטציה. בתופסו את אחד השחקנים האחרים, עליו לזהותו תוך שימוש בחושים אחרים פרט לחוש הראייה. המשחק מתאים למשחק בתוך הבית, כמשחק חברה.

תופסת הצילו: ניתן להציל את התפוסים ולשחררם על ידי מגע בהם. התפוסים עומדים כשידיהם פרושות לצדדים, כדי שיהיה קל להגיע אליהם. המשחק קרוי גם תופסת אווירון.

קדאווה: גרסה אלימה של משחק התופסת. התופס קופץ על רגל אחת, פרט לתחום מעגלי בקוטר של כשני מטרים המסומן כ"בית", בו מותר לו לעמוד על שתי רגליו. התופס יוצא מן ה"בית" בקוראו "קדאווה", אות ליתר השחקנים לפתוח במנוסה. אם התופס מוריד את רגלו לקרקע מחוץ ל"בית", או מחליף את רגלו המנתרת באחרת שלא בתחומי ה"בית", מהווה הדבר עילה להכותו עד שהוא חוזר ל"בית". אם אחד השחקנים הנמלטים נתפס, אף הוא זוכה לאותו יחס אלים, עד הגיעו ל"בית". נתפס הנכנס ל"בית" הופך לתופס. מותר לשחקן להיכנס לבית רק אם אין שחקן אחר בתחומו. המשחק כרוך בעונשים נוספים, קשים יותר, לשחקנים אשר חורגים מתחום המשחק או נכנסים ל"בית" כאשר שחקן אחר כבר נמצא בו:
- "שביל" - השחקן נאלץ לרוץ בין שתי שורות של שאר השחקנים לאורך כעשרה מטרים עד ל"בית", תוך ספיגת בעיטות. אסור לשחקן להגן על עכוזו. על השחקן להשלים את המשימה עד לספירת עשר.
- "חמור" - שחקן אשר נכשל בביצוע ה"שביל" נאלץ להשלים את אותה משימה בהליכת שש.
- "נחש" - שחקן אשר נכשל בביצוע ה"חמור" נאלץ להשלים את המשימה בזחילה על הבטן. שלב זה נדיר משום שהשחקנים נוטים לפרוש מן המשחק בהגיעם לשלב זה.

(שימי) מטפחת (או גולם במעגל או שפן אדום): המשתתפים יושבים במעגל, כשפניהם פנימה. אחד השחקנים קם ועובר מאחוריהם ובידו חפץ, למשל מטפחת. השחקן ההולך שומט את המטפחת מאחורי גבו של אחת השחקנים, ומנסה לשוב למקומו במעגל. על השחקן שמאחוריו נשמט החפץ לתפוס את ההולך בטרם ישוב למקומו. אם התחמק ההולך, הופך זה שמאחוריו הונח החפץ להולך הבא ושאר המשתתפים שרים לו "יש לנו גולם במעגל".

תופסת דגדוגים: המשתתפים משחקים תופסת רגילה (כולם על כולם), אך כששחקן נתפס, הוא עומד עם הידיים למעלה. הוא רשאי לחזור למשחק כשחקן פעיל רק אחרי ששלושה שחקנים שונים דגדגו אותו לפרק זמן של שלוש שניות פחות או יותר.

אל תגע ברצפה: משחק תופסת המתרחש כולו מעל גובה הרצפה. שחקן המניח רגל על הרצפה דינו כדין שחקן שנתפס. משחק זה מתואר בספר בילבי בת גרב. המשחק מתאים למשחק בחדר גדול בבית, בו פזורים כיסאות ורהיטים נמוכים אחרים.

תופסת שרשרת: בהתחלה יש תופס אחד. כל שחקן שנתפס נותן יד לתופס, וכך בהדרגה נוצרת שרשרת אנושית של תופסים. לתופסים אסור לנתק ידיים, ורק שני התופסים שבקצות השרשרת רשאים לתפוס שחקנים אחרים. הבורחים יכולים לברוח על ידי הקפת השרשרת מסביב, או על ידי מעבר דרך אמצע השרשרת, לפני ששני התופסים מקצה השרשרת יגיעו אליהם. השחקן האחרון שלא נתפס הוא המנצח.