רוברט בויל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| רוברט בויל Robert Boyle 1627 - 1691 |
||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
 |
||||||
| תרומות עיקריות | ||||||
| חקר הגזים, חקר מושג יסוד כימי | ||||||
|
||||||
רוברט בויל (באנגלית: Robert Boyle; 25 בינואר 1627 - 30 בדצמבר 1691) היה מדען אירי, שנודע בעיקר בשל מחקריו בכימיה ובפיזיקה.
תוכן עניינים |
[עריכה] צעירותו
בויל נולד בטירת ליזמור שבמחוז מוּנסטר באירלנד. הוא היה הילד הארבע-עשר (והבן השביעי) של הרוזן ריצ'רד בויל. עוד בילדותו למד לדבר לטינית וצרפתית, וכבר בגיל שמונה נשלח למכללת איטון, שבראשה עמד אז סר הנרי ווטון, חברו של אביו. לאחר שלוש שנים במכללה נסע לחו"ל עם מורה צרפתי. הוא שהה כמעט שנתיים בז'נבה, ובמהלך ביקור באיטליה בשנת 1641 החליט להשאר בחורף של אותה שנה בפירנצה ולחקור את "הפרדוקסים של צופה-הכוכבים הדגול" גלילאו גליליי (שמת בקרבת העיר בתחילת 1642).
[עריכה] שנות הביניים
בשובו לאנגליה ב-1644 מצא בויל כי אביו הלך לעולמו, והותיר לו את אחוזת סטלברידג' שבמחוז דורסיט, ואדמות באירלנד. משלב זה הקדיש את חייו למחקר מדעי, ובמהרה תפס מקום מרכזי בקבוצת חוקרים שנודעו בשם "המכללה הבלתי-נראית" (Invisible College), והקדישו את עצמם לטיפוח "הפילוסופיה החדשה". הם נפגשו לעתים תכופות בלונדון, בדרך-כלל במכללת גרשם; חלק מהחברים נפגשו לפעמים גם באוקספורד, וב-1654 עבר בויל לגור בעיר זו. לאחר שקרא ב-1657 על משאבת האוויר של אוטו פון גריקה, החל לחפש שיפורים בתכנונה, בעזרתו של רוברט הוק. תוצאת השיפורים, אותה כינה "The Machina Boyleana" ("המכונה הבוילית") או "המנוע הפנאומטי", הושלמה ב-1659, ובעזרתה החל בויל לחקור את תכונות האוויר. דו"ח על המחקרים שביצע בעזרת המכונה פורסם בשנת 1660.
אחד ממבקרי הדעות שפרסם בדו"ח היה ישועי בשם פרנסיסקוס לינוס (1595-1675), ובמהלך ניסיון לענות על השגותיו של לינוס ניסח בויל את מה שמכונה כיום במרבית העולם "חוק בויל": נפח הגז משתנה ביחס הפוך ללחץ.
בשנת 1663 הפכה "המכללה הבלתי-נראית" להיות "החברה המלכותית הלונדונית לשיפור הידע במדעי הטבע", וכתב האמנה של ייסוד חברה זו, שהוענק בידי המלך צ'ארלס השני, מנה את בויל כחבר במועצה. בשנת 1680 נבחר לנשיא החברה, אולם הוא סירב להצעה בשל חששו משבועות-אמונים.
בשנת 1668 עזב את אוקספורד ועבר ללונדון, שם התגורר אצל אחותו, ברחוב פל מל.
