צבא ממלכת פרס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבא של ממלכת פרס (אמצע המאה ה-6 לפנה"ס עד סוף המאה ה-4 לפנה"ס) הורכב מבני פרס ומנתיניה של האימפריה רחבת הידיים. ראשיתו של צבא זה בנוודים הפרסיים שחיו בשטחה של אירן המודרנית והחלקים העתיקים של הממלכה שואבים את מקורותיהם ממלכת עילם העתיקה (האלף ה-3 לפנה"ס).
תוכן עניינים |
[עריכה] ייסוד האימפריה על ידי כורש עד קרב קונקסה
[עריכה] חיל רגלים
כורש הגדול הוא אבי ממלכת פרס. הוא ארגן את השבטים השונים במסגרת מדינית מרכזית. בתקופתו הצבא הפרסי היה מורכב בעיקר מחיל פרשים חזק וחיל רגלים קל. החיילים רכשו בעצמם את כלי נשקם, לכן הפרשים באו מקרב בעלי האמצעים. לצד פרשים וחי"ר כלל צבאו של כורש יחידות רכובות על גמלים.
החי"ר הפרסי היה בעל איכות ירודה יחסית לחי"ר היווני, אך ברחבי אסיה היה די בחיל רגלים מהסוג הזה על מנת לשמור על האימפריה. חלק מובחר מחיל הרגלים הייתה יחידה הידוע בשם בני האלמוות. הייתה זו חטיבה גדולה בת 10,000 לוחמים שגויסה מבכירי בניה של פרס. החיילים האלה היו שומרי ראשו של המלך. שמם "בני האלמוות" בא כתוצאה משיטת הגיוס: עם מותו של אחד החיילים, גויס חייל אחר תחתיו וכך נשמר המספר. בני האלמוות היו חמושים טוב יותר יחסית לחיל רגלים רגיל וכלי נשקם כלל חניתות, קשתות וחרבות.
שאר חיל הרגלים היה חמוש בעיקר בקשתות וחרבות. מיגונם היה דל וכלל בדרך כלל שריון עור וקסדה. לעתים היו להם גם מגיני עץ קטנים
[עריכה] פרשים
כאמור, עיקר כוחו של הצבא הפרסי בתקופתו של כורש היה בחיל הפרשים. חיל הפרשים הפרסי היה חמוש במגוון רחב של כלי נשק דוגמת: כידונים, חרבות וקשתות. חיל הפרשים כלל פרשים כבדים איכותיים ופרשים קלים טובים. בנוסף לפרשים מיוצאי פרס חלק ניכר מחיל הפרשים גויס מקרב נתיני האימפריה. יחידות רבות באו מקרב הסקיתים ועמים אחרים.
טקטיקת הפרשים המקובלת הייתה פגע וברח או הסתערות רבתי של פרשים כבדים על האויב במטרה למוטט את מערכו. הפרשים שיתפו פעולה ביניהם, אך לא תורגל שיתוף הפעולה עם חיל הרגלים ולעתים חיל הפרשים כשל בהגשת עזרה נאותה לחי"ר. זה לא היה ייחודי לפרס דווקא, אלא היה משותף כמעט לכל העמים בעולם העתיק.
ידוע גם שימוש בגמלים במלחמתו של כורש נגד לידיה. הגמלים הפחידו את הסוסים שהיו בשימוש הפרשים הכבדים של הצבא הלידי ותרמו לניצחון הפרסי.
[עריכה] קרב קונקסה
קרב קונקסה (401 לפנה"ס) סימן את נקודת המפנה בהרכב הצבא הפרסי. קרב זה היה שיא המרד בהנהגתו של כורש הצעיר, אחי המלך הפרסי, נגד השלטון המרכזי. אחד החלקים המרכזיים בצבאו של כורש היו שכירי חרב יוונים, רובם הופליטים ומיעוטם פלטסטים. הפלנקס של שכירי החרב הוכיחה את עצמה בקרב והייתה החלק היחיד של הצבא המורד שלא הובס. יתרה מכך, שכירי החרב הצליחו לחזור למולדתם תוך כדי פילוס דרכם בשטח עוין.
הרושם העז שהותירו שכירי החרב על המלך הפרסי גרמו לשינוי במבנה חיל הרגלים הפרסי. החל מקרב זה גייסו הפרסים שכירי חרב במספרים גדולים ולקראת התמודדות עם אלכסנדר הגדול היו לפרסים כמה עשרות אלפי שכירי חרב יוונים (רובם הופליטים).
[עריכה] שקיעה
האימפריה הפרסית שקעה בשחיתות, מרידות והתרופפות השלטון המרכזי. בשנת 334 לפנה"ס פלש לשטחה אלכסנדר הגדול בראש צבאו. בעת זו החי"ר המקומי הוזנח כמעט לחלוטין והחלקים היעילים היחידים בצבא הפרסי היו הפרשים ושכירי החרב היוונים. בקרב גאוגמלה ניסו הפרסים לחדש כלי נשק עתיק - מרכבות חרמש שהיו בשימוש כמה מאות שנים מוקדם יותר, אך ללא הועיל. יש עדויות לשימוש בכמה פילי מלחמה (למשל אצל אריאנוס), אך הדבר אינו ודאי.
[עריכה] הצי
הצי הפרסי הורכב בעיקר מבני העמים הנשלטים של האימפריה ששכנו לחופי הים התיכון. החלקים העיקריים באו מאיוניה ומפיניקיה. היסודות הפיניקיים היו נאמנים יותר, בעיקר בגלל מריבתם ארוכת השנים עם היוונים על דרכי מסחר בים התיכון.
הצי הפרסי כלל בשיאו כמה מאות תלת טוריות ולקראת הפלישה של אלכסנדר מוקדון היו בו כ-400 ספינות מסוג זה (לעומת 160 של אלכסנדר).
