שריפת ספרים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
שריפת ספרים היא צעד טקסי שבו נשרפים ספרים מסוימים, כאות לסלידה גמורה מספרים אלה ומהתרבות שהם מייצגים. פעולה זו נובעת ממניעים דתיים או פוליטיים, ונחשבת לצעד קיצוני ביותר כנגד התרבות וכנגד הקבוצה שאת ספריה שורפים. לעתים מושמדים ספרים גם בסתר, צעד שמביא להיעלמותם, אך אין בו את ההתרסה שבשריפה פומבית. עם התפתחות הטכנולוגיה מופנה לעתים צעד דומה כלפי אמצעים אחרים להפצת מידע, כגון תקליטים וקלטות וידאו.
מקרים מסוימים של שריפת ספרים זכורים במיוחד לרעה, בין אם עקב היעלמותם הגמורה של הספרים שנשרפו, ובין אם משום ששריפת הספרים מסמלת את תמציתו של השלטון העריץ שעשה זאת.
תוכן עניינים |
[עריכה] אירועים של שריפת ספרים
דוגמאות מהעת העתיקה הן שריפת הספרים ושריפת המלומדים בסין במאה השלישית לפנה"ס, וחורבנה של הספרייה של אלכסנדריה.
בעת החדשה זכורה לשמצה שריפת ספרים פומבית שנערכה ב-10 במאי 1933 בכיכר האופרה (Opernplatz, כיום כיכר בבל) בברלין שבגרמניה הנאצית. אנשי אס אה וסטודנטים שרפו כ-20,000 ספרים של סופרים ממוצא יהודי וכאלו האסורים בקריאה על ידי המשטר הנאצי. במקום כיום אנדרטה תת-קרקעית מרשימה הקרויה אנדרטת "הספרייה הריקה" של האמן הישראלי מיכה אולמן. במהלך מלחמת העולם השנייה שרפו הנאצים מאות אלפי ספרים אותם בזזו מספריות ואוספים פרטיים רבים.
דוגמה נודעת אחרת לשריפת ספרים במאה העשרים היא המהפכה התרבותית בסין של מאו, שבמהלכה נשרף מספר עצום של ספרים - בעיקר ספרי דת בודהיסטיים ואסלאמיים - כחלק ממאמץ רחב יותר להשמיד כל שריד הקשור לתרבות הסינית העתיקה.
[עריכה] שריפת התלמוד
-
ערך מורחב – שריפת התלמוד
במשפט פריז מצא חבר השופטים את התלמוד אשם בדין ודן אותו לשריפה. ניסיונותיהם של היהודים למנוע את ביצוע גזר הדין נכשלו וכל ספרי התלמוד הוחרמו. בשנת 1242 שרפו הצרפתים בפריז את כל ספרי התלמוד במשך כשתי יממות.
[עריכה] התייחסות ספרותית
במחזהו האלגורי "אלמנסור" (1820) כתב היינריך היינה: "מקום שבו שורפים ספרים, שם ישרפו בסוף גם בני אדם". במישור העלילתי של המחזה מכוון המשפט לשריפת ספרי הקוראן בידי הנוצרים בספרד של המאה ה-16, אך הוא מתייחס לשריפת ספרים שנחשבו "אנטי גרמנים", שנערכה בוארבורג שבגרמניה ב-1817. הדברים התגלו כנבואיים כאשר שנים ספורות לאחר שריפת הספרים בגרמניה הנאצית, החלו המשרפות במחנות ההשמדה בחיסול שיטתי של העם היהודי.
ביטוי ספרותי לחברה השורפת ספרים ניתן בספרו של ריי ברדבורי (שהפך גם לסרט קולנוע) "פרנהייט 451".
[עריכה] לקריאה נוספת
- קנת ר. שאפר, "חורבן הספר במלחמת-העולם השנייה", יד לקורא, כרך א' חוברת ג-ד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שריפת ספרים |
- ריי ברדבורי, פרנהייט 451, הפרק הראשון מהספר.
- גזרות על ספרים עבריים
