סטרייקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מידע כללי
סוג	רק"מ אופני רב-משימתי
הנעה	אופני, 8 על 8
מנוע:	350 כ"ס
מהירות:	100 קמ"ש (כביש)
טווח פעולה:	502 ק"מ
חימוש :	תלוי בתצורה
שריון:	פסיבי קל + מיגון כלוב
צוות:	4 מפעילים
אורך:	6.95 מטר
רוחב:	2.72 מטר
גובה:	2.64 מטר
משקל:	16 טון (תצורת חי"ר) 18 טון (תצורת תומ"ת)

הסטרייקר היא משפחה של כלי רכב צבאיים המבוסס על נגמ"ש אופני (8 על 8) קל. הסטרייקר פותח על ידי חטיבת היבשה של חברת ג'נרל דיינמיקס האמריקנית וכרגע נמצא בשירות צבא ארצות הברית וקנדה. הסטרייקר מבוסס על הרק"מ הקל LAV III הקנדי, שמבוסס על הרק"מ Mowag Piranha. מספר נגמ"שי סטרייקר נקנו על ידי צה"ל למטרות ניסויים.

הסטרייקר נקרא על שם שני חללים אמריקנים: טוראי-ראשון (מומחה) רוברט סטרייקר (Spc. Robert F. Stryker) שקיבל מדליית כבוד על פעולתו במלחמת וייטנאם, וטוראי-ראשון סטוארט סטרייקר (Pfc. Stuart S. Stryker) שקיבל ציון לשבח במלחמת העולם השנייה. שניהם נפלו בקרב.

תוכן עניינים 1 תצורות 2 היסטוריה 2.1 פיתוח 2.2 משתמשים 3 ביקורת 4 ראו גם

[עריכה] תצורות

תובת הסטרייקר תוכננה להיות מודולרית, כך שיהיה ניתן להסיר ולהתקין בקלות מגוון רב של אמצעים ועזרים: החל ממיגון ומערכות אלקטרוניות, עבור בחימוש וכלי נשק שונים, וכלה בכלים ייעודיים כגון תותח או אמצעים הנדסיים. שתי התובות העיקריות שנבנו הן תובת החי"ר (באנגלית: ICV - Infantry Carrier Vehicle) ותובת התומ"ת (באנגלית: MGS - Mobile Gun System). תובת ה-MGS כבדה יותר על מנת לתמוך בתותח 105 מ"מ מחורק-קנה מדגם M68A1 (תותח זה שומש בטנק M1 אברהמס המקורי).

הסטרייקר קיים כיום בתצורות הבאות:

• M1126 - נגמ"ש, חמוש במקלעי מאג 7.62 מ"מ ומדוכות רימוני עשן
• M1127 - נגמ"ש סיור, מצויד באמצעי תצפית וחמוש במקלעי מאג 7.62 מ"מ ומדוכות רימוני עשן
• M1128 - תותח מתנייע, חמוש בתותח M68A1 מחורק קנה בקליבר 105 מ"מ
• M1129 - מרגמה כבדה מתנייעת, חמוש במרגמה 120 מ"מ
• M1130 - נגמ"ש פיקוד טקטי
• M1131 - נגמ"ש לחימה, מצויד בעמדת RCWS וחמוש במקלע 0.5 או במקל"ר בנוסף למקלעי מאג ומדוכות רימוני עשן
• M1132 - נגמ"ש סיוע הנדסי
• M1133 - נגמ"ש פינוי רפואי
• M1135 - נגמ"ש סיור אב"כ
• M1134 - צייד טנקים, חמוש בשני משגרי טילי נ"ט מדגם TOW ומקלע מאג

כל התצורות הללו מתבססות על 2-תובות בסיסיות ולכן בעלות חלקים רבים משותפים, דבר המקל מאוד על תחזוקת צי הרק"מ ומאפשר העברת חלקי חילוף בין הכלים. בכל הדגמים, הצמיגים הם צמיגי אל-תקר (run-flat) המאפשרים לסטרייקר לנסוע גם אם הצמיג נפגש מאש אויב.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] פיתוח

הסטרייקר הוא נגמ"ש אופני שפותח על בסיס הנגמ"ש הקנדי הקל LAV III והנגמ"ש האופני Mowag Piranha שפותח על ידי החברה Swiss Mowag corporation. חברה זו נרכשה על ידי חטיבת היבשה של ג'נרל דינמיקס שאמצה את הפיתוח והמשיכה לשכללו. צבא ארצות הברית הוציא מכרז לפיתוח נגמ"ש אופני קל ומתקדם שיענה על הדרישות הבאות:

