מהמוט השני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מהמוט השני (טורקית II. Mahmut, 20 ביולי 1785 עד 2 ביולי 1839) היה הסולטן השלושים של האימפריה העות'מאנית, ושלט בה מ-28 ביולי 1808 ועד יום מותו. הוא היה בנו של הסולטן אבדילהמיט הראשון.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע ועלייתו לשלטון
בן דודו, הסולטן סלים השלישי, עורר עליו את זעמו של חיל היניצ'רים ברפורמות שיזם. היניצ'רים התמרדו וכלאו את סלים, ואחיו של מהמוט, מוסטפה הרביעי אשר תמך ביניצ'רים, הומלך תחתיו. עם זאת, הפאשה מוסטפה באיראקדר עלה על איסטנבול כדי לשחרר את הסולטן המודח מכלאו, אך הוא הגיע באיחור לאחר שסלים נרצח על ידי סריס בהוראת מוסטפה. כדי להישאר הנצר היחיד לבית עות'מאן, הורה מוסטפה לרצוח גם את מהמוט אך האחרון התחבא והצליח לחמוק מגורלו של סלים השלישי. באיראקדר כילה את זעמו במוסטפה הרביעי והוציאו להורג, ותחתיו הומלך מהמוט שהיה למהמוט השני.
[עריכה] בתחום הפנים
הצלחתו הגדולה ביותר של מהמוט השני הייתה חיסולם של היניצ'רים. ב-1826 הוא הורה על הקמת יחידה עלית חדשה שנשאה את השם "ניזאם-אה ג'דיד" (Nizam-ı Cedid), ויש המעריכים כי עשה זאת במכוון כדי להתגרות ביניצ'רים ולגרור אותם למאבק מזוין. תגובת היניצ'רים לא אחרה לבוא, וב-14 ביוני 1826 הם התמרדו באיסטנבול בפעם האחרונה אך לא זכו בתמיכת הצבא והאוכלוסייה. יחידות נאמנות לסולטן הביאו לנסיגתם אל מחנותיהם אותם טיווחו באש תותחים. הניצולים הוצאו להורג או נאסרו, ולאחר שנתיים החרים מהמוט השני את שארית נכסיהם ושיחרר את האימפריה מהשפעתם הרעה.
בתחומי החברה והמשפט הוא ביטל את הכלל לפיו רכושם של נידונים להורג או לגירוש עבר לידי השלטון, דבר שגרם לשיקולים לא עניניים של שליטים מקומיים לקבל החלטה ברוח זו. הוא אף ביטל את זכותם של שליטים אזוריים להוציא להורג נאשמים ללא משפט. הוא נטל חלק פעיל והשתתף במועצות השרים, דבר שסולטנים רבים לפניו לא הקפידו עליו או שנמנעו ממנו לחלוטין.
מהמוט השני נדרש גם לנושאים פיננסיים. הוא הטיל פיקוח ממלכתי על הכנסות הוקף וביטל את כל המיסים והאגרות שהוטלו על התושבים ונגבו לפי מצב רוחם של שליטים אזוריים או מקומיים, כשהוא מותיר על כנו רק את המס הדו שנתי.
[עריכה] בתחום החוץ
הצלחתו העיקרית בתחום החוץ הייתה כיבושן מחדש של הערים הקדושות מכה ב-1812 ומדינה ב-1813 מידי המורדים הוהבים, פעולה שבוצעה על ידי שליטו במצרים מחמוד עלי. אולם ביתר החזיתות נחל מהמוט השני כישלונות צורבים. מלחמת העצמאות היוונית נפתחה כאשר הארכיהגמון האורתודוקסי של פטרס הניף את נס המרד ב-25 במרץ 1821. התקוממויות מתואמות תוכננו ברחבי יוון, כולל במקדוניה, כרתים, ובקפריסין, ותחת יתרון ההפתעה ובסיוע חוסר היעילות העות'מאני, הצליחו היוונים לשחרר את הפלופונסוס ואזורים נוספים. העות'מאנים התאוששו במהירות והגיבו באלימות, בין היתר בטבח כיוס במהלכו נרצחו 42,000 מתושבי האי כיוס, אולם מעשיהם גררו תמיכה אירופית ביוונים. שוב בא מוחמד עלי לעזרתו של הסולטן וכנגד זכויות שהובטחו לו בסוריה הצליח הכוח המצרי בפיקודו של איברהים פאשה, בנו של עלי, להשיג שליטה באיים האגאיים במהירות. עם זאת באוקטובר 1827 נערך קרב נאווארינו בין ציי המלחמה של בריטניה, צרפת ורוסיה, לבין הצי העות'מאני. הקרב שבו הובסו העות'מאנים נחשב לאחד המהלכים המכריעים במלחמה, ולבסוף נחתמה אמנת קונסטנטינופול ביולי 1832 אשר בה נאלצו העות'מאנים להכיר בעצמאות יוון.
במקביל איבדה האימפריה את אלג'יריה והצרפתים השתלטו עליה ב-1830. עתה התקומם גם מחמוד עלי כנגד העות'מאנים, וב-1831 הוביל בנו, איברהים פאשא מסע צבאי לכיבוש ארץ ישראל וסוריה. הוא הגיע עד למרחק של כמה ימי הליכה מאיסטנבול, ורק התערבות רוסית הובילה למשא ומתן שהסתיים בהסכם בשנת 1833, לפיו מוחמד עלי השאיר תחת שלטונו את סוריה ואת ארץ ישראל. בשנת 1839 חידש מהמוט השני את הלחימה, אך הובס על ידי איברהים פאשא בקוניה. הכוחות המצרים שוב הגיעו לסביבות איסטנבול אך נעצרו בשל התערבות בינלאומית, שבסופו של דבר דרשה ממוחמד עלי ומאיברהים פשה לוותר על סוריה בשנת 1841.
[עריכה] יחסו ליהודים
במהלך תקופת שלטונו של מהמוט השתפר מצב היהודים, והסולטן אף מינה יהודי בשם יחזקאל גבאי ל"סארף באשי" (בטורקית עות'מאנית ראש השולחנים) ואותו סארף באשי הגן על היהודים בתחומי האימפריה.
מהמוט השני מת משחפת ב-1839. יוזמותיו החקיקתיות הנאורות והסדרים החדשים אשר הנהיג היו הרקע לתקופת הטנזימאט אשר החלה מיד לאחר מותו ועם עלותו של בנו, הסולטן אבדילמג'יט הראשון, לשלטון.
| הקודם: מוסטפה השלישי |
שליטי האימפריה העות'מאנית 1808 - 1839 |
הבא: אבדילמג'יט הראשון |
