שנים עשר המרגלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סיפורם של שנים עשר המרגלים מופיע בפרשת שלח לך שבספר במדבר. לפי ציווי של אלוהים שלח משה שנים עשר מרגלים לתור את ארץ כנען, קודם לכניסת עם ישראל אליה לאחר יציאת מצרים. למשימה נבחר נציג מכל אחד משנים עשר השבטים, כולם ממנהיגי העם.

הוראותיו של משה למרגלים:

"וראיתם את הארץ מה היא, ואת העם הישב עליה - החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב? ומה הארץ אשר הוא ישב בה - הטובה הוא אם רעה? ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים? ומה הארץ השמנה היא אם רזה? היש בה עץ אם אין? והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, והימים ימי בכורי ענבים" (י"ג, יח-כ).

שליחות המרגלים נמשכה ארבעים ימים, ובמהלכה הם עברו בכל הארץ וראו את עריה. בשובם חזרו המרגלים עם אשכול ענבים כבד עד כדי ששניים היו צריכים לשאת אותו על מוט. המרגלים מתארים את טובה של הארץ:

"ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו, וגם זבת חלב ודבש היא, וזה פריה." (י"ג, כו-כז).

אך עשרה מהם צופים בעיות קשות בכיבושה:

"אפס, כי עז העם הישב בארץ, והערים בצֻרות גדֹלֹת מאוד ... עמלק יושב בארץ הנגב, והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר, והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן" (י"ג, כח-כט).

ומוציאים את דיבת הארץ רעה בקביעתם כי היא "ארץ אוכלת יושביה".

במעמד זה נאמר על כלב בן יפונה "ויהס כלב את העם אל משה" - ייתכן שחשש לערעור סמכותו של משה אל מול התיאורים הלא מחמיאים שמוסרים שאר המרגלים על הארץ אליה משה מוביל את העם. ייתכן שפשוט חש חובה למסור את המידע שאספו לשולח המרגלים - למשה. כלב חותם את דבריו בדברי עידוד: "עלה נעלה וירשנו אותה" ובדברי עידוד דומים. לאחר עדות נוספת של שאר המרגלים העם מתייאש מלהיכנס לארץ. כלב ויהושע בן נון קורעים בגדיהם ומנסים לשכנע את העם אך העם כמעט רוגם אותם באבנים.

בעקבות החטא מתגלה אלוהים לעם ומבקש להכות את העם כולו במגפת דבר ולהשמיד אותו. לאחר תחינות של משה מומתק העונש, ונקבע שבני ישראל ישהו במדבר סיני ארבעים שנה, כנגד ארבעים ימים שהיו המרגלים בארץ, עד שימותו כל בני הדור, מבן עשרים ומעלה. קבוצה קטנה (המעפילים) מבני ישראל מנסה להתקדם ולהיכנס לארץ ישראל באופן עצמאי, אולם ניגפת במלחמה מול העמלקי. כלב ויהושע, שבניגוד לשאר המרגלים דברו טוב על הארץ, זכו לשרוד את המסע ולהיכנס לארץ.

[עריכה] על פי המדרש והמפרשים

על פי המדרש, כלב נפרד משאר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ והלך לבדו לחברון, להשתטח על קברי האבות בחברון, להתפלל ולפרוש משאר המרגלים שרצו להגיד דברים רעים על הארץ כשישובו. מדרש זה בונה את דמותו של כלב כאדם עצמאי. ניתן לראות ביטוי לתכונה זו גם מתוך השוואה לדמותו של יהושע. שניהם, כמו כמה מן המרגלים האחרים, נקראו בשמות של חיות: כלב ונון (דג בארמית). בניגוד לדג, הכלב לא שותק, ולא מתערה בלהקה- כך גם דמותו של כלב. כלב אזר אומץ לשמור על עצמאותו ולהפסיק את דברי שאר המרגלים באמצעם, לעומת יהושע שהצטרף רק כשראה את כלב מתחיל בכך.

מדרש אחר מספר כי כלב הערים על העם כשהתפרץ לדברי המרגלים. כלב פתח בדברים שנשמעים כמו תלונות נוספות על משה: "ולא רק זאת עשה לנו משה..." כדי למשוך את הקהל לשמוע לו, והמשיך בשבחו של משה: הוא גם הוציא אותנו ממצרים וקרע את הים וכו'.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הרב אליהו רחמים זייני, שערוריה ו'חרם', מתוך אתר ישיבת אור וישעה. המאמר מנתח את הפן התת הכרתי העומד מאחורי הביטוי "ונהי בעיניינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" - שנאמר על ידי עשרת המרגלים (מלבד כלב ויהושע), וההשלכות של נחיתות פסיכולוגית זו לדורות ומשמעותן.