[עריכה] שנותיו המאוחרות
בויל מעולם לא היה בריא במיוחד, והחל משנת 1689 החלה בריאותו להדרדר. הוא פרש מעיסוקיו הציבוריים, הפסיק את התקשרותו עם החברה המלכותית, ופרסם את רצונו להימנע ממבקרים, "למעט במקרים מיוחדים עד מאוד", בימי שלישי ושישי לפני הצהריים, ובימי רביעי ושבת אחר הצהריים. בשעות הפנאי שקיבל באופן זה ביקש "לחזק את רוחו, לסדר את ניירותיו", ולהעמיק בכמה חקירות חשובות בכימיה שתכנן להשאיר אחריו "כסוג של מורשת למדנית לתלמידים השקדנים של אמנות זו", אולם מבלי שפרסם את טיבן. בריאותו הדרדרה עוד יותר ב-1691, והוא הלך לעולמו ב-30 בדצמבר באותה שנה, שבוע לאחר מותה של אחותו, עמה חי יותר מעשרים שנה. הוא נקבר בחצר כנסיית סנט מרטין בשדות (St Martin's in the Fields) בלונדון; טקס האשכבה נערך בידי חברו ההגמון בורנט. בצוואתו תרם סדרה של הרצאות שנודעו כ"הרצאות בויל"; ההרצאות תוכננו כפורום בו יכלו אקדמאים בולטים לדון בקיומו של אלוהים. ההרצאה הראשונה נתנה בשנת 1692 בידי ריצ'רד בנטלי.
[עריכה] חוקר מדעי
מעלתו הגדולה של בויל כחוקר מדעי נעוצה בהצמדותו לעקרונות שתיאר פרנסיס בייקון בספרו "Novum Organum". עם זאת, הוא לא ראה בעצמו חסיד של בייקון, או של כל מדען אחר. הוא ציין בכמה הזדמנויות כי כדי ניסה הותיר את שיקול דעתו בלתי מושפע, במידת האפשר, מתאוריות מדעיות מודרניות בטרם היו לו עדויות נסיוניות שיעזרו לו לשפוט ביניהם. לשם כך נמנע מלקרוא את התאוריה האטומית והמערכת הקרטזיאנית, ואפילו את "Novum Organum" לא קרא, אם כי הודה שבכמה מקרים "נועץ בהם באופן זמני" בדבר פרטים שונים. דבר לא היה זר למזגו המחקרי יותר מטווית היפוטזות. הוא התייחס לצבירת ידע כאל יעד בפני עצמו, ובשל כך נהנה מנקודת מבט רחבה יותר על מטרות המחקר המדעי מאשר מרבית קודמיו במשך מאות רבות של שנים. אך אין פירוש הדבר שלא התייחס לשימושים מעשיים של המדע, או שבז לידע בו נהג להשתמש.
הוא עצמו היה אלכימאי, והיות שהאמין באפשרות להתמיר מתכות, ביצע ניסויים במטרה להצליח בכך. ב-1689 היה לו חלק חשוב בביטול התקנה שהתקין הנרי הרביעי נגד הכפלת זהב וכסף. למרות כל השגיו החשובים בפיזיקה - ניסוח חוק בויל, גילוי חלקו של האוויר בהתפשטות הקול, מחקריו על כוח ההתרחבות של מים בעת שהם קופאים, על הצפיפות היחסית של החומר ועל שבירה, על גבישים, על חשמל, על צבע, על הידרוסטטיקה, ועוד - תחום המחקר החביב עליו היה דווקא הכימיה. ספרו הראשון בנושא זה היה "הכימאי הספקן", שפורסם בשנת 1661 ובו מתח ביקורת על "אלכימאים המוניים הנוהגים לנסות ולהציג את המלח, הגופרית והכספית כחומרי היסוד האמיתיים". עבורו הכימיה הייתה המדע של הרכב החומרים, ולא רק נספח לאומנויות האלכימיה והרפואה. הוא התקדם לעבר תפיסה מודרנית של היסודות כמרכיבים בלתי ניתנים לפירוק של גופים; ובהבינו את ההבדל בין תערובות לתרכובות, השיג התקדמות של ממש בשיטות לגילוי מרכיביהן, תהליך אותו כינה "אנליזה". הוא אף הניח שהיסודות עצמם מורכבים מחלקיקים בסוגים וגדלים שונים, אולם לא ניתן לפרק את היסודות לחלקיקים אלה באף דרך ידועה. הכימיה השימושית חבה לו חוב על שיטות המחקר המשופרות שפיתח, ועל המידע המקיף שגילה בדבר חומרים שונים. הוא חקר גם את הכימיה של הבעירה והנשימה, וערך ניסויים ברפואה, אולם שם עמד לו לרועץ "טבעו העדין" שמנע ממנו לבצע ניתוחים אנטומיים, בעיקר בבעלי-חיים חיים, למרות שידע שניתוחים אלה "מרבים ידע מאוד".
