משה שניאורי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה שניאורי (בערך 1784 - לפני 1853), בנו הצעיר של מייסד שושלת חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי. התפרסם בעקבות פולמוס שהתעורר על אודות מחלת נפש שלקה בה והמרת דתו לכאורה, כאשר חסידי חב"ד נטו לאורך השנים להכחיש במידה כזו או אחרת ולהזים את הטענות שלפיהן התנצר משה, בעוד שחוקרים שונים הביאו ראיות לדעתם כי הוא אכן התנצר.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדותיו
שנת לידתו אינה ברורה. ידוע כי התחתן בשנת 1797, ומאחר שרוב בני משפחתו נישאו בהיותם בני 14, יש המשערים שנולד בשנת 1784. אף הריי"ץ (אדמו"ר חב"ד השישי) כותב במקום אחד שנולד בעיר ליזאנא בשנת תקמ"ד (1784), אך במקום אחר הוא טוען שנולד בשנת תקל"ט (1779).
בהיותו בן שמונה התגלו בו סימנים של אי שפיות. אביו טיפל במחלתו במסירות והוא טופל בידי טובי הרופאים שהיו זמינים אז, ומחלתו רוסנה ופרצה חליפות. בשנת 1801 לקחו אביו לריפוי בויטבסק, סנקט פטרבורג וסמולנסק.
בהיותו בגיל נישואיו כבר אוזנה מחלתו, ובחנוכה שנת תקנ"ח (1797) נשא לאשה את שפרה, בתו של רבי צבי הירש מאולה (Ula), עיירה בפלך ויטבסק הקרובה לליאדי. משה עבר להתגורר בבית חותנו, וככל הנראה התמנה לאחר מכן לרב באולה.
משה ניחן בזיכרון טוב, והיה חוזר על דברי תורתו של אביו בדייקנות ורושם אותם. כתבי יד שלו בהם רשם את דברי תורתו של אביו השתמרו עד זמננו.
בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה (1812), נטשו אביו, רבי שניאור זלמן מלאדי, ובני ביתו את ביתם, ונסוגו עם צבא רוסיה לעומק רוסיה הפנימית, מסע שבמהלכו נפטר רבי שניאור זלמן. משה ובני משפחתו לא הצטרפו למסע הבריחה, וכאשר ניסה משה להגיע לשקלוב, נפל בשבי הצבא הצרפתי. הוא הואשם בריגול ונידון למוות, ולבסוף שוחרר.
משערים כי שהותו בשבי ערערה את מצבו הנפשי, וכך חזרה ופרצה אצלו אי השפיות ממנה סבל בצעירותו. ממכתב שכתבה אמו בשנת 1817 עולה לכאורה כי בשנה זו כבר היה מצבו הנפשי מעורער שוב.
[עריכה] פרשת ההתנצרות לכאורה
לפרשת ההתנצרות קיימות שלוש גרסאות.
[עריכה] גרסת הריי"ץ
גרסת הריי"ץ היא, כי משה התלווה אל אחיו, האדמו"ר האמצעי, לראיון עם קיסר רוסיה, בנושא יישוב היהודים במושבות. סגנון דיבורו הפתוח של משה עורר ענין אצל הקיסר, והוא ביקשו להתווכח עם הכומר הראשי. משה נענה להצעה, התווכח עם הכומר וניצחו בוויכוח. הנוצרים, שהתקשו לשאת את העלבון, אסרו את משה בכפייה, הביאוהו למנזר, והחתימוהו על כרחו על מסמך שבו הוא מבקש להמיר את דתו. מאוחר יותר הצליח משה לברוח מהמנזר, אך כיון שחשש שיתפסוהו שוב, היה נודד בדרכים בזהות מוסתרת, עד שנפטר בשנת תרל"ח 1878 זקן ושבע ימים.
[עריכה] גרסת דוד אסף
גרסת החוקרים, ובראשם דוד אסף בספרו "נאחז בסבך", המסתמכת על מסמכים שנחשפו לאחרונה, היא כי בעקבות סכסוך ממוני בין משה לבין מיכאיול אלכסייביץ פוזנוב, קצין ארטילריה שהתגורר באולה, החליט מיכאיול לנקום במשה ולהעבירו על דתו. הוא הזמינו למסיבת תה, ובה השקה אותו לשכרה בפונץ', החתים אותו על מסמך שבו הביע את רצונו להתנצר ולהפוך לקתולי, גזז את פאותיו וזקנו, ושלח אותו אל הכומר המקומי בליווי חיילים. הכומר הטבילו לנצרות כמה ימים לאחר מכן.
אחיו של משה פנו במכתב לכומר סטניסלב סיסטרצנייביץ בוהוש, המטרופוליט של כלל הכנסיות הקתוליות ברוסיה, ובו גוללו בפניו את פרשת מחלת נפשו של משה, שבעקבותיה הם טענו לחוסר תקפות חתימתו על מסמך המרת הדת. בוהוש סירב להיענות לפנייתם.
