סטלה מאריס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בשכונה בחיפה. אם התכוונתם ללהקה, ראו סטלה מאריס (להקה).
סטלה מאריס (בלטינית: Stella Maris - כוכב הים) הוא שמו של רכס בחיפה, הקרוי על שם המגדלור הנמצא בו.
תוכן עניינים |
[עריכה] המנזר והכנסייה
מסדר הכרמליטים החל להתיישב באזור ב-1631. האב פרוספר חתם עם שליט הכרמל, האמיר טורבאי, על חזרת המסדר לכרמל, לאחר שברחו ממנו בסוף המאה ה-13. האב פרוספר הקים מנזר ליד מערת אליהו, אך גורש משם בלחצם של המוסלמים על ידי שליט עכו (ובונה חיפה החדשה) דאהר אל עומר ב-1767.
ב-1769 זכו הכרמליטים ב"פירמאן" בו אישר השולטן הטורקי חסות צרפתית על האזור ועל אנשי המנזר. החל מאז נקרא הרכס וסביבותיו הכרמל הצרפתי.
ב-1767 החל הארכיטקט ג'אמבטיסטה (Giambattista) בבנית המנזר החדש, אך נאלץ לעזוב את הארץ ב-1774 לפני שהספיק לסיים את המבנה.
ב-1799 החל נאפוליון במצור על העיר עכו. הבניין נסוב לבית חולים לפצועי הקרבות ולחולי דבר מקרב חייליו. כשנסוג נפוליאון מארץ ישראל הוא השאיר את הפצועים במנזר. אין יודעים בוודאות מה קרה לחיילים. אחת הסברות היא שנרצחו על ידי החיילים הטורקיים (על אף שיש עדויות שנמצאו עצמותיהם במורד הרכס - עדות לכך שניסו לרדוף אחרי הכוח העיקרי[1]). את עצמותיהם אסף האב יוליוס שחזר לאזור ב-1804. הוא קברם בקבר אחים ומצבה הוקמה מספר שנים אחר כך.
ב-1821 פקד עבדאללה פחה, שליט עכו, להרוס את מבנה הכנסייה, ולהשתמש באבניו על מנת להקים לעצמו בית קיץ.
ב-1827 החל האב קאסיני (Cassini), חבר המנזר וארכיטקט, לבנות מחדש את המנזר. הכנסייה נפתחה ב-1836 והבנייה הושלמה ב-1853. המקום שימש כמנזר, בית חולים ואכסניה. הבניין נבנה כחומה בצורה, עם פתחים קטנים, אות להתנכלויות שהיו לחם חוקו מיום שהוקם. ב-1839 העניק האפיפיור גרגוריוס השישה עשר לכנסייה תואר כבוד של "בסיליקה מינור" כאות לכך שהכנסייה נחשבת "כנסית אם" של המסדר.
בתקרת הכנסייה ציורי קיר העוסקים בסיפורי התנ"ך (אליהו הנביא עולה בסערה השמיימה, דוד פורט על נבל ועוד) ובקדושי המסדר הכרמליטי. על פי המסורת הנוצרית, הכנסייה ממוקמת על מערת אליהו.
אחד הכמרים המפורסמים בכנסייה היה האח דניאל, שהיה יהודי שהתנצר.
[עריכה] מצבת חיילי נפוליאון
ב-1841 הוקמה אנדרטה לזכר חיילי נפוליון וב-1876 הציבו חיילים צרפתיים את הצלב על גבי המצבה. במהלך מלחמת העולם הראשונה (מאי 1915) הרסו חיילים טורקיים את המצבה בתואנה של חיפוש מחבוא נשק תחתיה. הצרפתים זעמו על על קונסול גרמניה בחיפה, שהסית, לדבריהם, את החיילים ובתגובה ירו מספר פגזים מפריגטה [2] אל עבר ביתו במושבה הגרמנית.
[עריכה] פסל מרים
ב-1894 נתרם על ידי ממשלת צ'ילה פסל מרים, אם ישו. הפסל עומד על עמוד שיוצר, ככל הנראה, על בסיס שברי תותחים ממלחמת האזרחים הצ'ילאנית ב-1891.
[עריכה] המגדלור
ב-1928 הוקם מגדלור על ארמון הקיץ של עבדאללה פחה. לבניין שנמכר לכרמליטים ב-1846 הוספה קומה ב-1926. קונסול ספרד בחיפה, קבע את "סטלה מאריס" כשם המקום.
[עריכה] פיצוץ המכ"ם
לאחר תפיסות אוניות המעפילים "אנצו סירני" ו"אקסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז") החליטה תנועת המרי העברי על ידי הפלמ"ח לפוצץ את מתקן המכ"ם הבריטי שהיה מצוי בבית הקיץ של פחה ושימש את הבריטים לגילוי אוניות מעפילים. ראו גם פיצוץ תחנות הרדאר. ארבע פעמים ניסו הלוחמים לעלות ורק ברביעית הצליחו לפוצץ את המתקן בהצלחה.
[עריכה] קפלת הלב הקדוש
זוהי כנסייה קטנה שעומדת במקומה של טחנת רוח שנתרמה על ידי עולה רגל מאלזס, שמעולם לא הופעלה (ויש סברה שלא הושלמה כלל)[3]. הקפלה משמשת להתבודדות נזירים[4]
[עריכה] מצדה בכרמל
במקביל לתוכנית "ההגנה", תיכננו הבריטים תוכנית הגנה משל עצמם. כחלק מתוכנית זאת נבנו מספר ביצורים הנמצאים ליד קפלת הלב הקדוש.
[עריכה] הרכבל
| "בני השטן, מה זאת? צעק קינגסקורט, ויור באצבעו אל מרכבת ברזל גדולה שעופפה מעל לעצי התמרים, ובעד חלונותיה נשקפו היושבים בה. המרכבה הייתה תלויה ותרחף על פני רשת של גשר ברזל כביר.
ודוד ליטוואק ענה: זאת היא מסלת הברזל החשמלית המעופפת. הלא ראית כמוה באירופא." |
||
, תיאור זה שמופיע באלטנוילנד (על פי תרגומו של נחום סוקולוב) התממש (אפילו הדקלים נטועים בתחנת בת גלים) בסטלה מאריס.
הרכבל שנבנה בימיו של אריה גוראל הוקם למטרות תיירות על ידי החברה הכלכלית לחיפה ב-1986. אורכו של הרכבל 355 מ' והפרש הגבהים בין שתי תחנותיו 130 מטר[5]. במהלך מלחמת לבנון השנייה הושבת הרכבל, והוא חזר לפעול כשנה וחצי לאחר מכן. הרכבל כונה "הביצים של גוראל" בפי תושבי האיזור בשל צורת הקרונות הכדורית.
[עריכה] מלחמת לבנון השנייה
ב־13 ביולי 2006 פגעה בשכונה הרקטה הראשונה ששיגר החיזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה. הרקטה לא גרמה לנפגעים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
 |
ראו גם פורטל חיפה |
- גליה דורון, מראה מקום : אליהו בכרמל, באתר מקראנט.
