כרמלית (שבת)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בהלכה, כרמלית היא אחת מארבע רשויות השבת. בניגוד לשאר הרשויות, כרמלית היא רשות שתוקנה מדרבנן שכן מהתורה, הכרמלית היא מקום פטור. כל דיני הכרמלית הם מדרבנן.
פירוש השם כרמלית הוא כ-'ארמלית', היינו כאלמנה, שאינה לא נשואה ולא רווקה, והיינו שהכרמלית אינה לא רשות הרבים ולא רשות היחיד.[1]
סיבת גזירת רשות הכרמלית, היא כדי שלא יווצר בלבול בין רשות הרבים שבה אסור לטלטל, לבין מקום פטור, שבו מותר לטלטל ללא הגבלה.[2]
תוכן עניינים |
[עריכה] גדרי כרמלית
כרמלית היא מקום שאינו מוקף מחיצות (שאזי הוא רשות היחיד) וגם אינו מקום הילוך לרבים. (שאז הוא רשות הרבים) דוגמאות למקומות שהם כרמלית הם שדה, ימים, נהרות ומדבריות. אין משמעות לבעלות על הכרמלית, שכן היא יכולה להיות שטח ציבורי, כגון סימטא קטנה או שטח פרטי כגון שדה.
מאחר ולפי ההלכה כיום, על מנת ששטח יחשב כרשות הרבים, צריכים להיות בו 600,000 איש ביום, יוצא שרוב מוחלט של השטחים הציבוריים כיום הם כרמלית, וניתן לטלטל בהם, לאחר שמתקנים אותם באמצעות עירוב חצרות.
כרמלית יכולה להיות גם בתוך רשות הרבים, כגון שטח של ד' על ד' טפחים (כ- 1000 סמ"ר) בגובה או בעומק של בין ג' לט' טפחים, (24 - 79 ס"מ) או שטח שמוקף מחיצות בגובה או עומק כזה, אולם כרמלית אינה יכולה להיות בתוך רשות היחיד, שאז היא בטלה לרשות היחיד.[3] דוגמה לכרמלית כזו היא תעלה נמוכה. שטח ברשות הרבים שאין בני רשות הרבים משתמשים בו, מכיוון שהוא אינו נח, כגון קרן זווית, נחשב לכרמלית גם כן. רשות הרבים המקורה בגג, נחשבת גם כן לכרמלית.
כרמלית אינה יכולה להיות כלי המטלטל, אלא רק דבר המחובר לקרקע, כגון סלע, או שיח נמוך. ואם כלי הוא בגודל המתאים לכרמלית - הרי הוא בטל לרשות בה הוא עומד.[4]
במקרה ורשות היחיד הגדולה מבית סאתים (5000 אמות מרובעות, כ- 800 מטר רבוע) אינה משמשת למגורים, כגון דיר גדול, השטח נחשב לכרמלית. וכן אם רשות היחיד אינה מוקפת במחיצות כהלכתה, היא נחשבת לכרמלית לחומרא, והיינו שדנים בה לחומרא גם את דיני רשות היחיד וגם את דיני כרמלית.[5]
[עריכה] דיני הוצאה מרשות לרשות בכרמלית
כל דיני הוצאה והכנסה בכרמלית הם מדרבנן, שכן מדין התורה, כרמלית היא מקום פטור. (חוץ מרשות היחיד הנעשית כרמלית)
- מותר להוליך חפץ בתוך כרמלית במרחק של פחות מד' אמות (כ- 180 ס"מ)
- מותר להכניס ולהוציא חפץ או משא בין כרמלית לכרמלית כאשר המרחק הוא פחות מד' אמות.
- מותר להכניס ולהוציא חפץ או משא מכרמלית למקום פטור.
- אסור לטלטל חפץ או משא בתוך הכרמלית יותר מד' אמות. (כ-180 ס"מ)
- אסור להכניס ולהוציא חפץ או משא מכרמלית לרשות היחיד.
- אסור להכניס ולהוציא חפץ או משא מכרמלית לרשות הרבים.
[עריכה] דינים שונים בכרמלית
- אוויר הכרמלית מעל לי' טפחים (80 ס"מ) נחשב למקום פטור, בדומה לדין הנוהג ברשות הרבים.[6]
- אדם או בהמה העומדים בכרמלית, נחשבים ככרמלית, אף שחלקם העליון עומד במקום פטור - אוויר הכרמלית מעל י' טפחים.
- כשחכמים גזרו על איסור טלטול בתוך הכרמלית, הם לא גזרו על טלטול חפץ העומד בכרמלית ועשוי להזיק את העוברים, כגון אבן שאפשר להתקל בה, ולכן מותר לטלטלה למקום צדדי אפילו יותר מד' אמות, כדי לסלק את ההיזק.[7]
- אסור לטלטל בכרמלית טלטול של פחות מד' אמות מספר פעמים, שמא ישכח ויעביר יותר מד' אמות, אולם מותר לקבוצת אנשים להעביר מזה לזה פחות פחות מד' אמות, כיוון שיזכירו זה לזה שלא להעביר יותר מד' אמות. (בדומה לדין ברשות הרבים)
- בימים ונהרות, הנחשבים לכרמלית, אנו רואים את הכרמלית מגובה פני המים, וי' טפחים למעלה, ומעבר לגובה זה, זהו מקום פטור.[8]
- רשות היחיד גדולה שאינה משמשת למגורים, ונחשבת לכרמלית לחומרא, מותר לטלטל ממנה לכרמלית אחרת בתוך ד' אמות כאילו הייתה רק כרמלית, אף שבמקורה היא רשות היחיד.[9]
- ישנה מחלוקת האם יש מקום פטור בתוך הכרמלית, או שמקום פטור בכרמלית בטל לכרמלית, כשם שהוא בטל לרשות היחיד.[10]
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: דיני כרמלית בערוך השולחן |
| ארבע רשויות השבת |
| המלאכה: הוצאה מרשות לרשות |
| הרשויות: רשות היחיד | רשות הרבים | כרמלית | מקום פטור |
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף לז
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שמו סעיף ז
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף מה
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף ט
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף לז
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף מד
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שמו סעיף ט
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף מד
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שמו סעיף י
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף מה
