פנטום האופרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פנטום האופרה הוא רומן אימה גותי בלשי שנכתב על ידי הסופר הצרפתי גסטון לרו ופורסם לראשונה בשנת 1909. הסיפור עוסק באהבתו הטרגית של גאון מעוות לזמרת אופרה צעירה ומוכשרת, על רקע בית האופרה "לה גרנייה" בפריז.

לרו כתב את הסיפור כרומן בלשי רווי מסתורין, שפורסם בהמשכים בעיתונות הצרפתית. הספר בנוי כחקירה בלשית אותו עורך לרו, וכולל שיחות עם הדמויות השונות ששרדו, כאשר כל אחת מספרת את נקודת המבט שלה ולפעמים הן מצטלבות. הספר שוזר בתוכו פרטים בדיוניים ופרטים אמיתיים, ונכתב במידת מה כאגדה אורבנית.

מספר סופרים אחרים כתבו את גרסאותיהם לסיפור (הידוע בהם הוא הרומן "פנטום" של סוזן קיי). אחרים כתבו ספרים המפגישים את הפנטום עם דמויות אחרות (ביניהן נמצא גם הבלש הידוע שרלוק הולמס), המשכים לעלילת הפנטום (למשל: הפנטום בניו יורק) וכן סיפורים הנוטלים השראה מעלילת הפנטום.

בעקבות הספר המצליח הופקו מספר סרטים רבים (אפילו סרט אילם משנת 1925 בכיכובו של לון צ'ייני) ובשנת 1986 המחזאי הנודע אנדרו לויד ובר העלה את "פנטום האופרה " על במות ברודוויי והווסט אנד בתור מחזמר, אותו גם הלחין. המחזמר הפך לאחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר בכל הזמנים, ומציג הכי הרבה זמן (מ-1986 עד ימינו). ב-2004 יצא סרט קולנוע מוזיקלי בבימויו של ג'ואל שומכר, המהווה עיבוד למחזמר של ובר (בסרט כיכבו ג'ררד באטלר ואמי רוסום).

תוכן עניינים 1 העלילה 1.1 העלילה בספרו של לרו 1.2 קורות חיו של הפנטום, לפי ספרה של סוזן קיי 2 המחזמר 2.1 עלילת המחזמר 2.1.1 פרולוג 2.1.2 מערכה ראשונה 2.1.3 מערכה שנייה 2.1.4 הסיום 2.2 שירים ידועים 2.3 הצלחה והישגים 3 הפנטום במדיות אחרות 3.1 ספרות 3.2 מחזות 3.3 סרטים 3.4 טלוויזיה 3.5 ספרי ילדים 3.6 קומיקס 3.7 תזות ומסות 3.8 מוזיקה 4 השפעה תרבותית 4.1 מעריצי הפנטום 4.2 אזכורים בתרבות הפופולרית 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] העלילה

שני ספרים זכו למעשה לההפך לעלילה הקנונית של "פנטום האופרה". הראשון הוא כמובן הספר המקורי מאת גסטון לרו. השני הוא הרומן "פנטום" שנכתב על ידי סוזן קיי (Susan Kay) ומהווה סיפור-מחדש של קורות חייו של אריק (הוא הפנטום). אף על פי שהם נבדלים זה מזה במספר פרטים, המחקר המקיף שבצעה קיי על התרבויות בהן חי הפנטום והפרשנות המרגשת שלה לעלילה ולמניעי הדמויות, הפכו אותו למקובל כמעט על כל המעריצים ושוחרי הפנטום כתיעוד הקנוני של חייו.

[עריכה] העלילה בספרו של לרו

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

העלילה מתרחשת בבית האופרה "לה גרנייה" (שנבנה בשנים 1857-1874) של פריז באמצע המאה ה-19, מבנה מפואר בעל עשרות קומות, מרתפים עמוקים ומפותלים, אלפי מסדרונות וגג עם מאות חבלים, פיגומים וגשרי עץ. במרתפי הקומפלקס המפואר שוכן לו יצור מוזר ומסתורי, מעין רוח רפאים, שכולם נאלצים להשלים עם קיומו וכל חברי בית האופרה חיים בפחד מתמיד ממעשיו ומדרישותיו. מדי פעם הוא מביע את דעתו על הזמרות הראשיות ודורש שישמרו לשימושו, בכל מופע את תא מספר 5. הוא גם מקבל שכר על פועלו, שכן הוא דורש מהנהלת בית האופרה: "המחאה של 20,000 פרנק כל חודש, לפקודת פנטום האופרה". מנהלי האופרה הקודמים העדיפו לא להסתבך עמו ועם נקמתו הכואבת, ונענו לדרישותיו, כאשר את התיווך ביניהם ביצעה עובדת ניקיון בשם מאדאם ז'ירי, שזכתה לאמונו של הפנטום.

