יונה אליאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יונה אליאן (נולדה ב-25 באוקטובר 1950), היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית.

אליאן גדלה ביפו, אביה ניצול שואה והיא העידה על עצמה שהייתה שייכת לדור שניסה בתחילה להתנער מהמורשת ה"גלותית". למדה תיאטרון ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. שנה לאחר סיום לימודיה, שיחקה בהצגה "ביוגרפיה" שהועלתה ב-1971 בתיאטרון הקאמרי.

הפריצה הגדולה שלה לקהל הרחב הייתה ב-1972 בסרט הקולנוע "נורית" של הבמאי ג'ורג' עובדיה שם גם פגשה את ששי קשת, בעלה לעתיד.

אליאן שיחקה בהצגות רבות בתיאטרון הקאמרי, הבימה, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע ובשנים האחרונות היא נמנית עם סגל שחקני תיאטרון בית ליסין. בין ההצגות בהשתתפותה: "הן לא תקחהו עמך", "אם הבית", "יתוש בראש", "חלום ליל קיץ", "הלילה ה-12", "חתונת הדמים", "פירוד זמני", "מעגל הגיר הקווקזי", "טרטיף", "פילומנה", "ביאנקה", "זוג פתוח", "הזוג המוזר", "מי מפחד מוירג'יניה וולף", "קול קטן", "תשוקה" ועוד. הרבתה לשתף פעולה על הבמה עם השחקן ששון גבאי. כמו כן העלתה עם ששי קשת את תוכנית הבידור "נוסטלגיה זה לא מה שהיה".

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 נחשבה אליאן גם ככוכבת בקולנוע הישראלי. היא שיחקה בסרטים: "הצד השני" ,"נורית" , "The Jerusalem File", "קוראים לי שמיל", "שלושה ואחת", "יהיה טוב סלמוניקו", "יהלומים", "רחוב 60", "יופי של צרות", "בוא נפוצץ מיליון", "החורף האחרון", "כסאח", "בובה", "תלווה לי את אשתך", "האיטלקים באים" ו"כיכר החלומות".

בטלוויזיה השתתפה אליאן בשנות השמונים בתוכנית הילדים "שלוש ארבע חמש וחצי" (שם שיחקה לצד בעלה ששי קשת), והנחתה את המגזינים "משהו מהסרטים", "סטייל" ותוכנית הבוקר של טלעד. כמו כן שיחקה בסדרות הטלוויזיה "קסטנר", "האישה האחרת", "מרחב ירקון", "זינזאנה" ו"ילדות רעות".

כיום עוסקת אליאן בעולם הריקוד. היא בימאית של להקת רקדנים צעירים. בשנת 2005 הנחתה אליאן את טקס הענקת פרס ישראל בתיאטרון ירושלים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• יונה אליאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (אנגלית)