קרב תרמופילאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בקרב בין ספרטה לפרס. אם התכוונתם לקרבות אחרים, ראו קרב תרמופילאי (פירושונים).

קרב תרמופילאי
לאונידס בתרמופילאי ציור מאת ז'אק לואי דויד, 1814
עימות: מלחמת פרס-יוון תאריך: 11 באוגוסט 480 לפנה"ס קרב לפני: קרב מרתון. אך זוהי ההתקפה הראשונה של פרס כנגד היוונים מאז תקופת דריווש הראשון קרב אחרי: קרב ארטמיסיון (סמוך לאובויה, יוון) מקום: תרמופילאי תוצאה: ניצחון פירוס של הפרסים
הצדדים הלוחמים
ערי מדינה יווניות	האימפריה הפרסית
מפקדים
לאונידס הראשון	חשיארש הראשון (נקרא ביוונית כסרכסס, מזוהה לרוב גם עם אחשוורוש)
כוחות
7,000 איש, כולם חיילי חי"ר	כ-250,000 עד 360,000 חיילים, מתוכם 50-60 אלף פרשים
אבדות
לפחות 300; על פי מקורות שונים, מדובר על כלפחות 1500.	כ-20,000

קרב תרמופילאי הוא קרב שנערך במצר היבשתי תרמופילאי שבמרכז יוון בשנת 480 לפנה"ס, בין צבא בן שבעת אלפים לוחמים מן הברית ההלנית בראשות מלך ספרטה לאונידס הראשון, לבין צבא האימפריה הפרסית שמנה בין 250 ל-360 אלף לוחמים, שפלש ליוון בשנה זו. על פי הסטרטגוס וההיסטוריון האתונאי תוקידידס, הצליחו היוונים להדוף במשך שלושה ימים את התקפות הפרסים במעבר הצר, עד אשר אחד מן היוונים בני המקום גילה לצבא הפרסים דרך בהרים שאפשרה לאגף את הצבא היווני ולהביסו. לאונידס ו-303 לוחמים ספרטנים נשארו ללחום בפרסים עד המוות. הקרב, ועמידתם של הלוחמים הספרטנים מול כוח רב מהם, הפכו למופת של אומץ לב שמלווה מאז את תרבות המערב.

תוכן עניינים 1 רקע 2 הקרב 3 הקרב בתרבות הפופולרית 3.1 פרוזה ושירה 3.2 ספרות 3.3 ציור ופיסול 3.4 קומיקס 3.5 עיבודים קולנועיים 3.6 עיבודים טלוויזיונים 3.7 משחקי וידאו 4 ראו גם 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] רקע

חשיארש הראשון החליט להמשיך את התפשטותה של האימפריה הפרסית שנבלמה בקרב מרתון בימי אביו, דריווש הראשון. בשנת 484 לפנה"ס התאסף צבא גדול באסיה הקטנה כהכנה למלחמה. חשיארש חצה את ההלספונטוס (הידוע כיום כדרדנלים) על גבי גשר של ספינות בשנת 480 לפנה"ס והתחיל את פלישתו ליוון. המקורות העתיקים מוסרים מספרים אסטרונומיים שמסתכמים במיליוני חיילים, אך לפי הערכות מודרניות, מספר חייליו נע בין 200 ל-400 אלף איש, מתוכם 50 עד 60 אלף פרשים. הצי הגדול, המורכב בעיקר מספינות פניקיות ואיוניות, תמך בפלישה. גם כאן המספרים שמוסרים המקורות עוברים את האלף, ונראה שמספר ספינותיו עמד על כ-400 עד 600 ספינות. על מנת לצמצם את מספר ספינותיו למספרים שהשתתפו בקרבות, הרודוטוס מספר על סופה קטלנית ששלחו האלים בצי הפרסי אשר גרמה לאובדן ספינות רבות.

על מנת להתנגד לפלישה, התאגדו ערי המדינה של יוון בברית המכונה "הליגה ההלנית". את ההנהגה על חילות היבשה והים מסרו לידי הספרטנים מתוך הכרה בעליונותם הצבאית. הליגה כללה כמעט את כל ערי יוון שבפלופונסוס וערים מעטות משאר אזורי יוון (באותה תקופה המושג "לאומיות" ו"לאום" לא היו קיימים, ולכן נאמנות האזרחים הייתה נתונה לעירם ולא למושג המופשט של "הלאום היווני". כתוצאה מכך, ערים מסוימות בחרו להיכנע לפרסים עוד טרם הקרב וערים אחרות עברו לצדם במהלך המלחמה).

היוונים החליטו לוותר על הגנת יוון הצפונית ושלחו כוח גדול לבלימת הפרסים במעבר תרמופילאי על מנת למשוך זמן ולכנס את כוחות הברית. הכוח הורכב מחיילים מיוון התיכונה בפיקודו של לאונידס, אשר הגיע עם חיל מובחר של הצבא הספרטני. במקורות רבים מצוין המספר "300 הספרטנים". למעשה היו בקרב 304 ספרטנים: 300 חיילי משמר המחולקים לשלוש פלוגות, קצין לכל פלוגה, ולאונידס עצמו. כתמיכה בצבא היבשה יצא הצי לכיוון מצר ארטמיסיום על מנת לא לתת לכוחות הפרסיים אפשרות לאגף את צבא היבשה ולהנחית כוחות בעורפם.