הכל משתנה כאשר לאופרה מגיעים זוג מנהלים חדש, שלא מוכנים להשלים עם הרוח המסתורית והסחטנית. במקביל, ללהקת הבלט של האופרה מצטרפת זמרת חדשה, צעירה, מוכשרת ויפהפייה בשם כריסטין דאה (Christine Daaé). כריסטין היא בת לכנר מפורסם ממוצא שבדי, שסיפר לה בילדותה אגדות על "מלאך המוזיקה" שיפרוש את חסותו עליה אחרי שהוא ימות. כריסטין תמימה וחולמנית, עדינותה וכן רגישותה כובשות את לבו של הפנטום הכמה למלאך שיגלה כלפיו אהבה.

הפנטום מתאהב בה מיד ומחליט לקחת אותה תחת חסותו. הוא מנצל את שליטתו במעברי הסתרים שעוברים בכל המבנה המפואר כדי לדבר אליה דרך הקירות ולהציג את עצמו כ"מלאך המוזיקה" שאביה שלח על מנת ללמד אותה זמרה.

תחת הדרכתו של הפנטום, כריסטין הופכת לזמרת שמיימית. באמצעות איומים וחבלה הוא מסלק מהאופרה את ה"פרימה דונה" (הזמרת הראשית) קרלוטה ומשיג לכריסטין תפקיד ראשי באופרה החדשה. כריסטין לוקחת את ההזדמנות בשתי הידיים ונהפכת לכוכב הזוהר החדש בשמי האופרה, וזוכה לתשואות עצומות מצד הקהל ובפרט לחיזורים מצד ראול הויקונט דה-שאניי (Raoul the Vicomte de Chagny), חבר ילדות שבו היא הייתה מאוהבת.

הפנטום, שלא מרוצה מחיזורי הויקונט הצעיר מחליט לקחת את כריסטין למסע חלומי אל מקום משכנו הגותי, אותו הוא מרפד במוזיקה השמיימית שהלחין. הוא לוקח אותה אל ביתו שנמצא בקצה אגם תת-קרקעי במרתפי האופרה ומחכה ליום שבו המוזיקה תהיה חלק ממנה, שהיא תפרח ותצליח, אבל בעיקר שתהיה אהובתו. שם הוא חושף את עצמו בשמו - אריק Erik - ומתוודה לפניה על אהבתו כלפיה. כריסטין מגלה במהרה ש"מלאך המוזיקה" שלה איננו מלאך אלא אדם בשר-ודם, ובמהרה מגלה גם את הצדדים הפחות יפים שבו. בפרט, כאשר אריק שר בפניה את שיר האהבה שהלחין במיוחד בשבילה היא מורידה את המסכה מפניו של הפנטום ורואה את פניו המעוותות, דבר הגורם לפנטום לאבד את עשתונותיו. מאוחר יותר, תיארה כריסטין בפני ראול את הרגע המזעזע:

"גם אם אחיה עד מאה שנה, אני תמיד אשמע את אותה זעקה על-אנושית של יגון וזעם שהוא שחררר בטרם אותו מראה נורא הגיע לעיניי."

כריסטין זועמת על כך שאריק התחזה למלאך, ניצל את תמימותה וגרם לה לפתוח את לבה ונפשה כלפיו. היא דורשת ממנו לשחררה לחופשי. אריק מצהיר שוב על אהבתו כלפיה ומסכים לשחררה כעבור חמישה ימים, אך רק בתנאי שתישבע לחזור אליו מרצונה החופשי ולא להתאהב באדם אחר. לבסוף הוא מחזיר אותה בחזרה אל האופרה, כדי שלא ירגישו בחסרונה והיא תוכל להמשיך לככב על הבמה.

כריסטין מסכימה לשבועה וחוזרת אליו מתוך רחמים, אך מתאהבת במחזרה הצעיר והיפה, ראול. היא נקרעת בין ההבטחה למורה שלה, המלחין הגאון אך מעורר-הרחמים, לבין אהובה היפה ומלא התשוקה.

בינתיים, הנהלת האופרה החדשה מחליטה לא להיכנע לסחטנות הפנטום, ולמרות הצלחתה של כריסטין משבצים שוב את קרלוטה בתפקיד הראשי. הפנטום מחליט ללמד אותם לקח ובמהלך ההופעה מרעיל את המשקה של קרלוטה, דבר הגורם לה לקרקר באמצע ההופעה ולכך ש"שירתה הנוראה עוד תפיל את הנברשת" כפי שהפנטום איים בקול רם. הנברשת שמתרסקת גורמת למהומה רבתי ולמותה של עובדת אחת.

