ישעיהו ברנשטיין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ישעיהו ברנשטיין (נולד בתרס"ב, 1902; נפטר בתשמ"ח, 1988, תל אביב), מראשוני "הפועל המזרחי" והאידאולוג של התנועה. היו שכינוהו "ברל כצנלסון של התנועה". מהוגי הדעות של תנועת הציונות הדתית ועורך עיתון "הצופה".
ישעיהו ברנשטיין נולד בכ"ה באדר ב' ה'תרס"ב (1902) בעיר קמיניץ-פודולסק שבאוקראינה שהייתה חלק מרוסיה הגדולה, בשלטון הצאר אלקסנדרוביץ לבית רומנוב.
הוא דור חמישי לר' גדליה מליניץ (בעל "התשואות חן" וה"ועד חכמים"), שהיה תלמיד חבר לבעל שם טוב. בן לרב יהושע אליהו ברוך, שכונה ר' שייע אליה שוחט, ושהיה מומחה באסטרונומיה, במתמטיקה ובעברית, ומחשובי חסידי בויאן, ולרבקה בת משה צבי הירש רזניק, משושלת הב"ח והט"ז.
מבית, לא היה ברנשטיין ציוני ואף להפך, אלא שעל ידי לימוד היהדות פיתח רצון לעלות לארץ ישראל, ונעשה ציוני נלהב, היה בעל השכלה רחבה, הן ביהדות והן כללית. בזכרונותיו כתב: "קראתי הרבה ספרים מן הספרות, הייתי אוטודידקט, והוספתי להשתלם במקצועות שונים מתוך קריאה". כותב עליו משה קרונה: "שפע האינטלקט שהיה אצור בו לא בא מהשכלה פורמלית, כי אם מיגיעה עצמית בלתי פוסקת". בשנת תרפ"ב עלה כחלוץ לארץ ישראל, עם חבריו, בוגרי ישיבת "תפארת ישראל". בשעת עזיבתו את הבית רק אימו היתה, אביו לא היה נוכח באותה שעה ולא הספיק להפרד ממנו. עובדה זו ציערה אותו כל ימיו. הוא התגורר בתל אביב, ושם התקרב לתנועת "אחדות ישראל" בראשות הרב שלמה אהרונסון (לאחר מכן רב העיר תל אביב).
שם יצר קשרים עם "נצח ישראל", בראשות הרב, החוקר והסופר ר' אברהם אליהו הרכבי, וכן עם החוקר והסופר שאול פנחס רבינוביץ', על ידי הרב ש"י זוין, שהיה המזכיר ועורך עיתונה של תנועת "אחדות ישראל".
לאחר-מכן הלך עם קבוצת הנצי"ב, להתיישב בהר כנען, ומשם עברו לכפר חיטים, שם עבדו בתור פועלים. תוך זמן קצר נקרא להיות פעיל בתנועת הפועל המזרחי בירושלים.
בימי הפילוג בתנועת "הפועל המזרחי" (תרפ"ה-תרפ"ז), הצטרף ל"פועל המזרחי השמאלי", והשתתף בכתב "האהלה", אשר לאחר מכן נעשה עורכו. בתרפ"ו ייצג את "הפועל המזרחי השמאלי" בוועידה החקלאית של הסתדרות העובדים. לאחר מאמציו של שמואל חיים לנדוי לאחד מחדש את "הפועל המזרחי", חזרו הוא וחלק מחבריו ל"פועל המזרחי" ושימש כעורכו של "נתיבה" (הבטאון של "הפועל המזרחי"), והיה גם שליח עבורם במדינות פולין, גליציה, אוסטריה, צ'כיה, הונגריה ובוקובינה.
הוא נשא לאשה את אסתר לבית וילנר מגליציה, אף היא מחלוצות העלייה השלישית של הציונות הדתית, שהייתה ה"עזר כנגדו" בכל דרכו הציבורית. משפחתו התגוררה בירושלים, תל אביב, כפר אברהם שעל יד פתח תקוה ושוב תל אביב, הכל לפי תפקידיו הציבוריים.
בעת ייסוד "הצופה", התמנה למזכיר המערכת, ותוך זמן מה לעורך. בשנת תש"ח נבחר למרכז העולמי של "הפועל המזרחי", ועוד תפקידים מרכזיים רבים בהסתדרות הפועל המזרחי, וכנציג כנסת ישראל בוועד הלאומי. בתש"י יצא לגייס כספים לקליטת המוני העולים.
ברנשטיין כתב מאמרים רבים, ומאמריו נאספו בספרים "יעוד ודרך" ו"במעגלי שעבוד וגאולה", ואף ערך את הספר "מפי ראשונים ואחרונים". דבריו נקראו בעיון רב, ונאמרו עליו אמרות רבות כגון "תנועה שלימה מכל ארצות אירופה שבין שתי מלחמות העולם למדה והתעמקה והתחנכה לאור משנתו הרעיונות של ברנשטיין" או "דבריו נקראו מתוך עיון יתר ודיוק יתר... דברים הכתובים בלשון נוחה לקריאה ולהבנה, בנויים על אדני הגיון בריא ומאוזנים יפה". חברי "בני עקיבא" היו לומדים את דברי הגותו מתו החוברת "הליכות" שבה היו מאמרים שלו ושל ש"ז שרגאי.
בשנותיו האחרונות, היה מרותק לביתו, ולא חי את החיים הצבוריים בשום אופן. ולכן לא נזכר כמו האחרים. משה קרונה בעצמו (שהיה לתקופה מסוימת ראש תנועת "הפועל המזרחי") אמר עליו, "כל מי שהכיר אותו מקרוב... ידע יפה כי לא זו בלבד שהאיש הוא נקי כפים ובר לבב אלא שהוא כל כֻלו מתכוון לשם שמים... הכל בתנועה רחשו לו אימון כי ידעו שדבריו ודעותיו נובעים ממעינות טהורים... ענוותנות וצניעות היו אצלו לדברים שבטבע ממש."
בעת הקמת מדינת ישראל, ראה זאת כהתגשמות חזון הציונות הדתית, אך עדיין הבדיל בין "ימות המשיח" ל"ביאת המשיח" ותמיד המשיך לקוות לגאולה השלמה. הוא כתב כי "אין לעצום את העינים מראות את נס הראשית, אמנם מכל הבחינות חייבים אנו לקרוא בקול גדול: המשיח עוד לא בא".
