קלאוס שנק פון שטאופנברג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוברסט (אל"מ) קלאוס פיליפ מריה שנק, גראף (רוזן) פון שטאופנברג (15 בנובמבר 1907 - 21 ביולי 1944) - אריסטוקרט גרמני, קצין הוורמאכט, דמות המפתח בקשר העשרים ביולי נגד המשטר הנאצי בגרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה.
הוא נולד בשטוטגרט והיה הבן השלישי מתוך שלושה בנים לאחת המשפחות האצילות והמוערכות ביותר במדינת וירטמברג (כיום באדן-וירטמברג) שבדרום גרמניה. הוריו היו האובר הופמארשלים האחרונים של ממלכת וירטמברג, אלפרד שנק גראף פון שטאופנברג וקרולין ני פון אוקסרול-גילנבנד.
בין אבותיו נמנים מספר פרוסים מפורסמים, ביניהם אוגוסט פון גנייזאו. שמו מצביע על קירבת דם לשושלות המלוכה של אירופה. בשנת 1926 הוא התגייס לרגימנט המשפחתי בבמברג (ה"רִיטר אוּנְדְ קבאלרי רגימנט מס' 17" - רג'מנט חיל פרשים מובחר). ב-1933 אדולף היטלר עלה לשלטון וחלק מהשקפות עולמה של המפלגה הנאצית דיברו אליו. שטאופנברג, הפטריוט השמרן, התרשם במיוחד מרעיון הלאומנות. למרות זאת, לאחר ליל הבדולח בנובמבר 1938 הוא חש בושה רבה בגין הפשעים שהנאצים ביצעו בשם העם הגרמני. היחס ליהודים הפריע לחוש הצדק שהיה מוטבע בו. הפגיעה המתמשכת ביהודים ובמעמד הכנסייה הביאה את שטאופנברג למחנה המתנגד בנחרצות לנאציזם. החלטתו של שטאופנברג לתמוך בהפיכה אנטי-נאצית גמלה בו סופית באביב 1942, בעקבות רצח היהודים, מעשי הטבח ברוסים והניהול החובבני של המלחמה. הביוגרף של שטאופנברג, חוקר ההתנגדות הגרמנית פרופ' פטר הופמן, פרסם ב-1999 מסמכים חדשים מארכיוניים רוסיים, המוכיחים מעבר לכל ספק שהשואה הייתה אחד ממניעיו העיקריים של שטאופנברג להתנגד למשטר ולסכן לשם כך את חייו.
שטאופנברג התקדם במהירות בשירותו הצבאי וב-1 בינואר 1937 קודם לדרגת האופטמן (סרן). הוא החזיק בדרגה זו במשך 6 השנים הבאות. הרגימנט שלו סופח לדיביזיית הפנצר השישית והיה מעורב בכיבוש חבל הסודטים. בפרוץ המלחמה הוא השתתף בקרבות בפולין, צרפת וברית המועצות. לקראת סוף המערכה בצרפת ב-31 במאי 1940 זכה לעיטור צלב הברזל מדרגה ראשונה.
ב-1 בינואר 1943 קודם לדרגת האוברסט-לוטננט (סא"ל) והשתתף במערכה בצפון אפריקה. בזמן סיור, רכבו הותקף על ידי מפציץ בריטי והוא נפצע קשה. הוא שהה שלושה חודשים בבית חולים ויצא ממנו ללא עין שמאל, יד ימין, והאצבעות הרביעית והחמישית ביד שמאל. לאחר מכן הוא התלוצץ ואמר שהוא בקושי ידע מה לעשות בכל אצבעותיו כשהיו לו 10.