כריסטין אחוזת האימה מבינה ש"מלאך המוזיקה" שלה הוא רוח הרפאים של האופרה, שלא בוחל גם ברצח כדי להשיג את מטרותיו. היא מתנחמת בזרועותיו של ראול שמבטיח להגן עליה. השניים מחליטים להתארס בסתר ולברוח מאימתו של אריק הפנטום. כריסטין מודיעה לראול שהם יברחו מיד אחרי הופעתה בתור מרגריטה באופרה פאוסט. (במחזמר של ובר כריסטין מופיעה באופרה "דון חואן המנצח" בתור פיתיון לפנטום, על מנת שהמשטרה תלכוד אותו.)

הפנטום מגלה את בגידתה של כריסטין, מתמלא בזעם ומחליט להתנקם. הוא חוטף את כריסטין על הבמה, בזמן הופעתה האחרונה בבית האופרה כמרגריטה באופרה פאוסט (במחזמר של ובר, כריסטין נחטפת בזמן השיר "נקודת האל-חזור" באופרה שכתב הפנטום "דון חואן המנצח"). הפנטום רוצח את הזמר הראשי, לוקח את מקומו תוך שהוא מסתיר את פניו, ובסוף הדואט חוטף את כריסטין ולוקח אותה שוב אל משכנו אשר מתחת לאדמה.

ראול עוקב אחריהם, אל מעקמי המרתפים ומעבר לאגם התת-קרקעי, באמצעות הדרכתו של זר מסתורי הידוע בתור "הפרסי". ברם, ראול נופל קורבן לאחד ממלכודותיו המתוחכמות של אריק ונאלץ להקשיב בחוסר-אונים לשיחה בין אריק לכריסטין. אריק המיואש מציב בפני כריסטין אולטימטום: עליה להינשא לו או שהוא יפוצץ את בית האופרה ויהרוג את ראול.

כריסטין מבינה שהיא היחידה שיכולה לשכנע או להשפיע על הפנטום, היא פותחת את לבה בפניו ומנסה להפגין כלפיו את מרב ההזדהות והחיבה שהיא יכולה. הפגנת החיבה כלפיו (במחזמר היא גם מנשקת אותו) - דבר שהוא מעולם לא זכה לו עקב קורות חייו הטראגיים ופניו המעוותות - נוגעת בלבו, ובצער רב הוא מרשה לכריסטין ולראול לעזוב ביחד. הוא מבקש ממנה לבקרו אחרי שימות ולקבור אותו ביחד עם הטבעת שנתן לה כאות לאהבתו.

באפילוג של הספר, כותב לרו:

"היה לו לב שיכל להכיל את האימפריה של העולם, ובסופו של דבר הוא נאלץ להכיל את עצמו במרתף".

[עריכה] קורות חיו של הפנטום, לפי ספרה של סוזן קיי

פנטום האופרה הוא בעצם אדם, ששמו הוא אריק (Erik). ברומן של לרו אין פירוט היסטורי שלם של קורות חייו של הפנטום, אלא רק שברי זכרונות ועדויות של אנשים שונים.

הפרסי, למשל, נזכר בתקופה בה אריק הועסק בחצר השאח של פרס, ופריחתו של הארמון במזנדרן. הארמון הכיל תא עינויים מתוחכם שתכנן אריק, והשאח והסולטנה הקטנה ניצלו זאת לענות ולהרוג קורבנות רבים. הארמון נבנה בצורה כזאת שאף לחישה איננה פרטית, וכל אוושת קול נשאת אל מקומות נסתרים, ואי-אפשר לדעת מי מאזין למה. דבר זה היה בעל חשיבות רבה בחצר מלאת התככים של השאח. את כל המבנה הזה תכנן אריק והשאח פחד שאריק יפנה את גאוניותו כנגד והורה להוציאו להורג. הפרסי, שהיה Daroga - ראש המשטרה של הארמון, סייע לאריק להימלט, אחרי שאריק הציל פעם את חייו. בסופו של דבר עברו שניהם להתגורר בפריז וקיבלו תשלום חודשי נאה מהשאח על מנת לשמור על שתיקה.

אף שלרו לכאורה מספק רק סקירה שטחית על העבר של אריק, קורות חיים יותר עמוקות קיימות במספר צורות, בהתבסס על מה שאנו למדים מהרומן של לרו. הגרסה "הרשמית" המקובלת ביותר להיסטוריה של אריק הוא הרומן "פנטום" שנכתב על ידי סוזן קיי (Susan Kay). הרומן של קיי מספר את קורות חייו של אריק, מלידתו ועד למותו במרתפי האופרה.

לפי הרומן של קיי, אריק נולד בעיירה קטנה לא רחוק מרואן לאדריכל גאון ומפורסם. אריק נולד כתינוק שפניו התעוותו כתוצאה ממום בלידה וכתוצאה מכך אמו שנאה אותו והתנכרה לו, אביו מת בטרם נולד. היא סירבה אף לתת לו שם והכומר שהטביל אותו קרא לו "אריק" על שמו. בגלל פניו המעוותות אריק תמיד לבש מסכה מבד שהסתירה את פניו. כבר מגיל צעיר אריק גילה עניין רב באדריכלות והנדסה, ואף למד באופן פרטי אצל פרופסור מפורסם.