במהלך חודש אוקטובר ביקש משה לשנות את דתו שנית, ולהיות פרובסלבי. בעקבות הודעתו זו פנתה המועצה של הכנסייה הפרובסלבית במוהילב למקבילתה הקתולית בדרישה לקבל את תעודת ההטבלה הרשמית. בעקבות דרישה זו נתגלו ליקויים שונים בסדר הטבלתו, וחקירה מקיפה הובילה למסקנה שמשה לא הוטבל כדין. למרות זאת, בעקבות עקשנותם של פוזנוב והכומר של אולה שההטבלה נעשתה כדין, הודיע המינהל הקתולי במסמך רשמי שמשה הוטבל כדין ושמו החדש הוא ליאון יולייביץ.
בעקבות דרישתו של שר החינוך והדתות הרוסי, ממקורביו הגדולים של הצאר, הועבר משה לעיר הבירה סנקט פטרבורג, והתארח בביתו של בוהוש. שם עבר בדיקות רפואיות מקיפות, ונקבע שהוא חולה נפש. משה נשאר בביתו של בוהוש ושם למד רבות על הנצרות.
באוגוסט 1821 חלה החמרה במצבו של משה, ובספטמבר של אותה שנה הועבר לבית חולים שהתמחה ברפואת עצבים. מאז והלאה אין מסמכים אודותיו, וסביר להניח שנפטר תקופה קצרה לאחר מכן.
[עריכה] גרסת חוקרים חב"דיים חדשים
גרסתם של חוקרים חב"דיים חדשים, המנסים לשלב ככל האפשר בין המסורות של הריי"ץ למסמכים המתפרסמים, טוענת כי משה מעולם לא המיר את דתו מרצונו, וספק אם החתימות הן אמתיות, וכך גם פרטים אחרים במסמך ההסכמה להמרה. בנוסף הם טוענים שגם אם חתם הרי שייתכן שחתימותיו על מסמכי המרות הדת התבצעו בכפיה, ומשכך אין להחשיב פרשה זו כהמרת דת במובנה הרגיל. כמו כן, לדעתם ברח משה מבית החולים שבו אושפז, חזר לנהל אורח חיים יהודי מלא, תוך כדי שגלה ממקום למקום והסתיר את זהותו.
[עריכה] המחקר בסיפור ההתנצרות לכאורה
סיפור ההתנצרות לכאורה התפרסם כבר אז, ומאז ועד זמננו זכה להתייחסות שונה מגורמים שונים.
המשכילים שלחמו בחסידות, טענו כי בעקבות מאבק ירושה בין משה לבין אחיו האדמו"ר האמצעי, שהסתיים בכישלונו של משה, החליט משה להמיר את דתו. לדבריהם, החסידים שלא ידעו כיצד להתמודד עם הפרשה, סיפרו שמשה מעורער בנפשו. משכילים אחרים טענו שתורת הקבלה הייתה בעוכריו, והוא מצא בה רמזים שונים על צדקת הנצרות.
החסידים שנאלצו להתמודד עם השמועות הללו, טענו כי רובן של השמועות אינן אלא בדיות. בספר "בית רבי", ספר מוסמך לתולדות חב"ד, סתם וכתב שהנעשה עמו ידוע, והתמקד בסיפור נדודיו שלאחר המעשה. גרסתו של הריי"ץ לסיפור הוזכרה לעיל.
בשנים האחרות התעוררו חוקרים מסוימים לחקור את הפרשה:
- בשנת 2005 פרסם ד"ר בועז אפלבאום ספר בשם "גוי של חבד", ובו תעודת ההטבלה של בן האדמו"ר, שהתפרסמה מארכיונים שהיו במינסק, ועוד פרטים על הפרשה. ספר זה זכה ליחס מועט, לדברי מבקרים. כתבות על הספר התפרסמו בעיתון הארץ ועוד.
- בשנת 2006 פרסם החוקר ד"ר דוד אסף ספר בשם נאחז בסבך, העוסק ב"פרקי משבר ומבוכה בתולדות החסידות". בספר נסקרו פרקים חסויים בתולדות החסידות, שלדברי אסף הם סודות כמוסים, שהחסידים מתביישים בהם.
הפרק הראשון והמרכזי בספר עוסק בפרשת ההמרה של משה, וסוקר אותה מכל היבטיה, בעיקר תוך כדי מגמה להצביע על השכתובים ההיסטוריים שנעשו לפרשה זו. ספר זה זכה ליחס נרחב וקיבל פרסום יותר בעיתונות. בפורום עצור כאן חושבים התפתח דיון ער בנושא, בהשתתפותם של דוד אסף וחוקרים חב"דיים אחרים, ובו תיעוד רב והפניות למאמרים אחרים בפרשה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- דוד אסף, נאחז בסבך, מרכז זלמן שזר, ירושלים 2006.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דיון בנושא בפורום עצור כאן חושבים.
- חגי חיטרון, מסע באוקראינה, אתר הארץ.
- יאיר שלג, תעודת ההטבלה של בן האדמו"ר, אתר הארץ.
