קובה (אזרבייג'ן)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קובה (אזרית: Quba) היא עיר בצפון אזרבייג'ן, ששימשה ומשמשת כמקום מושבה של קהילת יהודי ההרים (קווקזיים) הגדולה ביותר באזור. אוכלוסיית העיר מונה כ-42,300 תושבים (נכון לשנת 2004). כלכלת העיר מבוססת על יצוא תפוחים לארצות אחרות וכן על ייצור שטיחים, שגם בחלקם מיוצאים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
חשיבות העיר עלתה בשנת 1747, כשהשאה האירני נאדיר-שאה נרצח ומושל המחוז חוסיין עלי החליט לאחד את השטחים האזריים. הוא העביר את בירת האזור מהעיר קסודת, שלא הייתה מוגנת טוב לקובה, שהייתה מרכזית יותר, וכן הוא בנה בה מבצר. ב-1757 הוא מת והוריש את תפקידו לבנו פטלי-חאן. המושל החדש המשיך להרחיב את העיר. הוא מת ב-1789. בין 1804- 1813 התקיימה מלחמת רוסיה-פרס שבמהלכה הפרסים הפסידו את השליטה על אזרביג'אן וארמניה ונאלצו לחתום על הסכם גוליסטן והסכם טורקמנצ'אי. ב-1806 הרוסים כבשו את קובה, והעבירו ממנה את הבירה לבקו. ב-1809 השליט המודח שיך עלי-חאן עשה מצור על העיר 3 חודשים כדי לכבשה. העיר סבלה מרעב בתקופה זו. לאחר מכן על העיר התחדשו קרבות בין הרוסים והפרסים והיא חזרה לאחר מכן לשלטון הרוסי.
[עריכה] יהודים
ליד קובה שוכן הכפר קרסניה סלובודה, שפעם היה נקרא יברסקיה סלובודה. בכפר החל בשנת 1742 קיים ישוב יהודי נפרד. עם נפילת ברית המועצות ב-1989 היו שם 18,000 תושבים, אך היום בשל עליה לישראל והגירה למקומות אחרים האוכלוסייה קטנה עד 4000. הקהילה היום היא די פורחת עם רבנים ובתי כנסת פעילים.
[עריכה] מקורות
- יהודי מזרח קאווקז מאת מרדכי אלטשולר, הוצאת יד בן צבי, ירושלים תש"ן