ביום הולדתו הוא עשה טעות קשה כאשר סירב ללבוש את מסכת הבד שאמו הכריחה אותו ללבוש מאז לידתו. הוא דרש לדעת מדוע היא נוהגת בו בצורה שונה, והיא בכעס הראתה לו את פניו במראה. אריק הקטן לא הבין שהוא רואה את השתקפותו וחשב שהמראה היא חלון שדרכו הוא רואה מפלצת לכודה. אחרי אירוע זה הוא ניסה ליצור מראה על מנת שיוכל לשלוט במפלצת הזאת.

כאשר אמו נשאה לרופא מקומי, ברח אריק מהבית באמצע הלילה. אחרי שבוע ללא מזון, נתקל אריק בקרנבל נודד של צוענים. הוא ניסה לגנוב מהם קצת לחם, אך תחת זאת הצטרף אליהם והם למדו אותו להיות לוליין וגנב סוסים. אחרי שהם הצליחו להסיר את המסכה וגילו את פניו המעוותות, הם הפכו אותו ל"פריק שואו" (מופע אימים או מופע חריגים) תחת השם "הגוויה החייה". יחד עם הצוענים הוא טייל ברחבי אירופה ואסיה. בתקופת מסעות אלה אריק רכש כישורים באקרובטיקה ומוזיקה וחידד את גאוניותו המעוותת. בסופו של דבר הוא רכש כבוד המבוסס על יראה מצד הצוענים וזכה לאוהל משלו.

כעבור מספר שנים, החליט ראש המשטרה (ה"דארוגה") של של ארמון מזנדרן והחצר הקיסרית להעסיק את אריק כמתנקש ומהנדס אישי של השאח הפרסי. אריק בנה לשאח מלכודות ומתקני עינויים מתוחכמים (כגון הפלצור הפונג'אבי ותא העינויים המתומן). אחרי שאריק תכנן ובנה את "היכל ההדים" עבור השאח, פחד השאח שאריק ידע יותר מידי על סודותיו והחליט להיפטר ממנו. נאדיר, הדארוגה שנהפך לחברו, עזר לאריק להימלט מזעם השאח והשניים חזרו לבסוף לצרפת. (בהתבסס על התאריכים בעלילה, השאח - ששמו לא מוזכר - יכול להיות נאסא א-דין שאח שמלך בשנים 1848-1896).

לפי הרומן של קיי, אריק חשק במשרת האדריכל הראשי והמתכנן שיבנה את בית האופרה של פריז. לרוע מזלו, עד שנודע לו על כך המכרז הסתיים. הוא פנה אל הזוכה במכרז, האדריכל שארל גרנייה, וסגר איתו עסקה שתאפשר לו לעזור לתכנן ולבנות את בית האופרה. מתחת לבית האופרה נוצר אגם מלאכותי באמצעות שימוש ב-8 משאבות הידראוליות שמטרתן הייתה לנקז את מי התהום שהפריעו לבנייה. אריק ניצל את הסחת הדעת כדי לבנות רשת של מנהרות, מסדרונות ודלתות סתרים מבלי שאף אחד יידע על כך. מעבר לאגם התת-קרקעי הוא בנה מאורה לעצמו, שם הוא יכול לחיות בטוח הרחק מעינו של הציבור.

מלבד היותו ממציא גאון ומהנדס, אריק ניחן בגאונות מוזיקלית. הוא החל לבקר בבית האופרה על מנת להאזין לאופרות ומנגינות, וזעם על טעמם הרע של המנהלים. מאחר שלא יכל להופיע בציבור בגלל פניו המעוותות, הוא נטל את הזהות של רוח רפאים הרודפת את המקום, והשתמש באלימות וחבלה על מנת לסחוט את מנהלי האופרה להענות לדרישותיו ולציית לרצונו. הוא ניצל את האמונות הטפלות של העובדים, ואת הידע שרכש על כל מעברי הסתרים בבניין, שאפשרו להגיע כמעט לכל מקום שירצה, מבלי שמישהו יבחין בכך. הוא הטיל את חתיתו על אלה שסירבו להענות לדרישותיו באמצעות עונשים ו"תאונות", חלקן קטלניות. אריק אף לא היסס להרוג אנשים בתור אזהרה. ברם, אלה שהיו נאמנים לו וצייתו לפקודותיו, זכו ממנו ליחס אדיב והוגן (בפרט מאדאם ז'ירי המסורה).

