כלב בן יפונה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כלב בן יפונה דמות מקראית. על פי המקרא היה נשיא שבט יהודה שנכלל בשנים עשר המרגלים שנשלחו על ידי משה לתור את הארץ. כלב, ביחד עם יהושע בן נון, לא הוציא דיבת הארץ רעה כשאר המרגלים, אלא עמד מול שאר המרגלים והעם באומץ, והצהיר "טובה הארץ מאוד מאד". בזכות מעשה זה נפטר מהגזרה על בני דורו, שלא להיכנס לארץ ישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
במקרא מסופר עליו שנשלח לתור את ארץ כנען עם שאר המרגלים נציגי השבטים כשהיה בן ארבעים. כשחזרו המרגלים ממסעם ייאשו את העם בתיאורים מפחידים על עוצמתם של תושבי הארץ. במעמד זה נאמר על כלב "ויהס כלב את העם אל משה": ייתכן שכלב חשש לערעור סמכותו של משה אל מול התיאורים הלא מחמיאים שמוסרים שאר המרגלים על הארץ אליה משה מוביל את העם. ייתכן שפשוט חש חובה למסור את המידע שאספו לשולח המרגלים - למשה. בכל אופן עוצמתו המנהיגותית כראש שבט יהודה ניכרת כאן, כאשר הוא היחיד שעומד כנגד המרגלים והעם. כלב חותם את דבריו בדברי עידוד: "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה" (במדבר י"ג ד'). לאחר עדות נוספת של שאר המרגלים העם מתייאש מלהיכנס לארץ. כלב ויהושע בן נון קורעים בגדיהם ומנסים לשכנע את העם אך העם כמעט רוגם אותם באבנים, אלמלא כבוד ה' שמתגלה. האל מעניש את העם במסע של ארבעים שנה במדבר שבסופו רק צאצאיהם יזכו להיכנס לארץ. כלב ויהושע, שבניגוד לשאר המרגלים דברו טוב על הארץ, זכו לשרוד את המסע ולהיכנס לארץ[1].
עפ"י המדרש, כלב בן יפונה ופינחס בן אלעזר הכהן הם שני המרגלים אשר שלח יהושע בן נון לתור את יריחו. הם התחבאו אצל רחב הזונה ולבסוף הצילו אותה ואת משפחתה.
בעת חלוקת הארץ על ידי יהושע בן נון, שהפך למנהיג העם, הזכיר לו כלב את ההבטחה שקיבל במדבר לרשת את הארץ ובקש לקבל נחלה בהרי יהודה (יהושע י"ד). בדבריו ליהושע ציין כלב שהוא בן שמונים וחמש אך עדיין מלא כח להלחם על הארץ, ויוכל להוריש את הענקים אשר התגוררו אז בהרי יהודה. יהושע העניק לכלב את חברון. על פי פרק כ"א ביהושע (וגם דברי הימים א' ו'), הכוונה היא לשדה העיר וחצריה, שכן העיר עצמה הייתה עיר מקלט שנתנה לכהנים.
כלב הציע את בתו עכסה לאשה לאיש שיצליח לכבוש את קריית ספר (שנקראה גם דביר) מידי הענקים. עתניאל בן קנז, אחיו (כנראה רק מאם) של כלב נענה לאתגר וכבש את קריית ספר. כלב העניק לעכסה ולעתניאל במתנה גולות מים.
על פי דברי הימים (פרק ד'), בניו של כלב בן יפונה הם עירו, אלה ונעם, ירד, חבר ויקותיאל.
[עריכה] כלב בן יפונה וכלב בן חצרון
בפרק ב' בדברי הימים א', מוזכר כלב בן חצרון, בן לשבט יהודה המקושר גם הוא לחברון ולסביבתה. המדרש מקשר בין כלב בן יפונה לכלב בן חצרון, וטוען כי השם יפונה מלמד על תכונתו של כלב, שפנה מעצת המרגלים, אם כי אין זה תואם כלל מבחינה כרונולוגית. על פי זיהוי זה, כלב נשא לאשה את עזובה ונולדו להם שתי בנות: עזובה-אשה ויריעות, ושלושה בנים: ישר, שובב וארדון. לאחר מות עזובה נישא כלב לאפרת. בנם של כלב ואפרת היה חור, ונכדו של חור - בצלאל בן אורי, מבוני המשכן. המדרש מחשב שכדי שבצלאל יהיה מבוגר דיו בעת בניית המשכן, כלב היה צריך ללדת אותו כשהיה בן 6. עכסה בתו של כלב בן יפונה הקנזי מוזכרת בספר יהושע פרק טו, ובספר שופטים פרק א'. כלב בן יפנה הקנזי מבני שבט יהודה התקשה לכבוש את העיר קריית ספר, והציע לאיש אשר יצליח לכבוש אותה את עכסה בתו לאישה. מי שזכה בפרס היה אחיו הקטן עתניאל בן קנז. אלא שבספר דברי הימים נזכרת עכסה כבתו של כלב בן חצרון (דברי הימים א', פרק ב', פסוק מ"ט), ולא בפסוקים על כלב בן יפונה (דברי הימים א', ד', ט"ו). אם לא נקבל את הפירוש לפיו מדובר באותו אדם, נצטרך לומר שלשניהם הייתה בת בשם עכסה (מלב"ים על דבה"א ב' מט).
על נבל הכרמלי נאמר שהיה 'כליבי' - ייתכן שמילה זו מרמזת על כך שהיה צאצא של כלב בן יפונה, אך סביר יותר שהיה ממשפחת כלב בן חצרון.
[עריכה] כלב על פי המדרש והמפרשים
על פי המדרש, כלב נפרד משאר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ והלך לבדו לחברון, להשתטח על קברי האבות בחברון, להתפלל ולפרוש משאר המרגלים שרצו להגיד דברים רעים על הארץ כשישובו. מדרש זה בונה את דמותו של כלב כאדם עצמאי. מדרש אחר מספר כי כלב הערים על העם כשהתפרץ לדברי המרגלים. כלב פתח בדברים שנשמעים כמו תלונות נוספות על משה: "ולא רק זאת עשה לנו משה..." כדי למשוך את הקהל לשמוע לו, והמשיך בשבחו של משה: הוא גם הוציא אותנו ממצרים וקרע את הים וכו'.
על פי המדרש, אפרת אשתו השנייה של כלב היא מרים הנביאה אחות משה. עוד מוסיף המדרש שבתיה בת פרעה הייתה גם היא אשת כלב, בעלה נקרא בדברי הימים מרד בגלל שמרד בעצת המרגלים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- כלב בן יפונה, באנציקלופדיה של מקראגשר
- כלב באנציקלופדיה של אישים בתנ"ך (אנגלית)
[עריכה] סימוכין והערות שוליים
- ^ "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי, וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה:" (במדבר י"ד כ"ד)
