משה בן שלמה אבן חביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי משה בן חביב (ה'תי"ד-ה'תנ"ו; 1654 - 1696) - הראשון לציון, חכם באשי, וראש ישיבה בירושלים.

תוכן עניינים 1 יחוסו ומשפחתו 1.1 חתניו 2 תפקידו, תורתו וספריו 3 לקריאה נוספת

[עריכה] יחוסו ומשפחתו

רבי משה בן חביב, נולד בשנת ה'תי"ד בסלוניקי שביוון, לרבי שלמה בן חביב, נצר לאחת אחת המשפחות המיוחסות ממגורשי ספרד. בין אבות משפחתו נמנים, רבי יעקב בן חביב, מחבר הספר "עין יעקב" על אגדות התלמוד ורבי יוסף חביבא, בעל "נימוקי יוסף" על הרי"ף.

בגיל חמש עשרה, הגיע רבי משה לירושלים, שם למד בישיבתו של רבי יעקב חגיז ונשא לאישה את בתו של החכם רבי יהונתן גלאנטי, אביו של הראשון לציון וראש הישיבה, רבי משה גלאנטי, הנודע בכינוי "הרב המג"ן".

[עריכה] חתניו

שתי בנותיו נישאו לרבנים המפורסמים:

• החכם רבי מכיר כולי, אביו של רבי יעקב כולי מחבר הספר "ילקוט מעם לועז".
• החכם רבי משה ישראל, שד"ר של קהילות צפת וירושלים.

[עריכה] תפקידו, תורתו וספריו

כבר עם הגעתו לירושלים והוא עודו נער, נודע רבי משה בכישרונותיו הברוכים. וחכמי ירושלים כגון: רבי חזקיה די סילוה מחבר הספר "פרי חדש", רבי אפרים נבון בעל ה"מחנה אפרים" ואף רבו הרב יעקב חגיז, ראו בו שווה בין שווים ונשאו ונתנו עמו בהלכה.

בשלב מסוים, נשלח רבי משה כשד"ר לטורקיה, אולם מלבד עצם קיומה של השליחות, דבר לא ידוע עליה.

עם פטירת גיסו, הרב המג"ן בשנת ה'תמ"ט (1689), התמנה במקומו כראשון לציון וכראש ישיבה. ובבית דינו שימשו כדיינים: רבי יעקב מולכו, רבי יום טוב צהלון ורבי יוסף בר יוסף מחכמי ירושלים.

אם כי כבר בעודו נער צעיר לימים, נודע רבי משה בן חביב בגאונותו הרבה וידיעתו רחבת ההיקף בכל חלקי התורה, הרי שעיקר התמחותו בפסיקה ההלכתית הייתה בדיני אישות, בפרט בתחום הסבוך של התרת עגונות. הוא אף חיבר שני ספרים בנושא זה; "גט פשוט"" ו"עזרת נשים", הנחשבים עד היום כספרי יסוד הלכתיים בדינים אלו.

רבי משה, כתב ספר נוסף בשם "שמות בארץ" מפרי תורתו וחידושיו על התלמוד, המחולק לשלושה חלקים:

• "הוא יום תרועה" – חידושים על מסכת ראש השנה.
• "תוספת יום הכיפורים" – חידושים על מסכת יומא.
• "כפות תמרים" – חידושים על מסכת סוכה.

ספר השו"ת שלו טבע בים, אך חלק ממנו שרד, והדפס בשם "קול גדול" בשנת תרס"ז בירושלים.

עוד בטרם מלאו לו ארבעים ושלוש נפטר הרב בן חביב והוא לא זכה להוציא לאור את ספריו שנותרו בכתב יד. אולם, לכשבגר נכדו (בן בתו) רבי יעקב כולי שהתגורר אז בצפת, עמל הוא רבות בהגהתם ועריכתם לדפוס. בעת ההיא עדיין לא היה קיים בית דפוס בארץ ישראל ורבי יעקב נאלץ לנסוע במיוחד לקונסטנטינופול שבטורקיה, על מנת להדפיסם. הוא אכן הגיע לשם בשנת ה'תע"ד-(1714), אך רק בשנת ה'תפ"ב-(1722), כעשרים וחמש שנה לאחר פטירתו של המחבר, יצאו לאור הספרים בסיועו של "החכם השלם, רבי חיים אלפאנדרי".

רבי משה בן חביב, כיהן עד יומו האחרון כרבה של ירושלים וכריש מתיבתא והוא נפטר בשנת ה'תנ"ו - (1696).

[עריכה] לקריאה נוספת

• הקדמות הספר "ילקוט מעם לועז" חלק ראשון.
• אברהם אלמאליח, הראשונים לציון, הוצאת ראובן מס, תש"ל, עמודים 70-75