פושע
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פושע הוא כינוי עתיק יומין, למצער למן ימי כתיבת התנ"ך, המכוון כיום על פי רוב כלפי אדם שעיקר פרנסתו היא מפשיעה (למשל מעסקי סמים או זנות), וכן אדם שביצע פשע חמור במיוחד כמו רצח.
על פי חוק, העבירות הפליליות נחלקות לשלושה סוגים, בסדר עולה על פי העונש המרבי שנקבע להן: חטא - עד חצי שנת מאסר, עוון - עד שלוש שנות מאסר ופשע - למעלה משלוש שנות מאסר. על כן, לא כל עבירה על החוק נכנסת לגדר פשע. עבירות קלות למיניהן אינן נחשבות לפשע, ומי שחונה במקום אסור, גם אם שילם בשל כך קנסות רבים, לא יכונה על-פי-רוב פושע.
ענישה היא הדרך שבה חברה או ארגון מתמודדים עם אותם האנשים או עם אנשים שהתנהגו בצורה שהוגדרה על ידי החברה או הארגון כפשע. הענישה אמורה להרתיע את הפושע מלחזור ולבצע את הפשע פעם נוספת, ואף לשמש כדוגמה להרתעת עבריינים פוטנציאליים אחרים.
פושע מסיבה אידאולגית, כגון מתנקש במנהיג, נשפט ונענש ככל פושע אחר, אך תומכיו אינם רואים בו פושע אלא איש שנלחם למען מטרה נעלה.
[עריכה] פשע ופושע בתנ"ך ובספרות חז"ל
משמעות פשיעה בספרות התורנית שונה מהמשמעות המקובלת בשפה העברית של ימינו.
למשל בדיני נזיקין במשפט העברי, רשלנות מכונה בשם 'פשיעה'. ולכן בדיני השומרים כאשר אצל שומר חינם כתוב בתורה (שמות כב, ח) "על כל דבר פשע", הכוונה היא שהתרשל בשמירת הפקדון ומחויב לשלם למפקיד. וכן שיכור שהזיק בשכרותו, פוסק הב"ח "...לגבי נזיקין, אין ספק שחייב, שהיה לו להזהר מתחלה שלא ישתכר כלוט ולהזיק את הרבים. שמי אנסו להשתכר כל כך עד שלא ידע מה הוא עושה? וכיון שאונס שמחמתו הוא, שהוא זה שגרם לנפשו, חייב בנזיקין. ואפילו ישן, שאי אפשר בלא שינה, אפילו כך חייב בנזיקין, כל שכן בשיכור שהוא פושע גמור".
ובהקשר למצוות שבין אדם למקום ישנו מושג המופיע בגמרא (מסכת ראש השנה יז, א): "פושעי ישראל בגופן", שהם - "קרקפתא דלא מנח תפילין", הכוונה היא ליהודי שלא הניח תפילין על ראשו כל חייו ואפילו פעם אחת.
ובאותו דף במסכת ראש השנה לומדים מהפסוק (מיכה ז, יח) "נושא עון ועובר על פשע", ש"כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו". כלומר, שאדם הנוהג לוותר לאחרים שחטאו נגדו, גם אלהים יוותר לו.
