יחזקאל חנקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יחזקאל חנקין (1881 - 1916) היה מראשי ההגנה העצמית והשמירה של היהודים ברוסיה ובארץ ישראל.

יחזקאל חנקין נולד בשנת תרמ"א בעיר הומל שבבלארוס (שהייתה חלק מן האימפריה הרוסית). היה מפקד ההגנה העצמית של היהודים בעיר בעת הפוגרומים שפרצו בשנת 1903. לאחר שנפצע מיריות חיילים רוסיים שהשתתפו בפוגרום, נמלט (יחד עם רעייתו חיה שרה חנקין, חברת ארגון השומר לעתיד, שהשתתפה גם היא בהגנה העצמית של היהודים) ממאסר צפוי בידי השלטונות. עלה יחד עם אשתו לארץ ישראל בשנת 1904. השתתף באספה החשאית של קבוצת פעילים ממפלגת "פועלי ציון" בה הוקם ארגון "בר גיורא". היה ממקימי הארגונים "בר גיורא" (1907) ו"השומר" (1909).

ב23 בדצמבר 1916 נפטר יחזקאל חנקין ממחלת הקדחת הצהובה. הוא נקבר בבית העלמין ביבנאל ולאחר מכן הועברה גופתו למנוחת עולמים בחלקת השומרים שבבית העלמין של כפר גלעדי.

יחזקאל חנקין שהיה נמוך קומה, היה ידוע בכושר הקליעה המעולה שלו. בזכות זאת הזמין אותו הזואולוג ישראל אהרוני להצטרף אליו למסעות איסוף בעלי חיים בישראל ובארצות השכנות. על הרפתקאות אלה מסופר בפירוט בספרו של אהרוני "זכרונות זואולוג עברי".

[עריכה] מקורות נוספים

יחזקאל חנקין מוזכר בספר זכרונותיו של בנימין ברנר, "גדולה הייתה הבדידות", (עם עובד, ישראל 1978). הוא מתואר שם כדמות מסתורית, מתבודדת ואמיצה.
יחזקאל חנקין מוזכר בספר "אבי מיכאל הלפרן" מאת ירמיהו הלפרן. הוא מתואר שם כאחד שהושפע מדמותו ורעיונותיו הציוניים של מיכאל הלפרן.
אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, הוצאת המחלקה לעניני נוער של ההסתדרות הציונית, תש"ז, חלק שני עמ' 835.