בסוף הרומן של סוזן קיי, כריסטין מקיימת יחסי מין עם אריק לפני שהוא מת ונכנסת להריון. נולד להם בן, לו כריסטין קוראת שארל. ראול לא מודע לכך. שארל, כפי שמתואר בספר, הוא מה שאריק יכול היה להיות לולא נולד עם פניו מעוותות. בנוסף להיותו גאון מוזיקלי ומוכשר במגוון תחומים, הוא גם נאה מאוד וניחן בפנים יפות. סוף זה של הסיפור נחשב לעושה צדק, שכן הוא מעניק נחמה גדולה לאריק שסבל כל חייו: הן אהבתה (הנפשית והגופנית) של כריסטין, והן יורש שנולד לו מאהובתו ומממש את חלומותיו.

[עריכה] המחזמר

המחזמר פנטום האופרה" הועלה לראשונה ב-1986. הוא הולחן בידי אנדרו לויד ובר. מילות מהשירים נכתבו בידי צ'ארלס הארט וריצ'רד סטילגו. המוזיקה של ובר משלבת בין מוזיקה גותית המתבססת על קלידים דומיננטיים ובייחוד עוגב, לצד ליווי קצבי של מוזיקת רוק. רוב המוזיקה במחזמר נוטה למוזיקה קלאסית ואופרה קלה, כאשר יש שילוב של קטעי כינורות, כלי נשיפה ואופרה.

המחזמר הופק בידי קמרון מקינטוש והחברה לתיאטרון שימושי. בהפקה המקורית כיכבו מייקל קרופורד (הפנטום), שרה ברייטמן (כריסטין) וסטיב ברטון (ראול).

[עריכה] עלילת המחזמר

עלילת המחזמר היא עיבוד לעלילת ספרו של גסטון לרו עם מספר שינויים בעלילה, עקב מגבלות ואילוצים שונים (במה, ליהוק, זמן הצגה מוגבל וכו').

[עריכה] פרולוג

המחזמר עצמו נפתח במכירה פומבית, המתרחשת זמן רב אחרי התרחשות האירועים, בה ראול דה-שאניי הזקן קונה תיבת נגינה ועליה פסל של קוף עבור אהובתו, כריסטין. את התיבה ייצר אריק, הוא פנטום האופרה, והמוזיקה שהיא נגנה הקסימה את כריסטין. במכירה מוכרים גם את הנברשת שהפיל הפנטום וכאשר מרימים אותה אל מקומה בראש תקרת בית האופרה, יש פלאשבק לעבר ואז מתחיל סיפור המחזה.

[עריכה] מערכה ראשונה

האופרה נמכרת לזוג מנהלים חדשים, מר אנדרה ומר פירמין. הללו מגיעים יחד עם הויקונט ראול דה-שאניי, פטרון האופרה, כדי לעמוד על טיבה של הרכישה. הם מגיעים בדיוק בזמן חזרה לאופרה "חניבעל". הדיווה קרלוטה שרה את האריה המרכזית אך מפסיקה באמצע בעקבות "תאונה" שלה, על פי השמועות הרצות בקרב העובדים, אחראי "פנטום האופרה", רוח רפאים מסתורית הרודפת את המקום ומענישה באכזריות את אלה המפרים את דברה. קרלוטה מפסיקה את השיר בזעם, ואחת מהרקדניות מציעה את כריסטין דאה, רקדנית בינונית אך זמרת מוכשרת, כמחליפה לקרלוטה. כריסטין, שקיבלה שיעורי שירה מ"מלאך המוזיקה", קול מסתורי בחדרה, כובשת אל לב כולם ובהופעת הבכורה שלה באופרה הופכת לכוכבת בזירת האופרה של פריז. אחרי ההופעה נכנס לחדרה הויקונט ראול דה-שאניי, חבר ילדות שלה שהתאהב בה בעקבות הביצוע המרגש של האריה. כריסטין מוקסמת מחיזוריו אך מתחמקת מהצעתו לצאת איתה מפני שהיא מחכה לשיעור מהמלאך שלה. הפנטום, שמקנא במחזר הצעיר, מחליט לקחת את כריסטין למאורתו המסתורית ושם לכבוש את ליבה בעזרת המוזיקה כובשת הלב שהלחין. בזמן שמנהלי האופרה וראול מודאגים מהעלמותה של כריסטין וממכתבי איומים שונים שמגיעים אליהם מ"פנטום האופרה", כריסטין נכבשת בקסמי המוזיקה של הפנטום, אך מגלה את הסוד הנורא שהוא מסתיר מתחת למסכה - פנים מפלצתיות ומעוותות. הפנטום נתקף בהתקף זעם ואומר לכריסטין שעכשיו לעולם לא תוכל להיות חופשיה, אך נרגע ומחזיר את כריסטין לבית האופרה אחרי שהשביע אותה להיות נאמנה לו ולחזור מרצונה, ומגלה שהמנהלים התעלמו מתביעתו וליהקו את קרלוטה לתפקיד הראשי באופרה "איל מוטו" ואילו את כריסטין ליהקו לתפקיד אילם. בליל הבכורה של "איל מוטו", מפריע הפנטום באמצע האופרה תוך גערות תוכחה במנהלים שהמרו את פיו ולא שמרו לו את תא מספר 5 כפי שציווה עליהם והטחת עלבונות בקרלוטה. כאשר קרלוטה קוראת לקריסטין קרפדה, הפנטום אומר לה שהיא הקרפדה וכשהיא מתחילה לשיר יוצאים לה קרקורים מהפה. המנהלים ההמומים מכריזים על הפסקה ובלית ברירה מודיעים שכריסטין תחליף את קרלוטה בתפקיד הראשי. עובד הבמה יוזף בוקה, מבחין בפנטום ומנסה ללכוד אותו, אך הפנטום תולה אותו בפלצור הפונג'אבי ומניח לו ליפול אל עבר הבמה. הדבר גורם למהומה רבתי באולם, אותה מנצלת כריסטין כדי לברוח עם ראול אל הגג, מקום בו היא חושבת שהם יהיו בטוחים מעייני הפנטום. שם היא מספרת לו על זהותו האמיתית של פנטום האופרה ועל מפלצתיותו המתבטאת בפני מפלצת ורצחנות חסרת-היסוס. ראול מנצל את חולשתה וכובש את ליבה והשניים מחליטים לברוח מהפנטום. הפנטום מגלה זאת, וברוב זעם מפיל את הנברשת הגדולה, שמתרסקת על הרצפה.

