שפות כושיות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השפות הכושיות הן ענף במשפחת השפות האפרו-אסיאתיות (כונו בעבר "שפות שמיות-חמיות"). הכינוי "שפות כושיות" הוטבע על שמו של כוש בן חם בנו של נח המקראי. הכינוי מתבסס על המיון בספר בראשית של השפות והעמים השונים בין בניו של נח, שעל פי סיפור המבול, האנושות כולה הינה מצאצאיו:
 |
ובני חם: כוש ומצרים ופוט וכנען. ובני כוש: סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא...
אלה בני חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם... ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול. |
 |
| -- בראשית פרק י | ||
[עריכה] שפות כושיות חיות ומספר דובריהן
השפות הכושיות מדוברות בעיקר באזור קרן אפריקה, שלוחה במזרח אפריקה החודרת לאוקיינוס ההודי, מדרום למפרץ עדן.
- אורומו - כ-25 מיליון דוברים.
- סומלית - כ-15 מיליון דוברים בסומליה, באתיופיה, בג'יבוטי, בתימן ובקניה.
- סידמאית - כ-2 מיליון דוברים באתיופיה.
- האדייה - כ-1.6 מיליון דוברים במחוז האדייה שבדרום אתיופיה.
- אפאר - בת כ-1.5 מיליון דוברים באריתריאה, אתיופיה וג'יבוטי.
- קמבאטה - כ-1.4 מיליון דוברים באתיופיה.
[עריכה] מיון
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
הבלשן ג'וזף גרינברג מיין בעבודתו, את משפחת השפות הכושיות כדלהלן:
- קבוצת השפות הכושיות המרכזיות, המכונה גם אגאו: כולל אוונגי, בלין, קיילה (שימשה חלק מקהילת ביתא ישראל), קווארה וחמטנגה.
- קבוצת השפות הכושיות המזרחיות: כולל אורומו, סומלית, סידמאית, סאהו, אפאר, אף-מאי, קונסו, ליבידו, בוּן ובוּסה.
- קבוצת השפות הכושיות הדרומיות, המכונה גם ריפט: כולל איראקו-אלאגואה, בורונגה, ואולי גם דהאלו הקניתית העומדת על סף הכחדה.
- ייתכן שגם שפת בֶּזָ'ה (בדאווי).
בלשנים אחרים, המתמחים בשפות אלה, מעלים תאוריות שונות אודות מיונן. חלקם מעלים סברות שכל קבוצת שפות למעשה מהווה ענף נפרד במשפחת-העל של השפות האפרו-אסיאתיות, ומנגד חלקם מקבצים אחרת את הקבוצות, למשל לשפות תושבי ההרים (כמו סידאמו) לעומת שפות תושבי השפלה (כמו אפאר, סומלית ואורומו).
