מחלת גושה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחלת גושה (Gaucher's disease) היא מחלה מטאבולית תורשתית, הנפוצה ביותר מבין המחלות הקשורות באחסון ליפידים בתא. מחלה נגרמת מפגם באנזים גלוקוצרברוזידאז שכתוצאה ממנו נוצרת הצטברות של הליפיד גלוקוצרברוזיד בטחול, כבד, כליות, מוח העצם, ריאות ואף במוח. המחלה פוגעת בצורה שווה בגברים ובנשים. מחלת גושה קיבלה את שמה מהרופא הצרפתי פיליפ גושה שגילה אותה ב-1882.
תוכן עניינים |
[עריכה] תסמינים
התסמינים של המחלה כוללים :
- טחול וכבד מוגדלים. הטחול יכול להגיע ל-1500-3000 מ"ל, כאשר הגודל התקין הוא 50-200 מ"ל.
- פגיעה בתפקודי הכבד.
- פגיעות בשלד הגוף, הכוללת דלדול עצם.
- סיבוכים נוירולוגיים.
- נפיחות בבלוטות הלימפה.
- נפיחות בבטן.
- גוון צהבהב-חום בעור.
- הרס מוגבר של תאי דם: אנמיה, לויקופניה, ניוטרופניה ותרומבוציטופניה. כל זה גורם לעלייה ברגישות לזיהומים.
- הפרשה שומנית צהובה בלובן העין.
[עריכה] סוגי המחלה
סוג 1 - הסוג השכיח ביותר (יותר מ-99% מהמקרים, 1 ל-100,000 איש) נפוץ בעיקר ביהודים אשכנזים. הסימפטומים יכולים להתחיל בשלב מוקדם בחיים או בבגרות וכוללים כבד וטחול מוגדלים, אנמיה ולויקופניה, נטייה לדימום, נטייה לשברים והפרעות נוספות בריאות ובכליות. אין פגיעה במוח בסוג זה של מחלת גושה. המחסור בטסיות הדם יכול לגרום לעייפות מוגברת אצל חולים. חלק מהחולים יכולים לחיות שנים רבות עם סוג זה של המחלה. אצל חולים רבים הסימפטומים של המחלה הם משניים ואצל מקצתם אין סימפטומים כלל.
סוג 2 - סוג זה פוגע כבר בגיל ינקות (כ-6 חודשים בממוצע) וגורם לנזק מוחי קשה אשר מביא למוות, בדרך כלל לפני גיל שנתיים. בנוסף לנזק המוחי, קיימים טחול וכבד מוגדלים, פגיעה בתנועות העין וקושי בבליעה וביניקה.
סוג 3 - הוא הסוג הקל ביותר והוא יכול להופיע בכל גיל. התסמינים כוללים בעיקר פגיעות נוירולוגיות, המזכירות את הפגיעות בסוג 2 אך קלות הרבה יותר. בנוסף, נצפית נפיחות בכבד ובטחול, פגיעה בקואורדינציה, פגיעות בשלד, בתנועת העין, בדם ובריאות. סוג זה נפוץ בעיקר בשבדיה.
[עריכה] אבחון
באוכלוסיות שבהן המחלה נפוצה, כגון יהודים אשכנזים, שבדים מאזור נורבוטן ושבטים מסוימים באפריקה, ניתן לזהות אוכלוסיות בסיכון בקרב קרובי משפחה של חולים. מקרים ספורדיים לעתים סובלים מאבחון מאוחר בגלל האופי הלא ממוקד של התסמינים השונים. אבחון גנטי מתבצע על ידי בדיקה של הגן גלוקוצרברוזידאז. מכיוון שמוטציות שונות בגן יכולות לגרום למחלה, לעתים יש צורף בריצוף דנ"א לאבחון ודאי. ניתן לבצע את בדיקה במהלך ההריון.
[עריכה] פאתופיזיולוגיה וגנטיקה
המחלה נגרמת מפגיעה בגן המקודד לאנזים גלוקוצרברוזידאז (בטא-גלקטוזידאז), הממוקם על כרומוזום מספר 1 (באזור 1q21). אנזים זה אחראי על פירוק גלוקוצרברוזיד, מרכיב בקרום התא של תאי דם לבנים ואדומים. המקרופאגים שאחראי על סילוק תאים אלה לא מסוגלים כתוצאה מהמוטציה לפרק ליפיד זה שמצטבר למבנים דמויי סיב והופכים לתאי גושה שניתן לראות במיקרוסקופ. במוח (בסוגים 1 ו-2) הפגיעה באנזים פוגעת בהתפחות הנוירונים ובשכבות המיאלין.
ידועות מוטציות שונות שגורמות לפגיעות שונות ביעילות האנזים ולכן לפנוטיפ שונה אצל הנשאים של המוטציה. בסך הכול ידועות כ-80 מוטציות שונות, שכולן גורמות למחלה בצורה רצסיבית. משמע, אם שני ההורים הם נשאים של אלל פגום של האנזים, קיים סיכוי של 25% שצאצא שלהם יחלה במחלה. היום מעריכים ל-1 מכל 14 יהודים אשכנזים קיים עותק פגום של הגן בטא-גלקטוזידאז.
לאחרונה פורסמו מחקרים המראים קשר בין מוטציות בגלוקוצרברוזידאז לבין מחלת פרקינסון.
[עריכה] טיפול
עבור סוגים 1 ו-3 של מחלת גושה קיים טיפול יעיל על ידי החלפת אנזים, שבה החולה מקבל גלוקוצרברוזידאז שנוסף לו מנוז לתוך הוריד פעם לשבועיים. טיפול זה מקטין בצורה דרמטית את גודל הכבד והטחול ומשפר פגיעות אחרות של המחלה. טיפול אחר הוא השתלת מח עצם מכיוון שהוא מוסיף מונוציטים עם אנזים תקין שיכולים לעכל את הצברים של גלוקוצרברוזידאז. טיפול זה נדיר בשל הסיכון היחסי שרב שבו. הסרת טחול מתבצעת במקרים מסוימים. עירוי דם יכול לעזור לחולים אנמים. טיפולים נוספים נועדו לטפל בתסמינים ספציפיים של המחלה. לא קיים טיפול יעיל עבור הפגיעות במוח בסוגים 1 ו-2.
[עריכה] קישורים חיצוניים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
