מושית השבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מושית השבע

מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	פרוקי רגליים
מחלקה:	חרקים
סדרה:	חיפושיות
משפחה:	מושיתיים
סוג:	Coccinella
מין:	מושית השבע
שם מדעי
Coccinella septempunctata (‏ליניאוס, 1758)
תחום תפוצה

מושית שבע על פרח

זוג מושיות שבע מדווגות

מושית השבע על עלה צמח

מוּשִׁית הַשֶׁבַע (שם מדעי: Coccinella septempunctata; מכונה "פרת משה רבנו") היא מין חיפושית בעלת גלגול מלא בסוג Coccinella שבמשפחת המושיתיים. מושית השבע היא מין המושית הנפוץ ביותר באירופה ומן החיפושיות המוכרות ביותר בעולם.

[עריכה] מראה ותזונה

כשאר החרקים, למושית שלד חיצוני (קוטיקולה). גופה של מושית השבע סגלגל-כדורי בצורתו. למושית השבע שני זוגות כנפיים עדינות שצבען אדום, והן מנוקדות בשמונה נקודות שחורות, ארבע על כל כנף. כאשר זוג הכנפיים סגור, "מתאחדות" שתים מהנקודות ונראות כאחת - ומכאן שמה, "מושית השבע". גם שמה הלטיני הוא "נסיכה עם שבע נקודות".

שאר חלקי המושית - הגפיים, הראש ותחתית הגוף - שחורים, אולם בצדי קדמת החזה שני כתמים לבנים. למושית השבע שש גפיים בסך הכל, שלוש בכל צד. הגפיים קצרות יחסית לשאר הגוף, ובעת תעופה או מנוחה הן מקופלות ואינן נראות. מושית השבע היא חיפושית קטנה יחסית - אורך פרט בוגר נע בין 4 ל-8.5 מילימטרים. תוחלת החיים של המושית מגיעה לכ-12 חודשים. המושית היא טורפת; יש לה גפי פה נושכות, והיא ניזונה בעיקר מכנימות עלים שמזיקות לגידולים חקלאיים; במשך חייה מסוגלת נקבת מושית השבע לאכול כ-6,000 כנימות ובכך היא מסייעת לחקלאות, ראו בפסקה "מושית השבע והאדם".

[עריכה] תפוצה ואורח חיים

מושית השבע נפוצה מאוד בחלקים נרחבים מיבשות כדור הארץ, אירופה, אסיה, צפון אפריקה ואמריקה הצפונית. המושיות נפוצות באזורים מיוערים ופתוחים כאחד, ולרוב הן חיות בקרבת צמחים או על גבי עלים, משום שעליהן לחיות בקרבת מושבות של כנימות עלים, המהוות את עיקר מזונן. גם בארץ ישראל וסביבתה נפוצות המושיות מאוד, וניתן לראותן במיוחד בעונת האביב, אז הן פעילות יותר מבשאר השנה (ראו להלן).

עם תום האביב נישאות מושיות השבע הבוגרות, בעיקר על ידי הרוח (שכן למרות שהן מסוגלות לעוף מהר יחסית, מעופן מגושם), לאזורים גבוהים יותר (בישראל בסביבות החרמון והרים גבוהים אחרים) שם הן שוהות בקיץ במושבות-ענק, ועם בוא האביב הן חוזרות שוב לאזורים הנמוכים יותר.

[עריכה] רבייה והתנהגות

מושית השבע פעילה במיוחד בעת האביב, אז ניתן לראות אותה רבות. מושית השבע היא בעלת גלגול מלא - ארבעה שלבים עוברים מהביצה ועד מושית השבע הבוגרת. עם בוא החורף, לאחר ההזדווגות, מטילה הנקבה אשכולות של כ-400 ביצים צהובות בצִדם התחתון של עלים, בקרבת מושבת כנימות, מהן ניזונים הזחלים שבוקעים מהביצים, שצבעם שחור-כתום והם מפוספסים בצדי גופם. כעבור חודש בערך, לאחר שאכלו די צרכם, מתגלמים הזחלים, ולאחר זמן מה, בסתיו, הם בוקעים כמושיות בוגרות. את החורף מעבירות המושיות הצעירות בתרדמת חורף מתחת לאבנים.

למושית השבע אין דו צורתיות זוויגית; הנקבה והזכר זהים במראהם.

כשאר מיני המושיתיים, צבעיה הבוהקים של מושית השבע מטרתם להרתיע אויבים פוטנציאליים, שכן בעולם הטבע צבעים כאלה מסמלים, לרוב, רעל או חומרים מזיקים. בין טורפיה של מושית השבע ניתן למנות עופות שונים שניזונים מחרקים, וכן חרקים-טורפים אחרים. בעת סכנה, נוקטת מושית השבע בטכניקה מיוחדת – גופה מתקשה והיא אינה זזה ומתחזה למתה, עד שהאיום חולף. במקרה הצורך, מסוגלת מושית השבע להתיז חומר דוחה בטעמו שצבעו צהוב מבלוטות באחורי גופה.

[עריכה] מושית השבע והאדם

בשל העובדה שמושית השבע ניזונה בעיקר מכנימות עלים שמזיקות מאוד לחקלאות, היא מסייעת עד מאוד לאדם ומהווה מעין "מדביר טבעי"; חקלאים רבים הגדילו לעשות והם משתמשים בה ככלי להדברה ביולוגית של חרקים – מושיות השבע משוחררות על ידי החקלאים בכמויות גדולות בשדות ומחסלות את המזיקים לגידולים מבלי להשתמש בחומרים כימיים.

בשל היותה יפת מראה ולא מזיקה לאדם, צברה מושית השבע מוניטין של בעל חיים חמוד המביא מזל, ובשפות רבות היא זכתה לכינויי חיבה רבים; למקור הכינוי העברי "פרת משה רבנו" ראו כאן.