נפוטיזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נֶפּוֹטִיזְם משמעותו העדפת קרובי משפחה בשל קרבתם ולא בגלל כישוריהם. לרוב, למושג זה משויכת משמעות שלילית.
לדוגמה, מנהל המעסיק או מקדם מקורב במקום אדם שאינו מקורב אך בעל כישורים מתאימים יותר, יואשם בנפוטיזם. כמה ביולוגים אף הציעו שהנטייה לנפוטיזם היא אינסטינקטיבית וטבועה בגנים, סוג של בחירה על-פי קרבה גנטית.
מקור המילה נפוטיזם הוא בלטינית: 'נפוס' ('nepos'), ומשמעותה "אחיין".
מקור המונח בתקופת ימי הביניים, בה כמרים קתוליים שגזרו על עצמם התנזרות, העדיפו לקדם את אחיינהם, בדומה לקידום אב את בנו.
מינוי אחיינים של אפיפיור מכהן לתפקידי קרדינל, ידוע החל מתקופת בנדיקט השביעי (1012-1024). הנוהג התרחב לאחר ההכרזה ב-1059 כי מועצה מצומצמת של עד 24 קרדינלים-בישופים יבחרו את האפיפיור הבא. כך בשנת 1342 מינה האפיופיור קלמנס השביעי ביום אחד שישה אחיינים כקרדינלים.
על מנת לחזק את קולג' הקרדינלים בשנת 1464 עם מינוי האפיפיור פול השני, הוגבל כוח האפיפיור למינוי קרדינל אחד.
הוועידה החמישית של לטרן הכריזה בשנת 1519 כי דאגה לקרובי משפחה מחוסרי אמצעים, ומינוי אחיין של האפיפיור כקרדינל הוא מומלץ. בשנים 1566-1692 ניהלו הקרדינלים שהיו אחייני האפיפיור המכהן תפקיד פורמלי של מעין ראשי החצר (מעין ראשי ממשלה) של האפיפיורות.
בשנת 1692 הפסיק האפיפיור אינוצנט השביעי את משרת האחיין-קרדינל, ומנע מהאפיפיורים המכהנים למנות יותר מקורב משפחה כקרדינל.
למרות הפחתת כוח האחיינים בניהול ענייני האפיפיורות, הרי שעד תחילת המאה העשרים, הייתה מעורבות רבה לאחיינים בניהול החצר.
בחוגי הפוליטיקה, נפוטיזם היא האשמה נפוצה כאשר מקורבו של דמות פוליטית בעלת כוח והשפעה מגיע ומקודם אל מוקד הכוח, לכאורה ללא הכישורים המתאימים.
הנפוטיזם הפך נפוץ מאוד בתקופתו של נפולאון בונפרטה, אשר מינה את בני משפחתו הענפה להיות מלכים בארצות השונות שכבש. לנפולאון מיוחסת גם האמירה: "אך, לו רק הייתי האחיין שלי...".
תופעה זו, המוכרת בעיקר במדינות העולם השלישי הלא-דמוקרטי, מהווה סיכון גדול לשלטון החוק.
