שלמה בן אלקנה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלמה בן אלקנה (1921 - 1993). איש משטרה ישראלי. חוקר תעלומות היסטוריות מתקופת היישוב ומומחה לגילוי נעדרים.
שלמה בן אלקנה נולד ברוסיה בשנת 1921 למשפחה שעסקה בחקלאות. בילדותו המוקדמת עבר עם משפחתו לווינה, שבה התחנך. בשנת 1938, בהיותו בן 17 עלה לארץ ישראל והצטרף לקיבוץ בית זרע. בעת מלחמת העולם השנייה פעל בסוריה בשליחות ארגון ההגנה והמודיעין הבריטי ועסק בפעילות חשאית נגד שלטונות וישי ותוך כדי כך סייע בהברחת עולים ארצה. בעת פעילותו בסוריה הוא נעצר ונכלא.
לאחר הקמת המדינה הצטרף שלמה בן אלקנה למשטרת ישראל בדרגת פקד, בה עסק בענייני ערבים ורכש ידע בתרבות ובמנהגים שלהם.
בין היתר שימש קצין קישור של המשטרה ליחידת איסוף של אמ"ן בצפון הארץ, שתפקידה להפעיל סוכנים מעבר לגבול.
בעת שירותו במשטרה ולאחר שחרורו מן המשטרה עסק במספר חקירות הנוגעות לתעלומות מתולדות היישוב.
בשנת 1963 גילה גילה בן אלקנה את מקום קבורתם של משה לזרוביץ, אשתו וגיסו (אחי האישה). תעלומת מקום קבורתם היא תוצאה של פרשה מימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. בליל 16-17 באוגוסט 1938 התקיפו כ-200 מאנשי כנופייתו של מנהיג הכנופיות אבו דורה מחנה מעצר ליד עתלית, שבו כלאו הבריטים את אנשי הכנופיות שנלכדו והעבידו אותם בעבודת פרך. התוקפים השתלטו על המחנה ושחררו חלק מהאסירים שהיו כלואים בו. כאשר הגיעה תגבורת בריטית, נסוגו אנשי הכנופיות ולקחו עמם כבני ערובה את משה לזרוביץ, סגן מפקד המחנה, אשתו ברוריה, שלושת ילדיהם ואת אחי האשה קריזנר. לאחר ימים אחדים שיחררה הכנופיה את הילדים, אך הוציאה את שלושת המבוגרים להורג והסתירה את גופותיהם. רק בשנת 1963, בעקבות חקירותיו של שלמה בן אלקנה, התגלה הבור שבו הוסתרו הגופות ועצמות הנרצחים והם הובאו לקבורה בקבר אחים בראשון לציון.
בשנת 1964 נעלם חיים יערי, בנו של מנהיג מפ"ם מאיר יערי, ששירת כסגן משנה בחטיבת הצנחנים, מבסיסו ממנו יצא לבלי שוב. החיפושים שנערכו אחריו בכל רחבי הארץ עלו בתהו. לאחר ששלמה בן אלקנה הצטרף למחפשים הוא גילה את גופתו של חיים יערי, שמונה חודשים לאחר העלמו, ונסתבר כי הוא שם קץ לחייו. לאחר גילוי הגופה הובא חיים יערי לקבורה בקיבוצו מרחביה.
במאי 1966 גילה שלמה בן אלקנה את מקום קבורתם של 13 חללי ההתקפה על גשר אכזיב, שנהרגו בליל הגשרים שבין ה-16 ל-17 ביוני 1946, אשר למחרתו נמצאו במקום המעשה רק שרידים מועטים מן הגופות. חקירתו של בן אלקנה הובילה לקבר אחים בחיפה, שבו נקברו החללים בחפזון ובחשאיות זמן קצר לאחר האירוע ובחלוף השנים נשתכח מעשה הקבורה ומקומה. לאחר גילוי הקבר בחיפה הועברו שרידי הגופות לקבורה סמוך לגשר לידו נפלו החללים.
בשנת 1966 ניסה שלמה בן אלקנה לפתור את תעלומת העלמם של כ"ג יורדי הסירה. חקירתו, כיתר החקירות שנערכו בנושא העלמם של הספינה ואנשיה לא נשאה פרי. יתירה מזו, בגין חקירתו זו נתעוררה מחלוקת בינו לבין איש המחלקה הסורית של ארגון ההגנה יוסף קוסטיקה, שמצא לנכון להתלונן על בן אלקנה בפני מפכ"ל המשטרה.
