לוקינו ויסקונטי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוקינו ויסקונטי, דוכס מודרונֶה (באיטלקית: Luchino Visconti di Modrone; 2 בנובמבר 1906 - 17 במרץ 1976) היה במאי תיאטרון, במאי קולנוע וסופר איטלקי, מאבות הנאו-ריאליזם האיטלקי.
הוא נולד למשפחת אצולה עשירה (אחת מהעשירות בצפון איטליה) במילנו. בגיל 30 עבר לפריז והחל לעסוק בקולנוע כעוזר במאי שלישי בסרטו של ז'ן רנואר (Une partie de campagne (1936, הודות להיכרות עם ידידה משותפת, קוקו שאנל. לאחר סיור קצר בארצות הברית, שם ביקר בהוליווד, הוא שב לאיטליה להיות עוזרו של רנואר שוב, הפעם בסרט (La Tosca (1939, הפקה שהופסקה באמצעה בשל מלחמת העולם השנייה, ואחר כך הושלמה על ידי הבמאי הגרמני קרל קוך.
ויסקונטי הצטרף, יחד עם רוברטו רוסליני ל-salotto של ויטוריו מוסוליני (בנו של בניטו מוסוליני, שהפך באותה תקופה לפטרון הקולנוע ואומנויות אחרות) ושם, ככל הנראה, פגש גם את פדריקו פליני. יחד עם ג'אני פוצ'יני, אנטוניו פייטרנג'לי וג'וזפה דה סנטיס כתב את התסריט לסרטו הראשון כבמאי: Ossessione ("אובססיה") (1943), סרט הנאו-ריאליזם האיטלקי הראשון.
ויסקונטי היה גם במאי תיאטרון מהולל. בשנים 1946-1960 הוא ביים הופעות רבות של קבוצת התיאטרון רינה מורלי-פאולו סטופה, עם ויטוריו גסמן, כמו גם מספר אופרות ובהן ההעלאה מחדש של יצירתו של גאטנו דוניצטי "אנה בולנה" (על חייה של המלכה אן בולין) בלה סקאלה בשנת 1957 בכיכובה של מריה קאלאס.
בשנת 1948 הוא כתב וביים את La terra trema ("האדמה רועדת"), על פי הספר I Malavoglia ("בית מאלאווליה") של ג'ובאני ורגה.
הוא נפטר ברומא בגיל 69.
[עריכה] פילמוגרפיה חלקית
- "אובססיה" (1943) Ossessione (מבוסס על ספרו של ג'יימס מ. קיין משנת 1934 "הדוור מצלצל פעמיים")
- Giorni di Gloria 1945
- "האדמה רעדה" (1950) La Terra trema
- "בליסימה" (1954) Bellissima
- "ליוויה" (1954) Senso
- "לילות לבנים" (1957) Le notti bianche
- "רוקו ואחיו" (1960) Rocco e i suoi fratelli
- "בוקצ'ו 70" (1961) Boccaccio '70 (מבוסס על הדקמרון של בוקאצ'ו)
- "הברדלס" (1963) Il Gattopardo (מבוסס על ספרו של ג'וזפה תומזי למפדוזה)
- "סנדרה של אלף התענוגות" (1965) Vaghe stelle dell'Orsa
- "הזר" (1967) Lo Straniero
- "הארורים" (1969) La caduta degli dei
- "מוות בוונציה" (1971) Morte a Venezia (מבוסס על ספרו של תומאס מאן)
- לודוויג (1972) Ludwig
- Gruppo di famiglia in un interno 1974
- "התמימים" (1976) L'Innocente
[עריכה] לקריאה נוספת
- Laurence Schifano, Luchino Visconti. Les feux de la de la passion. Paris, Flammarion, 1989.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- לוקינו ויסקונטי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (אנגלית)