• יהיה ניתן להעבירו ממקום למקום במטוס C-130 הרקולס.
• יהיה ניתן לפרוש אותו בשטח מהר.
• יהיה מצויד באמצעי תקשורת, שליטה וניהול קרב מתקדמים.
• יהיה אופני - (1) כדי לא לפגוע בתשתיות המקומיות (כבישים) באזורים בהם הוא יפעל. (2) להוזיל את עלויות האחזקה והתפעול.
• יהיה מודולרי ויהווה בסיס לסדרת רק"מ מגוונת, לרבות רכבי הנדסה, רכבי נ"ט ומערכת תותח קל מתנייע.

ההצעה שהגישה חטיבת היבשה של ג'נרל דיינמיקס זכתה במכרז ופיתוח הסטרייקר הושלם ב-2003, בדיוק בזמן למלחמה של ארצות הברית בעיראק.

חטיבת הסטרייקרים (Stryker Brigade Combat Team) הוא רעיון חדש יחסית ומבוסס על דוקטרינת Brigade Combat Team שפיתח צבא ארצות הברית ועיקרה חטיבה הומוגנית של כלים המקושרים זה לזה באופן דיגיטילי וחולקים במידע ובמטרות. דור חדש של אלקטרוניקה, מחשבים וציוד תקשורת אפשר ליצור חטיבה שלמה של נגמ"שי סטרייקר, המקושרים ביניהם באופן דיגיטלי ברשת שליטה ובקרה (C4I) של צבא. היתרון במבנה זה היא היכולת של הכלים לחלוק ביניהם מידע ומודיעין קרבי, להימנע מאיומים ולחלק מטרות בצורה יעילה. לדעת מומחים צבאיים, החיבור לרשת משותפת מגדיל את היעילות והקטלניות של החטיבה (בצה"ל קיים כיום פרויקט דומה - תוכנית צי"ד, אך ללא סטרייקרים). את התוכנית אימץ דחף גנרל אריק שינסקי, ראש המטה של צבא ארצות הברית.

הסטרייקרים הראשונים נפרשו בעיראק בסוף 2003 ומהר מאוד התגלו כפגיעים מידי לרקטות נ"ט שירו החמושים העיראקים ובפרט ל-RPG-7 הוותיק, שזכה לדור חדש של רקטות מטען חלול חודרות שריון. כתוצאה מכך, הרבה רכבי סטרייקר הוצאו משירות עד שהותקן עליהם מיגון "כלוב" (בעגה של החיילים האמריקנים הוא נקרא "קרולינה", Slat armor או Catcher's Mask על שום דמיונו למסכה של התופס בבייסבול) - מעטפת של סורגי פלדה המקיפה את הכלי ומטרה להגן כנגד רש"ק חלול באמצעות פגיעה פיזית, על ידי מוטות הכלוב, במנגנון היזימה והפעולה של הרש"ק (שכן דרך הפעולה של מטען חלול מחייבת סמטריה מושלמת). התקנת מיגון זה הפחיתה את האבדות של צוותי הסטרייקרים מרקטות נ"ט, אך הסטרייקר עדיין נחשב לרכב פגיע עם מיגון לא מספק, בפרט כנגד מטעני צד ומטעני גחון.

[עריכה] משתמשים

• ארצות הברית:
  • הבריגדה השלישית, אוגדת החי"ר השניה
  • הבריגדה הראשונה, אוגדת החי"ר ה-25
  • חטיבת הסטרייקרים ( Stryker Brigade Combat Team )
• קנדה:
  • רכשה 66 סטרייקרים ב-2003, יכנסו לשירות ב-2010. ישנה שמועה שסטרייקר-MGS יחליף את טנק הלאופרד שבשירותם.
• ישראל:
  • צה"ל רכש 3 סטרייקרים לצרכי ניסויים. היה רעיון להצטייד בסטרייקר כנגמ"ש החי"ר הראשי של הצה"ל אך הוא נשלל עקב ליקויים רבים שנתגלו בסטרייקר ובפרט חוסר היתרון המהותי שלו על ה-M113 הזחלי במיגון.

[עריכה] ביקורת

• מיגון בלתי מספיק.
• חימוש לא מספיק כבד.
• ביקורת על היותו אופני ולא זחלי.

[עריכה] ראו גם

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סטרייקר

• M-113
• M2 בראדלי
• אכזרית
• נגמ"ש
• נגמ"שים כבדים בצה"ל