גולת הכותרת של גילוייו של בן אלקנה הייתה גילוי הגופה של אבשלום פיינברג איש ניל"י, שהייתה טמונה ארבעים שנה בחולות רפיח. לאחר שאבשלום פיינברג נעלם בראשית שנת 1917 בבורחו מפני הטורקים לחולות סיני באזור רפיח, נעשו ניסיונות לא מעטים לחפש את גופתו. הניסיונות הראשונים נעשו בתקופה הסמוכה להירצחו של פיינברג, הן על ידי הבריטים והן על ידי אנשי ניל"י. בראשית שנות השלושים מצא המהנדס בנימין רן את מקום הקבר, אך הקבר לא זוהה בוודאות. רק לאחר מלחמת ששת הימים, משתפס צה"ל את השטח שבו נרצח פיינברג, פוענחה התעלומה באופן סופי על ידי שלמה בן אלקנה, שמצא בסוף שנת 1967 את השלד בחולות רפיח, והשלד זוהה כְּשלדו של אבשלום פיינברג, והועבר בטקס צבאי להר הרצל. מציאת השלד והעברתו גרמו לטיהור שמו של יוסף לישנסקי. מן ההאשמות ברצח אבשלום. בעקבות זאת הועברו גם, עצמותיהם של אנשי ניל"י נוספים להר הרצל בטקסים ממלכתיים ואנשי ניל"י זכו להנצחה רשמית של מדינת ישראל.
עם תום מלחמת ששת הימים מצאה עצמה מדינת ישראל, בבת אחת, מחזיקה באוכלוסייה של מאות אלפי פלסטינים. בהנהגת המדינה רווחו דעות שונות, ולעתים סותרות, כיצד לנהוג עם אוכלוסייה זאת ולא נתקבלה הכרעה כוללת בשאלה זו. אחד הפתרונות היה פינוי מרצון תמורת תשלום סכומי כסף למפונים.
פתרון זה הופעל למשך זמן קצר ברצועת עזה. ביוזמתו של ראש הממשלה לוי אשכול הוקמה לשם כך יחידה חשאית במסגרת הממשל הצבאי ברצועה. שלמה בן אלקנה, שעבר לאחר סיום שירותו במשטרה לשרת במילואים בדרגת סגן אלוף, בממשל הצבאי ברצועה, הועמד בראש היחידה. הוא נמצא מתאים לתפקיד לאור נסיונו המשטרתי והמודיעני והכרותו את מנהגי ושפת הערבים. היחידה פעלה זמן קצר בלבד והעבירה אל מחוץ לישראל ולשטחים הכבושים מספר לא רב של ערבים, שתמורת הסכמתם לעזוב שולמו להם סכומי כסף זעומים. המבצע דעך משום ששר הביטחון משה דיין לא תמך בו. דיין הבין כי בהיעדר הסכמי שלום, שהסיכויים להשגתם התמעתו בעקבות ועידת חרטום באוגוסט 1967 (בה נתקבלו שלושת הלאווים הידועים "לא משא-ומתן עם ישראל, לא הכרה בה, ולא שלום עמה"), תשאר מדינת ישראל בשטחים למשך זמן רב, ובמצב כזה מוטלת עלייה האחריות לדאוג לצרכי התושבים. דיין סבר גם כי שמירת השקט בשטחים היא אינטרס עליון של המדינה ולשם כך יש לאפשר לתושבים להתקיים בכבוד וללא אווירה של פחד העלולה להגרם כתוצאה מפעולות של הגירה יזומה.
שלמה בן אלקנה פרסם מספר ספרים המתבססים על חקירותיו ועל הידע שלו בעניני ערבים. הוא נפטר בשנת 1993 והיה בן 72 שנים במותו.
[עריכה] ספריו
- אבשלום פיינברג שב מן המדבר: חקירות נסיבות הירצחו בינואר 1917 וגילוי שלדו באזור רפיח באוקטובר 1967. הוצאת רשפים, תשמ"ז 1987.
- התגבשות התנועה הערבית הלאומנית בארץ ישראל: תוך מאבקה במפעל הציוני: 1918-1925. הוצאה עצמית, 1979.
- מלחמת הערבים והשלטון העותמאני בעליה ובהתיישבות יהודים בארץ ישראל, 1882-1918: הרקע לעימות הערבי-יהודי בארץ ישראל. הוצאה עצמית, 1969.
- סיפורה של חקירה: דפי-יומן: חטיפתה של משפחת הקצין לזרוביץ ב-1938 בידי כנופיות אבו דורה. הוצאת הדר, 1986.
