מיזוגיניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיזוגיניה היא שנאת נשים (מיוונית: מיסוס = שנאה וגינֶה = אישה). מונח זה שהוטמע בפסיכולוגיה מתאר שילוב התנהגויות ותכונות אופי של גברים המתעללים בנשים. השנאה כלפי האישה יכולה להיות מוסווית או גלויה ומתבטאת בהתעללות נפשית, פיזית או משולבת. ההתנהגות המאפיינת מיזוגיניסטים מתחלקת לשני שלבים שאינם מוגדרים בזמן. בשלב ראשון, שלב הפיתוי, מתבצעת בחירת האישה (הקורבן) ופיתויה להיכנס למערכת רגשית עם המיזוגיניסט. בשלב השני מתבצעת ההתעללות בה.
בשלב הראשון של הפיתוי לרוב אין ההתעללות קיימת, או שהיא מוסוות ובלתי ישירה. מטרת שלב זה ליצור קשר רגשי חזק אצל האישה כהכנה לשלב השני, שבו ההתעללות היא בוטה וישירה, כדי שלא תוכל להתנתק מהמיזוגיניסט. התנהגות זו מתאפיינת בקוטביות חזקה של רגשות: תלות ושנאה.
ההסברים השונים להתפתחות המיזוגיניה חוזרים פעמים רבות לילדות הראשונית, לקשר בין הילד להוריו ובמיוחד לקשר עם האם. בגיל צעיר ביותר, שנתיים לערך, כאשר שלב העצמאות והניתוק של הילד אינו מתבצע באופן אופטימלי, יוצר הילד תלות עצומה באם, ובמקביל מפתח רגשות של שנאה וכעס כלפיה. השילוב של דמות כל יכולה שהוא תלוי בה למילוי צרכיו, מחד, ודמות היוצרת כעס כה רב, מאידך, הוא דפוס שהמיזוגיניסט חוזר עליו עם נשים בבגרותו. פעמים רבות יתבטאו יחסי המיזוגיניסט עם נשים בצורת יחסי "אהבה-שנאה".
המונח המקביל למיזוגיניה הוא מיזאנדריה, שנאת גברים. כנגד שני המושגים קיים מושג המיזנתרופיה, שנאת בני האדם ככלל.
