שלד חיצוני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלד חיצוני (באנגלית: Exoskeleton) הינו מעטפת שריון חיצונית המותאמת מבחינה אנטומית לגופם של בעלי חיים, בניגוד לשלד פנימי רגיל המצוי בבני אדם. בעוד שרבים מחסרי חוליות הם בעלי שלד חיצוני קשיח, כדוגמת חלזונות, המערכת מזוהה ביותר אצל פרוקי רגליים (כדוגמת חרקים, עכבישאים וסרטנים). שלדים חיצוניים מכילים חלקים עמידים אשר מגוננים, מפרישים, תומכים ומזינים את הגוף אותו הם עוטפים, בנוסף משמשים כחוצץ כנגד ספיגת נוזלים מבחוץ.
השלד החיצוני התגלה לראשונה בתיעוד של מאובנים מלפני 550 מיליון שנה, והתפתחותם האבולוציונית הינה חשובה לא פחות מזו של בעלי החיים בעקבות ההתפוצצות הקמבריונית שהתרחשה באותה תקופה.
תוכן עניינים |
[עריכה] שלדים חיצוניים טבעיים
- עצם וסחוס, המצויים באוסטרקודרמים (דגי שריון נכחדים), צבים, צבים ביצתיים וצבי יבשה
- כיטין, המצוי בפרוקי רגליים וחיידקים מסוימים
- תרכיבי סידן כדוגמת אלמוגים, קווצי עור, רכיכות ורב זיפיות מסוימות
- סיליקט, המצוי בצורניות ובקרנוניות חד תאיות
[עריכה] שלדים חיצוניים מלאכותיים
השלד החיצוני מתואר בספרות המדע בדיונית כאמצעי עזר מלאכותי לבני אדם לצורך מיגון, בעיקר בעתות קרב, אם כי מפותחים כיום מספר עזרים מכאניים לשימוש [1] [2]. בנוסף, נעשה שימוש בעזרים חיצונים ברפואה המודרנית (ר' אורתוטיקה).
[עריכה] לקריאה נוספת
- NC State University, General Entomology, External Anatomy - The Exoskeleton
[עריכה] הערות שוליים
- ^ UC Berkley Human Engineering Laboratory, Welcome to the Bleex project, Berkley Lower Extremity Exoskeleton
- ^ University of Washington, Wearable Robotics exoskeleton, Bio-Robotics Laboratory
