כיכר ציון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כיכר ציון היא כיכר המסחר המפגשים והבילויים המרכזית בירושלים, המחברת בין רחוב יפו, מדרחוב בן יהודה, ושכונת נחלת שבעה. ביומיום מהווה הכיכר מקום מפגש מרכזי של בליינים וכן של בני נוער ירושלמים. בשעות הלילה המאוחרות ידועה הכיכר כמקום מפלט לנוער שוליים, דתיים וחילוניים כאחד. בהווי של נוער זה נוגע דויד גרוסמן בספרו "מישהו לרוץ איתו".

במשך שנים רבות עמד בכיכר "קולנוע ציון", במקום שבו עומד כיום "מלון ציון".

הכיכר שימשה זירה לפיגועי טרור, כמו גם לכמה מן ההפגנות הסוערות הזכורות בתולדות מדינת ישראל. כיום משמשת הכיכר כלב מרכז הסחר והבילוי של ירושלים והיא שוקקת עד השעות הקטנות של הלילה.

החל משנת 2009 תהיה הכיכר נקודת המפגש בין מדרחוב יפו שבו תעבור הרכבת הקלה בירושלים, לבין מדרחוב בן יהודה. עם פתיחת קו הרכבת, תוקף הכיכר ברחובות להולכי רגל בלבד, ולא יעברו כבישים בצמוד אליה. זו גם תהיה הכיכר המרכזית שבין כיכר צה"ל לבין כיכר הדוידקה ומרכז המדרחוב ביפו.

תוכן עניינים 1 פיגועי טרור 2 הפגנות 2.1 הפגנת הענק נגד הסכם השילומים 2.2 הפגנת "הפנתרים השחורים" ב־28 באוגוסט 1971 2.3 הפגנת הימין נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב' 2.4 הפגנת הימין נגד תוכנית ההינתקות 3 אזכורים בתרבות הפופולרית 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] פיגועי טרור

כיכר ציון הייתה זירה לפיגועי טרור אחדים.

הקטלני שבהם התרחש ב־4 ביולי 1975. בכיכר התפוצץ מקרר תופת שהונח בה, וגרם למותם של 13 אנשים, ולפציעתם של שישים. היה זה אחד הפיגועים הגדולים בהיקפם עד אז. אש"ף הודיע על לקיחת אחריות לפיגוע.

[עריכה] הפגנות

אף שהכיכר אינה גדולה, מתקיימות בה לעתים הפגנות, בעיקר של חוגי הימין. עם הידועות שבהפגנות אלו נמנות:

[עריכה] הפגנת הענק נגד הסכם השילומים

ב־9 בינואר 1952 עמדה הכנסת לדון בהסכם השילומים עם גרמניה. מנחם בגין, מנהיג תנועת החרות שבאופוזיציה, התנגד נחרצות להסכם זה, ולקראת הדיון ארגנה תנועתו עצרת המונים בכיכר ציון. בנאומו אמר בגין, בין השאר:

"כאשר יריתם בי בתותח, נתתי את הפקודה: לא! היום אתן את הפקודה: כן! אמנם לא תדעו רחמים עלינו, אך זאת הפעם לא נדע רחמים גם כלפיכם, זאת תהיה מלחמה לחיים או למוות. למען השם, עריצים אטומי לב, חוסו על העם הזה, בטרם תיפתח הרעה. אותנו לא תכניעו, כי אין כוח בעולם שיכניע את כוח חיילי האצ"ל, היום הזה אני מודיע לכם כי לא תהיו עוד ממשלה יהודית, ולא תהיה לכם הזכות המוסרית בישראל. ממשלה זו, שתפתח במשא-ומתן עם המרצחים משמידי עמנו, תהיה ממשלת זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון." (במילות הפתיחה, "כאשר יריתם בי בתותח", רומז בגין לעניין אלטלנה)

ההמון המשולהב הלך מכיכר ציון לבניין הכנסת, ששכן באותה העת ב"בית פרומין", מרחק דקות הליכה מעטות מהכיכר, וחרף מחסומי המשטרה וניסיונותיה לבלום את המפגינים באלות ובגז מדמיע, השליכו המפגינים אבנים על בניין הכנסת.

כארבע מאות אנשים נעצרו, ומאתיים אזרחים ומאה וארבעים שוטרים נפצעו.

[עריכה] הפגנת "הפנתרים השחורים" ב־28 באוגוסט 1971

ב־28 באוגוסט 1971 נערכה בכיכר הפגנה סוערת של "הפנתרים השחורים" כנגד ראש הממשלה, גולדה מאיר, והועלתה באש בובה בדמותה של גולדה. המסר של המפגינים: "מדינה אשר חצי מתושביה מלכים וחצי עבדים מנוצלים – אנו נעלה אותה באש".