בזמן שדודו, גראף ניקולאוס פון אוקסקול התקרב לתנועת ההתנגדות אחרי הפלישה לפולין ב-1939, היו אלו מצפונו ואדיקותו הדתית של שטאופנברג שגרמו לו לפעול. בהתחלה הוא חש חוסר אונים, היות שלא היה בעמדת השפעה על מנת לעזור להפיכה, אך לבסוף ב-1943 אחרי החלמה מפצעיו הוא הוצב בתור קצין המטה של ארמיית העתודה, אשר מוקם בבנדלר-שטארסה בברלין. כאן, אחד ממפקדיו, גנרל פרידריך אולבריכט, היה אחד מחברי המחתרת הפעילים. בארמית העתודה הייתה להם ההזדמנות החד פעמית להפיכה צבאית. אחת התוכניות הסודיות שהיו אמורות לצאת לפועל הייתה "תוכנית וואלקירי", שבמהלכה ארמיית העתודה היה אמור לתפוס את השלטון בברלין. תוכנית הכיסוי הייתה אמצעי מנע נגד השתלטות עובדי הכפייה על ברלין. למרבה האירוניה היטלר אישר את התוכנית בעצמו.
חלקו של שטאופנברג בקשר דרש ממנו להיות במפקדה על מנת להורות בטלפון על מעצר קצינים בכירים ביחידות הוורמאכט ובארגונים הפוליטיים של הרייך. שטאופנברג היה היחידי מבין הקושרים שהייתה לו גישה להיטלר בתדרוכיו היומיים. למרות שהיו לו רק 3 אצבעות שטאופנברג קודם לדרגת אוברסט (אל"מ) והסכים לבצע את ההתנקשות בהיטלר בעצמו. הניסיון התרחש ב"מאורת הזאב" בפרוסיה המזרחית ב-20 ביולי 1944. תיקו של פון שטאופנברג היה מלא בחומרי נפץ עם מנגנון השהייה פשוט, שנתן לו בין 10 ל-15 דקות לצאת מהמבנה (הגנרל ארווין לאהוסן, ראש מנגנון החבלה של האבווהר טען כי הוא שסיפק לשטאופנברג את הפצצה, שהייתה מתוצרת בריטית). הוא נכנס לחדר שבו שהו היטלר וקציני המטה, ושם את התיק ליד רגלו של היטלר ויצא במהירות מהחדר. מבונקר סמוך הוא ראה את הפיצוץ והיה משוכנע שהיטלר נהרג. יחד עם עוזרו, סגן וורנר פון האפטן יצא במהירות מהמתחם וטסו בחזרה לברלין. במהלך הטיסה יצאה הוראה ממפקדתו של היטלר ליירטם, אך ההוראה נחתה בשולחנו של קושר קשר אחר, פרידריך גאורגי, וכך המטוס הגיע בבטחה לברלין.
היטלר שרד את ניסיון ההתנקשות ודיבר ברדיו בשידור חי ואמר שניסיון ההפיכה נכשל. זמן קצר לאחר מכן הקושרים נעצרו ושטאופנברג נפצע בכתפו.
הגנרל פרידריך פרום, מפקד "צבא המולדת", אשר רצה להראות כמי שדיכא את הקשר, ולהסתיר את העובדה כי מפקדת הקשר הייתה במטה של "צבא המולדת" שתחת פיקודו, דן את המעורבים בקשר, שטאופנברג, אולרבריכט, פון האפטן, וקצין נוסף בשם מרץ למוות. הם הוצאו להורג לאור פנסי מכונית צבאית. מילותיו האחרונות של שטאופנברג היו "תחי גרמניה הקדושה שלנו!"
הבגידה לא הועילה לפרום, והוא הוצא להורג זמן קצר לאחר מכן.
כיום קלאוס פון שטאופנברג הוא גיבור ההתנגדות הגרמנית למשטר הנאצי. שם הרחוב שונה מ"בנדלר-שטראסה" ל"שטאופנברג-שטראסה". במקום נפתח מוזיאון המציג מסמכים ותצלומים רבים הנוגעים לקשר העשרים ביולי.
שטאופנברג יגולם בידי טום קרוז במותחן הקולנועי ההיסטורי "ואלקירי" שייצא לאור ב-2008.
[עריכה] קישורים חיצוניים
