פולחן מתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פולחן מתים הוא פולחן דתי אלילי שהיה נהוג ברחבי העולם העתיק. עדויות לפולחן זה נמצאו במקומות שונים ברחבי העולם - באסיה, אפריקה וביבשת אמריקה.

בתרבות הכנענית היה מקובל לעשות סעודה לאבות המשפחה במה שכונה סעודת מרזח. פולחן מתים נוסף היה פולחן האוב שבו היו מעלים את נשמת המת ושואלים אותו שאלות. עדויות לפולחן זה מצויות אף בתנ"ך במעשהו של שאול המלך ההולך לבעלת האוב בעין דור. עדויות ארכאולוגיות לפולחני אבות נמצאו בחפירות ביריחו, שם נמצאו גולגלות אדם מכויירות בטין, המשווה להם פני אדם חי.

אצל האינדיאנים, רוחות המתים ובמיוחד רוחותיהם של האבות ומנהיגי השבט תפסו מקום של כבוד, ונעשתה פניה אליהם לשם ייעוץ וגילוי העתיד.

במקרא יש התנגדות לפולחני מתים: "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדֲדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת" (דברים י"ד 1) "לֹא יִמָּצֵא בְךָ ... וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים." (דברים י"ח 10) על פי כמה מפרשני המקרא זוהי הסיבה לכך שמקום קבורתו של משה הוסתר מבני האדם כמתואר בספר דברים (ל"ד 6) על מנת שלא יעבדו אותו, כנהוג באותה תקופה.