מעילה (יהדות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מעילה היא שימוש בחפץ, בהמה או כסף השייך להקדש, שלא לצורך המקדש או הקרבנות. מכאן בא השימוש הנפוץ בימינו למעילה, במשמעות: שימוש במשהו שניתן בידיו של אדם שלא לצורך אליו יועד, ובכלל זה: מעילה בכסף, מעילה בסמכויות, מעילה באמון.

המקור להלכות המעילה בתורה מופיע בספר ויקרא, פרק ה', פסוקים י"ד-ט"ז. במשנה ולאחריה בתלמוד הבבלי הלכות מעילה מרוכזות במסכת מעילה.

[עריכה] איסור המעילה

אדם שלקח מן ההקדש שווה פרוטה, או השתמש בחפץ של הקדש שימוש השווה פרוטה חייב להחזיר את שווי החפץ או השימוש בתוספת חוֹמֶש - 20% (חמישית מהסכום הכולל). בנוסף, מתחייב המועל בעונש; מלקות למועל במזיד, וקורבן אשם - כבש בן שנה - למועל בשגגה.

באיסור מעילה נכלל גם האיסור לגזוז בהמה המוקדשת לקרבן, אף שלא לצורך שימוש בצמר. הגזיזה והשימוש בבהמה המוקדשת למקדש שלא לצורך הקרבה, אסור רק מדרבנן, ואין עליהם קרבן ותשלום חומש.

איסור המעילה לא חל על דברים שהותר שימושם לאדם, אף שהותר לאנשים מסוימים בלבד, כגון בשר הקרבנות - שהותר לאכילת הכהנים.

[עריכה] לקריאה נוספת

• משנה תורה, ספר עבודה, הלכות מעילה.