[עריכה] מערכה שנייה

המערכה השנייה נפתחת כחצי שנה לאחר אסון הנברשת. בתקופה זו הפנטום לא תקף וכל צוות האופרה בטוחים שניצלו מהרוח הנקמנית. המערכה עצמה נפתחת בנשף מסכות לרגל השנה החדשה, בו כריסטין וראול מתארסים בסתר. במהלך הנשף מופיע הפנטום, מחופש למוות האדום, הפנטום מכריז בפני המנהלים כי כתב אופרה בשם "ניצחונו של דון חואן" והוראות מדוקדקות כיצד לבצעה. הפנטום דורש, כמובן, שכריסטין תלוהק לתפקיד הראשי. אחרי פרשה בה הפנטום מנסה לכבוש את לבה של כריסטין בבית הקברות של אביה, על ידי התחזות למלאך המוזיקה ששלח אביה (כריסטין ניצלת ברגע האחרון בידי ראול, והיא מצידה מונעת מראול להתעמת עם הפנטום ולמות), מחליטים ראול והמנהלים להציב את כריסטין כפתיון לפנטום ואז לחסל אותו באמצעות צלף. כריסטין מסכימה להשתתף בתוכנית באי-רצון. מאדאם ז'ירי מספרת לראול מהו מוצאו של הפנטום (בסרט בגרסה האחרונה 2004, מאדאם ז'ירי אינה מספרת את כל סיפורו אלה מספרת ממפגשה איתו בכלוב שבו כלאו אותו הצעונים ולאחר המופע רצח אריק את אחד הצוענים וברח עם מאדאם ז'ירי למרתפי האופרה ושם חי את שארית חייו).

בערב הבכורה של האופרה, בקטע בו הגיבור צריך להופיע מחופש, רוצח הפנטום את הזמר הראשי אובלדו פיאנג'י ולוקח את מקומו. הוא שר עם כריסטין דואט רומנטי מרגש ואז היא מסירה את הברדס שבו הפנטום לבוש ומתגלה שהוא הפנטום ולא פיאנג'י. הפנטום מנצל את הבלאגן וחוטף את כריסטין לפני שהצלף מספיק לעשות משהו. הפנטום לוקח את כריסטין למאורתו התת-קרקעית. מאדאם ז'ירי, הכוריאוגרפית של האופרה מראה לראול את הדרך למאורה של הפנטום. באותו זמן צוות האופרה והקהל מנסים למצוא את המאורה כדי ללכוד את הפנטום.

