קתרין דה ראמבוייה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קתרין דה ראמבוייה (בצרפתית: Catherine de Vivonne, marquise de Rambouillet) (1588 - 2 בדצמבר 1665) הייתה אשת חברה, מארחת החוג הספרותי "אוטל דה ראמבוייה".
היא נולדה ברומא והוטבלה בשם קתרין דה ויוון (Catherine de Vivonne), בתם של ז'אן דה ויוון, שהיה שגריר צרפת למדינת האפיפיור, ושל יוליה סאבלי, שהייתה בת למשפחת אצולה איטלקית. בהיותה בת 12 בלבד נישאה לשארל דאנז'אן, מאוחר יותר מרקיז דה ראמבוייה, שהיה בעל מעמד גבוה בחצרותיהם של אנרי הרביעי ושל לואי השלושה עשר, מלכי צרפת. המרקיזה הצעירה מאסה בתככי חצר המלכות, ואחר לידת בתה יוליה ב-1607, החלה לקיים חוג ספרותי בבית אביה, שהיה בסמוך לארמון הלובר בפריז, ושמאוחר יותר נקרא "הוטל דה ראמבוייה". ב-1618 היא שיפצה את הבית בסגנון איטלקי על מנת שיתאים לקבל את פני אורחיה.
דה ראמבוייה התעניינה באמנות, בספרות ובהיסטוריה, ושלטה במספר שפות. היא הזמינה לביתה את מיטב הסופרים והסופרות בצרפת של תקופתה, ואנשים שייצגו את העילית של החברה הצרפתית, ובהם: הקרדינל רישלייה, ז'אק בנין בוסואה, לואי השני דה בורבון, נסיך דה קונדה, פרנסואה דה לה רושפוקו, ז'אן לואי גז דה בלזאק, פרנסואה דה מאלרב, פייר קורניי, ז'אן שאפלן, מדליין דה סקודרי, מאדאם דה סבינייה, מאדאם דה לה פייט ואן ז'נבייב דה בורבון-קונדה.
המשורר ז'אן שאפלן כתב: "כאן מדברים בחוכמה ובהיגיון, ואין עוד מקום בעולם כולו שבו קיים טעם טוב יותר." לחוג ספרותי זה, שבו השיחה הפכה לאמנות, הייתה השפעה גדולה על השפה והספרות הצרפתית. זה היה הגרעין שממנו צמחה האקדמיה הצרפתית, ושבו התפתחו עקרונות הטעם הטוב בספרות. במחזה "הענוגות הנלעגות" (1659) מולייר מלגלג על מנהגיהן של הנשים שהשתתפו בחוג זה, ובמחזה "הנשים החכמות" הוא כותב: "הנשים של ימינו רוצות לכתוב ולהפוך לסופרות." לאמתו של דבר, הנשים בחוג זה הנעימו את השיחה, בלטו יותר מאשר בכל חוג אחר, והעלו את מעמד האישה בחברה הצרפתית.
בשנים 1648 - 1653 התחוללו בפריז מרידות נגד בית המלוכה הצרפתי, ורבים מחברי החוג של קתרין דה ראמבוייה הושמו במעצר או נמלטו מן העיר. למרות זאת, החוג המשיך להתקיים במתכונת מצומצמת עד מותה ב-1665.