[עריכה] הקרב

בבואם למעבר, החלו היוונים בביצורו. המעבר היה צר ורוחבו לא עלה על כמה מאות מטרים. על מנת לבצרו, החלו היוונים לשקם את החומה העתיקה שעמדה במקום והציבו חיל משמר בדרך צדדית בהרים שבעזרתה אפשר היה לעקוף את המעבר. זה היה המעבר היחיד בו יכלו הפרסים לעבור, ולכן החזקתו הייתה עשויה למנוע מהם לכבוש את שאר יוון.

חשיארש לא התרשם מהכוח היווני שעמד על 7,000 חיילים וחשב שצבאו ימחץ אותם בעצם מספרו העדיף. הוא שלח אל לאונידס דרישה שהספרטנים ימסרו את נשקם (כלומר ייכנעו), אך על דרישה זו ענה לו לאונידס בהתגרות: "בוא, קח אותם".

חשיארש שלח את כוחותיו לקרב, אך התוצאות היו אפסיות וההתקפה נהדפה. הקרב הפך עד מהרה לטבח בן יומיים, שבמהלכו איבדו הפרסים עשרות אלפי חיילים בלי שהצליחו לשבור את היוונים. חשיארש חשש שהוא עומד להפסיד במלחמה, כשלמזלו הגיע למחנהו איכר, לפי דיווחים אחרים עריק, וסיפר לו אודות המעבר הצר בהרים.

חשיארש שלח את הגיס המכונה "בני האלמוות" - יחידת עילית פרסית בת 10,000 לוחמים, והם הצליחו לאגף את היוונים. כשראה לאונידס שהמצב אבוד, שלח רצים לצי בארטמיסיום על מנת להודיע להם על מפלתו, שחרר את בעלי הברית היווניים, ונשאר להגן על נסיגתם עם הספרטנים וכוח עזר קטן מתספאה. הקרב נמשך עוד כמה שעות עד שאחרון הספרטנים נהרג. בסיכומו של הקרב, איבדו הפרסים אלפי חיילים תמורת מספר הקטן לפחות פי 10 מזה. למרות האבדות, המשיך הצבא הפרסי בהתקדמותו דרומה ועד מהרה הגיע עד אתונה ושרף אותה. רק הניצחון הימי של האתונאים בקרב סלמיס הצליח לבלום את התקדמות הפרסים, והם נאלצו לסגת צפונה.

לאחר הדיפת הפרסים מיוון, הוצבה במקום הקרב אנדרטה המנציחה את זכר הלוחמים שנפלו בקרב. על האנדרטה נחרטו המילים:

	הו עובר אורח, הודע נא ללקדיימונים כי כאן אנו שוכבים ומקיימים את חוקיהם.

קיימת סברה במקורות העתיקים כי לאונידאס החליט להקריב את עצמו ואת חייליו כדי להציל את הצי האתונאי שנתקע במעבר הצר בין אוובויה ליבשה, על ידי כך שיעכב את הפרסים ויאפשר לו את זמן החילוץ הנחוץ. סברה אחרת מתייחסת לנבואת האורקל מדלפי, אשר ניבא לפני הקרב שספרטה תיהרס או תאבד אחד ממלכיה בקרב, וטוענת שלאונידאס בחר במותו להצלת ספרטה. לא ברור עד כמה עדויות אלה אמיתיות ומה חלקן של האגדות בעדויות אלה.

[עריכה] הקרב בתרבות הפופולרית

מאז התרחשותו, היה הקרב בתרמופילאי השראה ליצירות תרבותיות רבות ומגוונות: שירה, פרוזה ורומנים, ציור, קולנוע, טלוויזיה ואף משחקי וידאו.

[עריכה] פרוזה ושירה

[עריכה] ספרות

• שערי האש, רומן מאת סטיבן פרספילד.

[עריכה] ציור ופיסול

[עריכה] קומיקס

[עריכה] עיבודים קולנועיים

• 300 הספרטנים, סרט משנת 1962 שנוצר תוך שיתוף פעולה עם הממשל היווני. בסרט כיכבו ריצ'רד איגן כליאונידס מלך ספרטה, ודייוויד פרר כמלך פרס חשיארש הראשון.
• "300", עיבוד מ-2007 לפי הנובלה הגרפית של פרנק מילר, בכיכובם של ג'ררד באטלר כמלך ספרטה, ורודריגו סאנטורו כמלך פרס.

[עריכה] עיבודים טלוויזיונים

[עריכה] משחקי וידאו

[עריכה] ראו גם

• צבא ממלכת פרס
• הצבא היווני בתקופת יוון הקלאסית
• צבא ספרטה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: קרב תרמופילאי

• הקרב כפי שהוא תואר אצל הרודוטוס אתר ליוויוס (אנגלית)
• מפת שדה הקרב
• מאמר על גודלו של הצבא הפרסי
• הסרט "300 הספרטנים"
• הסרט "300", לפי הנובלה הגרפית מאת פרנק מילר