מוסטפא דיראני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוסטפא דיראני נולד בשנת 1948 ושירת ביחידת המודיעין של צבא לבנון. כאשר פרצה מלחמת האזרחים בשנת 1975 וצבא המדינה התפלג, הצטרף דיראני לתנועת אמל השיעית בהנהגתו של נביה ברי. במלחמת לבנון לחם לצד המחנה המוסלמי הלבנוני ובעלי בריתו הפלסטינים בכוחות צה"ל ובפלנגות הנוצריות.
דיראני נפצע קשה באחד הקרבות, עבר סדרת טיפולים ממושכת ונזקק למקל הליכה. נכון לעת זו הוא ממשיך לסבול מהפציעה, וב־1992 הוצא רסיס מראשו בניתוח מסובך. ב־1985 מינה אותו ברי לראש מחלקת הביטחון באמל באזור צור וצידון.
כעבור שנה לכדו אנשיו של דיראני את רון ארד, אשר נטש את מטוס הפנטום שלו לאחר תקלה טכנית בעת תקיפת מחנה פליטים סמוך לצידון. ב־1987 החל דיראני ליצור קשר עם חוגים פרו-איראניים, ובסופו של דבר נוצר קרע בינו ובין הנהגת ארגון אמל. ברי הדיח אותו מחברותו בארגון. דיראני ייסד את ארגון "ההתנגדות המאמינה" שכלל חברים מעטים.
דיראני ואנשיו שמו את ידם על ארד ובהמשך, על פי ספקולציות, מכרו אותו או שארד נחטף מידיהם והגיע במישרין או בתיווך סורי לחזקת איראן או לסיעה קיצונית בתנועת החיזבאללה. דיראני קיבל תמורת רון ארד 300 אלף דולר מהמודיעין האיראני [1].
תיק ובו חומר מודיעיני מסווג אודות אורח חייו של דיראני החל להיאסף ולהיערם אצל אנשי קהילת המודיעין. ראש אמ"ן אורי שגיא באותם ימים היה נחרץ. מפקד סיירת מטכ"ל, סא"ל ד', דרש חומר מודיעיני באיכות גבוהה אשר יסייע ללוחמי היחידה לפשוט על ביתו בשטח מדינה זרה ועוינת ומשם לחטוף אותו לשטח ישראל. הרמטכ"ל דאז אהוד ברק וראש הממשלה יצחק רבין נתנו את האות. דיראני נחטף מביתו שבלבנון באישון ליל בשנת 1994. הוא שוחרר ב־2004 במסגרת עסקת חילופי השבויים עם החיזבאללה, בה שוחררו אלחנן טננבוים וגופות שלושת החיילים החטופים בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד.