[עריכה] הסיום

במאורת הפנטום, מנהלים הפנטום וכריסטין ויכוח נוקב, בו רגשותיה של כריסטין כלפי הפנטום נעים בין כעס, שנאה ורחמים. כאשר כריסטין תוקפת אותו

"פרצופך המחריד / לא מטיל עוד עליי חתת / זו נשמתך / בה באמת הנך מעוות"

"Your haunted face \ holds no horror for me now \ It's in your soul \ where the true distortion lies "

הפנטום נחלץ מהמשבר הרגשי באמצעות מציאת קורבן: ראול שבדיוק בא להציל אותה. הפנטום לוכד את ראול ומציב בפני כריסטין אולטימטום: להינשא לו ולחיות איתו לנצח, או שהוא יהרוג את ראול. כריסטין מחליטה להציל את ראול ולחיות עם הפנטום. כריסטין באמת מרחמת על הפנטום ומנסה לגלות כלפיו רוך, חמלה וחיבה כמיטב יכולתה על מנת לחדור אל לבו. היא שרה לו

"חמלתי לך, ייצור של האופל / ידעת חיים אומללים / בשם אלוהים אראה ל‏ךָ‏ / (ש)אינך לבד בין הצללים"

"Pitiful creature of darkness \ what kind of life have you known \ God, give me courage to show you \ you are not alone"

ואז מנשקת אותו נשיקה ארוכה. הנשיקה שוברת את לבו של הפנטום והוא פורץ בבכי. כאשר הם שומעים את ההמון שמגיע ללכוד את הפנטום, הוא מחליט לוותר לכריסטין ולתת לה לחיות עם מי שהיא באמת אוהבת. הוא אומר לכריסטין ולראול לשכוח אותו ולברוח. כאשר ההמון בא ללכוד אותו הוא נעלם ואחת הרקדניות (מג ז'ירי) מציגה בפניהם את המסיכה כראייה כביכול למותו.

[עריכה] שירים ידועים

• הפתיחה Overture
• חשוב עליי Think Of Me (כריסטין)
• מלאך המוזיקה Angel of Music (כריסטין, פנטום, מג)
• פנטום האופרה Phantom of The Opera (דואט בין הפנטום לכריסטין)
• נעימת הלילה Music of The Night (פנטום)
• אני זוכרת I remember / מוזר יותר מאשר חלמת Stranger Than You Dreamt It (כריסטין והפנטום)
• מכתבים ופתקים Notes I (כולם למעט כריסטין והפנטום)
• פרימה דונה Prima Donna (ההנהלה, ראול, קרלוטה ומאדאם ז'ירי)
• טיפש קטן, הוא מצחיק אותי Poor Fool He Makes Me Laugh
• כל שאבקש All I Ask of You (דואט בין כריסטין לראול)
• הפלת הנברשת Reprise (הפנטום)

• נשף מסכות Masquerade (הלהקה, הנהלה, ראול, כריסטין, מאדאם ז'ירי ומג)
• למה כה שקטים Why So Silent (הפנטום, ההנהלה, כריסטין)
• מכתבים ופתקים Notes II (כולם)
• מעוות בכל צורה Twisted Every Way (כריסטין, ראול)
• רוצה שתהיה כאן איכשהו שוב Wishing You Were Somehow Here Again (כריסטין)
• ילדה תועה Wanderning Child (הפנטום, כריסטין וראול)
• נקודת האל-חזור Point of No Return (הפנטום, כריסטין)
• שוב נרד / רדפו אחרי הרוצח הזה Down Once More \ Track Down This Murderer (פנטום, כריסטין, ראול והלהקה)
• סיום Finale

[עריכה] הצלחה והישגים

המחזמר זכה להצלחה עצומה וחסרת תקדים. עשרות הפקות של הפנטום הועלו ברחבי העולם והפנטום עדיין ממלא אולמות בלונדון ובברודוויי.

המחזמר הועלה לראשונה ב-9 באוקטובר 1986 בתיאטרון המלכותי בלונדון (Her Majesty's Theatre in London) ורץ שם עד היום (2006), דבר ההופך אותו למחזמר שרץ הכי הרבה זמן אי פעם: למעלה מ-20 שנה שבה המחזמר מופיע ללא הפסקה. ב-9 בינואר 2006, בהצגה ה-7486 שלו, שבר "פנטום האופרה" את השיא של הריצה הארוכה ביותר בברודוויי, בו החזיק המחזמר Cats (גם הוא של אנדרו לויד ובר).

המחזמר זכה בפרסים הבאים:

• פרס טוני למחזמר הטוב ביותר.
• פרס טוני לשחקן הראשי הטוב ביותר (מייקל קרופורד, הפנטום)
• פרס טוני לשחקנית האורחת הטובה ביותר (ג'ודי קיי, קרלוטה)
• פרס טוני לבימוי (הל פרינס).
• פרס טוני לתפאורה ותאורה.

המחזמר מחזיק בשיאים הבאים:

• המחזמר הרווחי ביותר אי פעם.
• "המאורע הבידורי הרווחי ביותר אי פעם".

[עריכה] הפנטום במדיות אחרות

[עריכה] ספרות

מביניהם "פנטום" של סוזן קיי, "הפנטום של מנהטן" (פרדריק פורסית') מהווה המשך לעלילת המחזמר של ובר דווקא), את "מאמן הקנרית" (ניקולס מייר) בו שרלוק הולמס פוגש את הפנטום ומפרש מחדש את עלילת הרומן הבלשי של לרו, "מלאך האופרה" (סם סיציליאנו) - עוד גרסה בה שרלוק הולמס ובן-דודו פוגשים את הפנטום, ו"מסכות" (טרי פראצ'ט) - ספר מסדרת עולם הדיסק המהווה פארודיה על פנטום האופרה.