בנוסף להיותו חוקר טבע עסוק, הקדיש בויל זמן גם לתאולוגיה, שם הראה נטייה חזקה לצד המעשי של הדברים ואדישות לפולמוסים ולמחלוקות. הוא הוציא סכומים גדולים על קידום והפצת הנצרות, ובכלל זה תרומות לארגונים מיסיונריים, והוצאות על תרגום התנ"ך והברית החדשה, או חלקים מהם, לשפות שונות. בצוואתו הורה על הקמת מוסד "הרצאות בויל", כדי לעזור לדת הנוצרית נגד "כופרים ידועים, דהיינו אתאיסטים, תאיסטים, פגנים, יהודים ומוסלמים", בתנאי שמחלוקות בין הנוצרים לא יוזכרו.
מבחינה גופנית היה בויל גבוה, רזה ובעל ארשת-פנים חיוורת. בריאותו הייתה רחוקה מלהיות טובה, ובמהלך חייו סבל רבות מבעיות בריאות וממצבי-רוח רעים. עבודתו המדעית יצרה לו מוניטין נהדר בקרב עמיתיו, ואופיו האישי, נימוסי החברה שלו, שנינותו וכושר השיחה שלו חיבבוהו על מעגל רחב של חברים אישיים. מימיו לא נישא לאישה.
[עריכה] עבודותיו החשובות
בויל היה כותב פורה ביותר, ופרסם ספרים רבים. סגנונו היה ברור וישיר.
בין ספריו המדעיים:
- Considerations touching the Usefulness of Experimental Natural Philosophy (חלק ראשון 1663, חלק שני 1671)
- Experiments and Considerations upon Colours, with Observations on a Diamond that Shines in the Dark (1663)
- New Experiments and Observations upon Cold (1665)
- Hydrostatical Paradoxes (1666)
- Origin of Forms and Qualities according to the Corpuscular Philosophy (1666)
- Tracts about the Cosmical Qualities of Things, the Temperature of the Subterraneal and Submarine Regions, the Bottom of the Sea, &c. with an Introduction to the History of Particular Qualities (1670)
- Origin and Virtues of Gems (1672)
- Tracts on the Saitness of the Sea, the Hidden Qualities of the Air, Cold, Celestial Magnets, Animadversions on Ijobbes's Problemata de Vacuo (שני כרכים, 1674)
- Experiments and Notes about the Mechanical Origin or Production of Particular Qualities, including some notes on electricity and magnetism (1676)
- Obsersations upon an artificial Substance that Shines without any Preceding Illustration (1678)
- The Aerial Noctiluca (1680)
- New Experiments and Observations upon the Icy Noctiluca (1682)
- Memoirs for the Natural History of the Human Blood (1684)
- Short Memoirs for the Natural Experimental History of Mineral Waters (1685)
- Experimentae et Observationes Physicae (1691)
בין כתביו הדתיים והפילוסופיים:
- Seraphic Love (נכתב 1648, פורסם 1660)
- An Essay upon the Style of the Holy Scriptures (1663)
- Occasional Reflections upon Several Subjects (1665)
- Excellence of Theology compared with Natural Philosophy (1664)
- Some Considerations about the Reconcileableness of Reason and Religion, with a Discourse about the Possibility of the Resurrection (1675)
על הספר "Occasional Reflections upon Several Subjects" פורסמו שתי פארודיות: "A Pious Meditation upon a Broom Stick" מאת ג'ונתן סוויפט, ו-"Occasional Reflection on Dr Charlton's Feeling a Dog's Pulse" מאת סמואל באטלר.
