סלנה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
במיתולוגיה היוונית סֵלֵנֵה הייתה אלת הירח ובתם של הטיטאנים היפריון ותאה. במיתולוגיה הרומית כונתה "לוּנָה".
בהמשך הכרונולוגיה המיתולוגית, כאשר האלים האולימפיים קיבלו את השליטה ביקום, סלנה הוחלפה על ידי ארטמיס ולונה על ידי דיאנה.
אזכורים לסלנה נמצאו בין השאר בהימנונים ההומריים [1], אצל אפולודורוס, בתיאוגוניה של הסיודוס, בדיוניסיאקה של נונוס, אצל פאוסניאס ואצל סטראבון.
האטימולוגיה של השם "סלנה" אינה ודאית; באם זו מילה ממקור יווני ייתכן שהיא קשורה למילה "אור" [2]. הגאולוגיה של הירח מכונה על שם האלה "סלנולוגיה". היסוד הכימי סלניום נקרא אף הוא על שמה.
ביצירות אמנות אחרי הרנסאנס מתוארת סלנה לרוב כאשה יפהפייה חיוורת פנים, במרכבה כסופה רתומה לשור נושא בעול או לצמד סוסים. לעתים קרובות הוצגה רוכבת על סוס או פר, לבושת גלימה, ראשה עטור בסהר ובידה לפיד.
תוכן עניינים |
[עריכה] מיתוסים
בשושלת השמיימית הקדם-אולימפיאנית המסורתית, הליוס, השמש, הוא אחיה של סלנה. לאחר שאחיה מסיים את מסעו בשמיים, מתחילה סלנה את מסעה עם בוא הליל. אחותה אאוס היא אלת השחר.
כיוון שסלנה מוזגה לארטמיס, כותבים מאוחרים יותר התייחסו אליה לעתים כבתו של זאוס, כמו ארטמיס, או כבתו של פאלאס הטיטאן. ב"הימנון להרמס" היא מתוארת כ"סלנה הבהירה, בתו של פאלאס, בנו של מגמדס".
המשורר אפולוניוס מרודוס תיאר את אהבתה של סלנה לבן האנוש יפה התואר אנדימיון מאסיה הקטנה (בגרסאות שונות הוא תואר כרועה, צייד או מלך). הוא היה כה יפה עד כי סלנה ביקשה מזאוס להעניק לו את מתנת האלמוות כדי שלא יעזבה לעולם. בקשת הרשות שלה מזאוס חושפת את העובדה שהסיפור הנו גלגול אולימפיאני של מיתוס קדום יותר: קיקרו תיאר את אלת הירח כפועלת באופן אוטונומי.
בגרסה שונה אנדימיון החליט לחיות לנצח כשהוא ישן. בכל לילה גלשה סלנה במורד הר לטמוס. לסלנה היו חמישים בנות מאנדימיון, ביניהן נקסוס.
על פי ה"הימנון לסלנה" היא ילדה לזאוס את פנדיה, הירח במלואו. לפי מספר מקורות גם האריה מנמאה היה צאצא שלה. גם פאן היה מאהבה; הוא פיתה אותה בהיותו עטוף בעור כבש [2] ונתן לה עול של שור לבן שרתום למרכבה בה היא מוצגת בתבליטים, כשצעיפה מתנופף ברוח מעל ראשה ככיפת השמיים.
[עריכה] לונה
לאלה הרומית לונה היה מקדש בגבעת אוונטין [3]. המקדש נבנה במאה השישית לפנה"ס אך נהרס בשריפת רומא בתקופת נירון קיסר. מקדש נוסף ללונה היה על גבעת הפאלאטיום. פסטיבלים לכבוד לונה נערכו ב-31 במרץ, ב-24 באוגוסט וב-28 באוגוסט[4] [5].
[עריכה] סלנה בתרבות הפופולרית
- בספר המדע הבדיוני של רוברט היינלין "עריצה היא הלבנה", המחשב במושבת הירח (המכונה "לונה") מוצג בין השאר בשם "אדם סלנה".
- הדמות "לנפיר", בסדרת ספרי הפנטזיה "מחזור כישור הזמן" של רוברט ג'ורדן עוצבה בהשראת סלנה, והיא אף משתמשת בשם "סלין" לעתים. היא מכונה "בת הלילה" וסמלה הוא ירח וכוכבים.
- ללהקה הפינית "סונטה ארקטיקה" יש שיר בשם "סלנה שלי" המתייחס למיתוס סלנה ואנדימיון.
- להיט של להקת "לה טונה" הגואטמלית נקרא "סלנה".
- בסדרת האנימה "Sailor Moon" הדמות הראשית היא הנסיכה סרנטי (על שם ים סרנטיני שעל הירח) או סלנטי, המוצגת כצאצאית של סלנה. אהובה מכונה "הנסיך אנדימיון" והחתולה-המדריכה שלה נקראת "לונה".
- "סלנה" היא ספינת חלל במשחק הפלייסטיישן "Einhänder".
- סלנה היא ההשראה לדמותה של גיבורת העל מרי מרוול, מבית DC קומיקס.
- "סלנה" הוא שמה של "המלכה השחורה", דמות של מארוול קומיקס.
- בסדרת האנימציה "הגרגוילים" מבית וולט דיסני, "לונה" ו"סלינה" הן שתיים משלוש האחיות הנורניות שדמויותיהן ממזגות מיתוסים שונים, לרבות מהמיתולוגיה היוונית ומהנורדית.
- בסדרת הסרטים "מלחמת האופל" סלנה היא ערפדית.
- בסדרת הספרים לנוער "בנות הירח", סלנה, אלת הירח, מעניקה כוחות לחבורת נערות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סלנה |
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מכונים כך כיוון שכתובים באותו משקל כמו האיליאדה והאודיסיאה של הומרוס
- ^ 2.0 2.1 Kerenyi, Karl (1951) . The Gods of the Greeks (pp. 19, 197). 1951.
- ^ אחת משבע הגבעות עליהן נבנתה העיר רומא העתיקה
- ^ Grimal, Pierre (1986). The Dictionary of Classical Mythology (p. 262). Oxford: Basil Blackwell. ISBN 0-631-20102-5.
- ^ Hammond, N.G.L. & Scullard, H.H. (Eds.) (1970). The Oxford Classical Dictionary (p. 625). Oxford: Oxford University Press. ISBN 0-19-869117-3.