[עריכה] מחזות

[עריכה] סרטים

לצופה הישראלי ידועים שני עיבודי קולנוע לפנטום האופרה:

• הראשון הוא "פנטום האופרה": סרט אילם משנת 1925 בכיכובו של לון צ'ייני. הסרט מלווה במוזיקה שהוקלטה מאוחר יותר על הצילומים, אך ללא דיאלוגים. סצינת הסיום של הסרט, בה הפנטום מהתל בכל ההמון הזועם שרודף אחריו, ידועה ביותר.
• השני הוא "פנטום האופרה": עיבוד קולנועי מוזיקלי לגרסת המחזמר של אנדרו לויד ובר בבימויו של ג'ואל שומאכר ("באטמן לנצח", "באטמן ורובין") ובכיכובם של ג'ררד באטלר ואמי רוסום. הסרט יצא לאקרנים ב-2004.

להלן הרשימה המלאה:

[עריכה] טלוויזיה

[עריכה] ספרי ילדים

[עריכה] קומיקס

[עריכה] תזות ומסות

[עריכה] מוזיקה

• המוזיקה שהלחין אנדרו לויד ובר לגרסת המחזמר שהעלה ב-1986 הפכה להיות המזוהה ביותר עם פנטום האופרה.
• להקת ההבי מטאל Iron Maiden כתבה שיר על הפנטום באלבומה "איירון מיידן" מ-1980.
• הלהקה Me First and the Gimme Gimmes הקלידה גרסת פאנק רוק לשיר הנושא מהמחזמר של אנדרו לויד ובר, והוא שוחרר באלבום Are a Drag מ-1999.
• להקת המטאל Iced Earth כתבה שיר בשם The Phantom Opera Ghost ובו דואט מצמרר ומפתיע בין הפנטום לכריסטין. השיר שוחרר באלבום Horror Show מ-2001.
• להקת הרוק הגותי Dreams of Sanity ולהקת המטאל הסימפוני Nightwish הקליטו גרסת כיסוי לשיר הנושא מהמחזמר של אנדרו לויד ובר, שזכה להצלחה גדולה בקרב מעריצי Nightwish ומעריצי המטאל הגותי.
• אנדרו לויד ובר ואחיו ג'וליאן לויד ובר הלחינו גרסה תזמורתית לסיפור הפנטום, בשם Phantasia. את הפנטום מנגן צ'לו (ג'וליאן לויד ובר) ואת כריסטין מנגן כינור (שרה צ'אנג). [1]

[עריכה] השפעה תרבותית

[עריכה] מעריצי הפנטום

בתקופה המודרנית, נהפך סיפור הפנטום לאגדת קאלט, שריכזה סביבה אגודות מעריצים מושבעים, הקוראים לעצמם Phantom Phans. המושבעים שבמעריצים, מזדהים עמוקות עם דמותו של הפנטום, אריק, אבל המעריצים יכולים לאהוב גם דמויות אחרות. מעריצים רבים מרותקים מכל דבר הקשור לפנטום, החל מדמותו המורכבת והטרגית של אריק, עבור במוזיקה שיצר לו אנדרו לויד ובר וכלה באלמנטים עיצוביים המזוהים עם הדמות: עוגב ענק, נרות ופמוטים, מסכות, גלימות שחורות מקטיפה, משי, נברשות גדולות ומפוארות ועוד. מעריצי הפנטום ידועים גם בספורת המעריצים שהם כותבים. הרבה ממעריצי הפנטום אף כתבו את גרסאותיהם לסיפור העלילה, ואחרים גם כתבו המשכים. רוב הסיפורת מסוג זה מתפרסמת בעיקר באינטרנט ובאתרי מעריצים לפנטום, אך חלקם גם ראו אור ויצאו לספרים בדפוס.

מעריצה אחת כל כך אהבה את אגדת הפנטום עד ששנתה את שמה החוקי ל-Christine Daae, כשם הזמרת אהובתו של הפנטום.

הרשימה הבאה מכילה קישורים למספר אתרי מעריצים:

[עריכה] אזכורים בתרבות הפופולרית

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של המחזמר
• "פנטום" של סוזן קיי, מאמר בויקיפדיה על הספר שנהפך לקנון של פנטום האופרה
• מאמר על המחזמר "פנטום האופרה" של אנדרו לויד ובר, בויקיפדיה באנגלית
• האתר הרשמי של הסרט החדש
• פנטום האופרה ב- IMDb
• פנטום האופרה, שמרית רוזן, e-mago