קולנוע ציון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קולנוע ציון (נודע בתקופות מסוימות גם כראינוע ציון ואולם ציון) היה בית קולנוע ירושלמי ותיק שהיה ממוקם בכיכר ציון ופעל במשך 60 שנה, מ-1912 ועד 1972. כיום עומד על שטח המבנה שנהרס בניין המאכלס את הסניף המרכזי בירושלים של בנק הפועלים ואת מלון כיכר ציון.

הראינוע נפתח לראשונה במקום בשנת 1912, ימיה האחרונים של ירושלים העות'מאנית, במבנה צריף שעמד במקום בבעלות הכנסייה היוונית-אורתודוקסית. רומני בשם ג'וריני שכר את הצריף והתקינו לשמש כאולם הראינוע הראשון בירושלים, ובו 400 מושבים. לאחר שנת פעילות אחת כשל ג'וריני בעסקיו, והבעלות על הראינוע עברה לידי הגרמני הטמפלרי סמואל פייג שהמשיך להפעילו בשם "ראינוע פייג" עד 1916, אז מכרו לישראל גוט, אומן יהודי שעלה מלבוב. ב-1917, לאחר כיבושה של ירושלים בידי הבריטים, הסב גוט את שם הראינוע ל"ציון", וב-1919 צרף אליו שותף בשם יצחק פרץ. לימים, נקראה הכיכר שבה ניצב אולם הראינוע על שמו - כיכר ציון - היא מפגש הרחובות יפו ובן יהודה בלב ירושלים החדשה.

בסופת השלג הגדולה שפקדה את ירושלים בחורף 1920 קרס הצריף הרעוע, והשותפים גוט ופרץ הקימו מחדש את אולם הראינוע כמבנה מודרני וחדיש יותר. האולם המחודש כלל 600 מושבים וכן במה למופעים, והותקנו בו נברשות לתאורה חשמלית והסקה מרכזית. שמו הוסב ל"אולם ציון", והתקיימו בו גם הופעות תיאטרון ואופרה, לראשונה בירושלים. באותה שנה התכנס באולם המשופץ המושב הראשון של אספת הנבחרים, שבחרה בוועד הלאומי – ה"ממשלה" הראשונה של המדינה שבדרך. ב-1930 התווספו לאולם מערכות קול, שאפשרו את הפיכתו מראינוע לקולנוע. בשנת 1936 נבנה בחזית האולם מבנה משרדים צר בן חמש קומות, שבקומת הקרקע שלו בחזית רחוב יפו חנויות אחדות שביניהן נמצאה הכניסה לבית הקולנוע. בין החנויות בחזית הקולנוע הייתה הקונדיטוריה של האחים קפולסקי, שלימים התפתחה לרשת בתי הקפה קפולסקי.

בשלהי ימי המנדט הבריטי התקבע מעמדה של כיכר ציון כנקודת המרכז של ירושלים היהודית ולב ליבו של המע"ר. מגמה זו התחזקה בתקופת ירושלים המחולקת שלאחר קום המדינה, ו"הברזלים" (מעקי הבטיחות) שהפרידו בין המדרכה לכביש בחזית קולנוע ציון היו לנקודת מפגש פופולרית לצעירי העיר.

זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, ב-8 באוקטובר 1967, היה קולנוע ציון אתר ניסיון הפיגוע הראשון בסדרת הפיגועים של ארגון פת"ח. מטען נפץ הוסלק בתוך תיק שהושאר באולם הקולנוע, אך המטען אותר והפיגוע סוכל. בשנים שלאחר מכן ידעה כיכר ציון פיגועים נוספים, חלקם קטלניים, מחוץ לבניין הקולנוע.

בתחילת שנות ה-70 בא הקץ על קולנוע ציון, עם מכירתו של המבנה והמגרש ליזמים פרטיים, ביניהם בנק הפועלים, שתכננו להרסו ולהקים תחתיו בניין משרדים ומלון. לאחר מאבק משפטי בין בעלי החנויות בבניין לבין הבנק נסגר סופית הקולנוע ב-1972, וב-1979 נהרס הבניין והחלו העבודות להקמת בניין הבנק והמלון שהחליפו אותו.

[עריכה] לקריאה נוספת

• דוד קרויאנקר, רחוב יפו, ירושלים. ביוגרפיה של רחוב - סיפורה של עיר, הוצאת כתר, 2005