צ'רלי ביטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צ'רלי-שלום ביטון (נולד ב־11 באפריל 1947) פעיל חברתי ישראלי, ממייסדי הפנתרים השחורים וחבר־כנסת מטעם חד"ש.

צ'רלי ביטון נולד ב־11 באפריל 1947 בקזבלנקה, מרוקו ועלה עם משפחתו לישראל בגיל שנתיים, גדל בשכונת מוסררה שבירושלים.

נמנה עם מייסדי תנועת המחאה הישראלית הפנתרים השחורים ב־1971. היה מזכיר התנועה בשנים 1973-1977. בבחירות שנערכו לכנסת השמינית התמודד ברשימת "הפנתרים השחורים-דמוקרטים ישראלים" שלא עברה את אחוז החסימה. פעולות המחאה הביאו אותו בין היתר להיות נידון למאסר בגין תקיפת שוטר ב־1974. ביטון סירב ליישם את העונש בפועל וירד למחתרת.

ב־1977 נבחר לכנסת כסיעת הפנתרים השחורים במסגרת חד"ש. שימש כחבר־כנסת מטעם חד"ש ובמקום השלישי ברשימתה עד הכנסת השתים עשרה, שבמהלך כהונתה התפצל מחד"ש ופעל כסיעת יחיד. התמודד בבחירות לכנסת השלוש עשרה ברשימת "התקווה", שלא עברה את אחוז החסימה.

ביטון נחשב לאחד מחברי הכנסת הצבעוניים והשונים ביותר מחברי הכנסת האחרים. מעשה זכור שעשה היה במליאת הכנסת, ב-23 בדצמבר 1978 כאשר כבל עצמו באזיקים אל דוכן הכנסת ויושב ראש הישיבה, משה מרון נאלץ להפסיק את הישיבה לאחר שצ'רלי-שלום ביטון ביקש להוציאו מהאזיקים, ורק כלבן הכנסת הצליח לשחררו מהאזיקים. באותו היום התראיין לנחמן שי ואמר כי הוא "מייצג את האנשים הדפוקים וזאת דרכו לייצג את האנשים הדפוקים". ^{[דרוש מקור]}

ביטון ניהל פגישות עם פלסטינים ובהם יאסר ערפאת וסגנו אבו איאד.

לאחר סיום כהונתו בכנסת רץ בראש רשימת התקווה שלא עברה את אחוז החסימה השתתף בהפגנות הסטודנטים נגד ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה והעלאת שכר הלימוד בשנת 2007.

ביטון המשיך בפעילות חברתית ופוליטית גם כשיצא לפנסיה. הוא המקים תנועה חברתית, שפרט לפעילים ממוצא מזרחי, כוללת פעילים יוצאי ברית המועצות לשעבר וכמה יוצאי אתיופיה. התנועה פתוחה גם לערבים ולנשים, התנועה החדשה התמקדה בצמצום הפער העצום בין עשירים לעניים. חברים בה אנשי אקדמיה ופועלים, אמנים ופעילים פוליטיים. המכנה המשותף של הקבוצה הוא הרצון לאחד כוחות במאבק למען השתלבות בחברה הישראלית. לתנועה עוד אין שם, ואחרי שישלימו את כתיבת קווי היסוד של התנועה, יחנכו אתר אינטרנט ויירשמו כחוק^{[דרוש מקור]}.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• צ'רלי ביטון באתר הכנסת
• אמיר זוהר, היהפוך פנתר עורו, בעיתון הארץ