המושבה הגרמנית (חיפה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה עוסק במושבה הגרמנית בחיפה. לערך העוסק במושבה הגרמנית במקומות אחרים, ראו המושבה הגרמנית.
המושבה הגרמנית בחיפה נבנתה על ידי גרמנים חברי כת הטמפלרים בשנת 1868. הייתה זו הראשונה במושבות שבנו הטמפלרים בארץ. מושבות נוספות היו בקרבת יפו (שרונה), ירושלים ובגליל (בית לחם הגלילית).
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
הטמפלרים, אגודה שנוסדה בגרמניה בשנת 1861 בראשותו של התאולוג הפרוטסטנטי כריסטוף הופמן, הגיעו לארץ ישראל כדי להימלט מרדיפות על רקע דתי בארצם, ומתוך אמונה כי באמצעות התיישבות בארץ הקודש יצליחו להביא לגאולת העולם ולביאתו השנייה של ישו.
הטמפלרים שהגיעו לחיפה בשנת 1868 הבינו את הפוטנציאל של העיר הקטנה, ואת המעגן שהחל להיבנות במפרץ חיפה באותה עת. המעגן אפשר הבאת חומרי גלם לבניית המושבה מאירופה וייצוא ממנה לאירופה.
הטמפלרים תכננו את המושבה שבנו בדקדקנות, והחלו לפתח את המושבה בפרט והעיר חיפה בכלל באמצעות הקמת תעשייה מקומית (לראשונה) ותוך שימוש בכרכרות להובלת סחורות ונוסעים (קודם להגעת הטמפלרים לארץ המעבר בין ערי הארץ נעשה בשיירות). הטמפלרים ייסדו קווי נוסעים ליפו, עכו ולנצרת, ובכך איפשרו למעשה (לראשונה) מעבר מסודר של דואר בין הערים.
בתחילת דרכם ניסו הטמפלרים להתפרנס מהחקלאות, כפי שעשו בגרמניה, תוך שימוש בשיטות חקלאיות אירופאיות מודרניות, אולם אז התברר להם כי החקלאים המקומיים הערביים קינאו בשיטותיהם החקלאיות, ונהגו לגנוב ולהרוס את יבוליהם, ואף להצית את השדות שלהם. הטמפלרים נטשו את החקלאות והחלו לעסוק בתעשייה ובתיירות, בנו בתי מלון מודרניים ובתי מלאכה מכניים וכן בית חרושת לייצור סבון משמן זית.
המושבה הטמפלרית הייתה למעשה עיירה גרמנית מודרנית - דבר יוצא דופן בתוך סביבתה - אזור שומם יחסית בקצה האימפריה העות'מאנית (העיר חיפה באותה עת הייתה כפר דייגים קטן מוקף חומה). במושבה היה רופא (הרופא היחיד בכל האזור) וכן מהנדס בניין (היחיד באזור).
המושבה שגשה והתרחבה, ובסוף ימי השלטון הטורקי כללה כ-750 תושבים, כ-150 בתי מגורים ועשרות מבני משק.
הטמפלרים במושבה (כמו גם ביתר המושבות) תמכו בגרמניה במלחמת העולם הראשונה וסבלו מתבוסתה ומכיבוש הארץ על ידי הגנרל אלנבי. בעקבות הכיבוש הבריטי השתנה יחסם של הטמפלרים לשלטונות המקומיים, ובשנות ה-30 תושבי המושבה תמכו ברובם בגרמניה הנאצית. עם תחילת מלחמת העולם השנייה הועברו התושבים למחנות הסגר, ובשנת 1944 גורשו מהארץ והוחלפו בתמורה ליהודים מהונגריה.
בתי המושבה הפכו להיות אזור תעשייה נטוש. מספר יוזמות של אבא חושי, ראש עיריית חיפה, לשפץ את המושבה הגרמנית לא צלחו. המושבה שוקמה בשנות ה-90 במסגרת פרויקט בניית הגנים הבהאיים, וכיום בתי המושבה מהווים אזור בילויים ותיירות.
[עריכה] מבנה המושבה
המושבה הגרמנית הייתה הדוגמה הראשונה של תכנון אורבני בארץ ישראל. מבנה המושבה תוכנן מראש, כאשר במרכזה תוכנן הרחוב הראשי (כיום - שדרות בן-גוריון) רחוב זה נמתח מצפון לדרום, שבקצהו הצפוני היה מצוי המעגן (כיום מבנה ממגורות דגון). משני צידי הרחוב הראשי היו שני רחובות צרים מקבילים (כיום: רחוב הגנים ורחוב מאיר), ורחובות אנכיים (ממערב למזרח) חצו את הרחוב הראשי (כיום דרך יפו ורחוב אלנבי).
בקצה הדרומי של המושבה, במעלה הר הכרמל, היו הכרמים של המושבה (ומכאן שם הרחוב החוצה אותם - רחוב הגפן של ימינו). כרמים אלה השתרעו במעלה ההר, במקום בו מצויים כיום הגנים הבהאיים.
בית העם הטמפלרי וכן בית הספר של המושבה שכן בחלקו הצפון מזרחי של הרחוב, ומזרחה להם שכן מכון הרדג.
המושבה הייתה בנוייה בסגנון עיר גנים - כאשר סביב כל מבנה מגורים הייתה גינת נוי, ולאורך הרחוב נשתלו עצים במטרה להצל על העוברים ושבים.
מבני המושבה הראשונים נבנו בסגנון טמפלרי אופייני. בתקופת המנדט הבריטי החלה ניכרת השפעת הסגנון הבינלאומי על הבנייה הטמפלרית במושבה.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מפה סכמטית של המושבה הגרמנית - מסומנים מספרי הבתים של הטמפלרים שנותרו עד ימינו (המספרים מציינים את מספרי הבתים בשדרות בן-גוריון, חיפה) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- המושבה הגרמנית בחיפה באתר סנונית
- המושבה הגרמנית בחיפה באתר העמותה לתיירות ונופש חיפה
- תאור המושבה הגרמנית בחיפה באתר ynet
- זכיית האדריכלים דפנה גרינשטיין וד"ר גיל הר-גיל בפרס עזריאלי 2006 על שיקום ופיתוח הציר ההיסטורי, שד' בן-גוריון באתר המועצה לישראל יפה
| הטמפלרים בארץ ישראל |
|
מושבות: ירושלים | חיפה | כרמלהיים | יפו | שרונה | וילהלמה (בני עטרות) | ולדהיים (אלוני אבא) | ביתלהם (בית לחם הגלילית) |
