יקונו אמלאק, קיסר אתיופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יקונו אמלאק (הוכתר בשם טאספה ייאסוס) היה הקיסר של אתיופיה מ-10 באוגוסט 1270 עד 19 ביוני 1285. אמלאק היה הקיסר אשר החזיר את שלטונה של השושלת הסולומונית. קיסר זה קושר את אביו הנקרא טאספה ייאסוס למלך האחרון של ממלכת אקסום דיל נהואד.

רוב המידע אשר מגיע על אמלאק מגיע ממסורות שעברו בעל פה ומידע מימי הביניים. רוב המקורות מציינים שאמו הייתה שפחה של מנהיג אמהרי בעיירה סאגאראט (הנמצאת לא רחוק מהעיר דאסי שבאמהרה). אמלאק חונך במנזר יסטיפאנוס הנמצא ליד אמבה סאל שבאגם האיק, מידע מאוחר יותר מצהיר שאמלאק חונך וגודל על ידי הקדוש תקלה היימנות ועזר לו להדיח את מלך הזאגווה האחרון. מידע יותר מוקדם, אף על פי כן, מציין שזה היה ייאסאס מוה, ראש מנזר יסטיפאנוס, שעזר לו להדיח ולהשיג כוח^[1].

ההיסטוריה המסורתית מדווחת בהמשך שאמלאק הוסגר למלך הזאגווי זא-ילמאקנאן ("הלא ידוע, האחד המוסתר") במאלוט, אך הצליח לברוח. אמלאק החל לאסוף תמיכה במחוזות אמהרה ושאווה, ועם צבא חסידיו הביס את המלך הזאגווי.

החוקר טאדסה טמרת משוכנע בדעתו שמדובר בקיסר הזאגווי יטברק , אבל בגלל צורה מקומית של גיהנום זיכרון, השם שלו סולק מהרשומות^[2]. החוקר גאטאטצ'אוו מקונן החוקר את ההיסטוריה של מחוז וואלו, חושב שהמלך שהודח על ידי אמלאק היה נאקאטו לאב^[3].

אחת המערכות הצבאיות שניהל אמלאק הייתה כנגד ממלכת דאמטו השוכנת דרומית לנילוס הכחול.

היסטוריה מתועדת מעניקה ודאות רבה יותר באשר ליחסים שלו עם ארצות אחרות. למשל, א.אי. וואליס מצהיר שאמלאק לא רק התכתב עם הקיסר הביזנטיני מיכאל השמיני, אלא שלח אליו אפילו כמה ג'ירפות כמתנה^[4]. בתחילה פעולות הגומלין שלו עם השכנים המוסלמיים שלו היו ידידותיות, אף על פי כן נסיונותיו למינוי אבונה חדש לכנסייה האורתודוקסית האתיופית דירדרה יחסים אלו. מכתב שכתב לסולטן בייברס של הממלוכים, שצר באותה העת על הפטריארך של אלכסנדריה, ביקש מהסולטן שיאפשר לפטריארך למנות אבונה חדש לאתיופיה. מכתב זה, שנשלח ב-1273 לא היה הראשון. כאשר האבונה שביקש לא הגיע, אמלאק האשים את סולטן תימן בעיכוב ההתקדמות של השליח מקהיר.

טאדסה טמרת מזכיר בספרו שאמלאק שלח את בנו לכמרים סוריים בבית המשפט המלכותי מכיוון שלא זכה לתשומת לב מהפטריארך. הפטריארכים של אלכסנדריה ואנטיוכיה נאבקו ביניהם על מינוי פטריארך ירושלים. עד אז הייתה זו הזכות המיוחדת של פטריארך אנטיוכיה. אחד המהלכים בוויכוח זה היה הפטריארך יגנאטיאס השלישי שמינה צליין אתיופי לאבונה. הצליין הזה מעולם לא השתדל שיכירו בו, אבל, טאדסה טמרת מתעקש, שהחוסר בבישופים קופטיים הכריחו את אמלאק לסמוך על הפרטיזנים הסוריים שהגיעו לממלכה שלו^[5]. יקנו אמלאק יזם את הבנייה של כנסיית גאנאט מאריאם ליד לליבלה, שמכילה את הציורים המוקדמים ביותר של וויכוחי דת^[6].

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ג.וו.ב. האנטינגפורד, הגאוגרפיה ההיסטורית של אתיופיה, עמוד 74.
2. ^ טאדסה טמרת, כנסייה ומדינה באתיופיה (1270-1527), עמוד 68.
3. ^ גאטאצ'אוו מקונן חסן, וואלו, יאגאר דיבאב, עמודים 28-29.
4. ^ בודג, היסטוריה של אתיופיה: נוביה וחבש, עמוד 285.
5. ^ טאדסה טמרת, כנסייה ומדינה באתיופיה (1270-1527), עמוד 69.
6. ^ פאול בי. האנז, רבדים של פעם: היסטוריה של אתיופיה, עמוד 59.

הקודם: יטברק

קיסר אתיופיה 1270 - 1285 השושלת הסולומונית

הבא: יאגבה ציון