[עריכה] הפגנת הימין נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב'

ב־5 באוקטובר 1995 נערכה בכיכר הפגנה שבה השתתפו ראשי מחנה הימין, אשר קראה לבטל את הסכמי אוסלו ולהוריד מהשלטון את ראש הממשלה יצחק רבין. השלטים שהונפו והקריאות שנצעקו באותו אירוע היו קשים ביותר: "רבין רוצח", "רבין בוגד" וכדומה. בהפגנה נקראו קריאות אלימות ומסיתות רבות, כגון "בדם ואש את רבין נגרש". כרזה של רבין במדי אס אס בגודל של דף A4 אשר הודפסה במדפסת ביתית הוצגה למצלמת טלוויזיה שסיקרה את ההפגנה ונראתה בכל בית בישראל. בתודעת צופי הטלוויזיה הפכה כרזה זו לסמלה של ההפגנה בה בעת שהנואמים ורובם המכריע של המשתתפים טענו שלא ראו זאת כלל. לטענות אנשי הימין כי כרזה זו הוכנה על ידי אבישי רביב, סוכן השב"כ אשר התחזה לפעיל ימין, לא נמצאו סימוכין בהליך משפטי שנערך בעניין.

על מרפסת הנואמים עמדו שלושת מראשי הליכוד באותה עת: אריאל שרון, בנימין נתניהו ומשה קצב. השלושה לא מנעו את ההסתה. נתניהו ספג ביקורת קשה על הפגנה זו, אופיה ועוצמתה גם מצד שותפיו לדרך אהוד אולמרט, בני בגין ודן מרידור אשר טענו שההפגנה "יוצאת מכלל שליטה ויש להפסיקה", בכך מנעו את התהלוכה המתוכננת כהמשך ישיר להפגנה אל עבר חומות העיר העתיקה בירושלים.

בהתייחסו לאירוע מאוחר יותר מעל בימת הכנסת הסביר נתניהו כי מדובר בקומץ בריונים ולא בציבור שלם. מאוחר יותר טענו חלק מהנוכחים כי לא שמעו ולא ראו את המתחולל בהפגנה ממקומם למעלה במרפסת.

ייתכן שעדותו של ח"כ מיכאל איתן (בסרט הטלוויזיה "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה") סותרת טענה זו, שכן הוא מעיד על עצמו כי בראותו את אופי ההפגנה ירד ממרפסת הנואמים.

חודש לאחר הפגנה זו, ב־4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה, יצחק רבין, בידי יגאל עמיר. בדיעבד, רבים בין תומכיו של רבין ראו בהפגנה את האירוע שבו הותר דמו, אך נסיונות הרצח הקודמים של עמיר קדמו להפגנה זו (ראו מחלף רבין).

[עריכה] הפגנת הימין נגד תוכנית ההינתקות

כעבור תשע שנים חזרו חוגי הימין להפגין בכיכר ציון נגד ראש הממשלה, הפעם ראש ממשלה שאף הוא ממחנה הימין, אריאל שרון. הרקע להפגנה היה התנגדות לתוכנית ההינתקות. להפגנה, שנערכה תחת הסיסמה "ההתנתקות קורעת את העם", הגיעו עשרות אלפי מפגינים. בין המפגינים היו גם בני נוער לובשי החולצות הצהובות של תנועת כ"ך. בשלטים שהונפו בהפגנה הופיעה תמונתו של שרון ועליה הכיתוב: "הדיקטטור מצפצף על כולכם". עם משתתפי ההפגנה הבולטים נמנו ח"כ אפי איתם, הרב שלמה אבינר, וראש מועצת חוף עזה, אבנר שמעוני.

לאחר אירועי עמונה נערכה בכיכר ציון הפגנת ענק בהשתתפות עשרות אלפי אנשים שקראו לאולמרט להתפטר,והאשימו אותו בשיסוי השוטרים והחיילים במתיישבי עמונה -עימותים שלבסוף גרמו למאות פצועים,והיוו נקודת ציון במשבר בין המתנחלים לממשלה.

[עריכה] אזכורים בתרבות הפופולרית

• בספרו של דויד גרוסמן "מישהו לרוץ איתו", יש אזכורים רבים לכיכר ציון.
• בספר הכרונוליתים מאת רוברט צ'ארלס מופיע אחד מהכרונוליתים בכיכר ציון.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• דברים בעצרת המונים נגד הסכם השילומים עם גרמניה, באתר מט"ח
• תמונות ירושלים - כיכר ציון

רחוב יפו, ירושלים

אתרים לאורך רחוב יפו

(1) התחנה המרכזית | (2) תחנת הרכבת (בבניה) | (3) שוק מחנה יהודה | (4) מרכז כלל | (5) מדרחוב בן יהודה | (6) נחלת שבעה (7) בניין ג'נרלי | (8) כיכר ספרא | (9) העיר העתיקה | (10) פרויקט ממילא | (11) שער יפו ומגדל דוד (A) כיכר הדוידקה | (B) - כיכר ציון | (C) - כיכר צה"ל