יוליאנוס הכופר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
-CNG.jpg/200px-JulianusII-antioch(360-363)-CNG.jpg)
פלאוויוס קלאודיוס יוליאנוס (בלטינית: Flavius Claudius Iulianus), המכונה יוליאנוס הכופר (לטינית: Iulianus Apostata) (331/332 - 26 ביוני 363) היה קיסר רומא בין השנים 361 ל-363.
יוליאנוס היה אחיו של הקיסר קונסטנטינוס הגדול. בשנת 355, מינהו קונסטנטיוס לקיסר (Caesar, עוזר ל"אוגוסטוס") המערב בשל מרידות פנים ופלישות הגרמאנים. יוליאנוס לא היה איש מלחמה, אלא נמשך ביותר לפילוסופיה והקיף את חצרו באנשי הגות. למרות זאת הוא ידע לתפקד באופן מרשים כמדינאי והתגבר על האויבים מחוץ ומבית. בפברואר 360, הצבא הכתירו כ"אוגוסטוס", כלומר, קיסר שווה ערך לקונסטנטיוס. קונסטנטיוס התכונן למלחמת אזרחים, אך מת בנובמבר 361 ויוליאנוס הפך שליט יחידי ברומא. הוא החזיק בתפקיד עד למותו בשנת 363 בקרב קטסיפון נגד הפרסים. יוליאנוס היה האחרון לבית קונסטנטינוס, ועם מותו הקיץ הקץ על בית זה.
יוליאנוס למד בצעירותו פילוסופיה ונטה אחר הזרם הנאופלאטוני. הוא האמין בדת ההלניסטית (כפי אמונתם של הקיסרים שקדמו לקונסטנטינוס) וראה במיזוג בין הקיסרות לבין הנצרות, אסון מדיני. לאחר 40 שנה שבהן הנצרות הייתה הדת הרשמית של רומא, פעל יוליאנוס להחייאת הפולחן האלילי היווני-רומי. יוליאנוס פתח את המקדשים הישנים, חידש את הפולחן ואת סדרי הכהונה האליליים. הוא לא רצה להילחם נגד הנצרות בכוח הזרוע, מאחר שהם היוו יותר משליש האוכלוסייה והרדיפות לא יצמצמו את כוחם, אדרבא - הן עלולות אף לחזקם. תחת זאת הוא הכריז על חופש דת מוחלט וניסה לשכנע את התושבים כי הדת האלילית הישנה היא הטובה והחזקה ולכן הוא שאף להשיג ניצחון מול הפרסים כך שיוכל להוכיח את כוחם של האלים הישנים.
יוליאנוס מינה את עצמו לתפקיד הכהן הראשי (פונטיפקס מקסימוס), ולכל מדינה מינה כהן ראשי. הוא חיקה את דרך הנוצרים על ידי טיפול בעניים ובחולים ויצירת ארגוני צדקה; לבסוף ביטל את זכויות היתר של הנוצרים. גם את יסוד כפרת העוונות חיקה יוליאנוס. הוא דרש שהרכוש שהוחרם לטובת הנוצרים יוחזר להלנים ופתח את המקדשים ההלנים העזובים. כיוון שיוליאנוס נמשך אחר התורה הנאו-אפלטונית, חידש את פולחן הקורבנות משום שבלעדיהם אין התפילה שלמה.
על-מנת לרכוש כוח פוליטי, יוליאנוס העניק זכויות יתר לתושבי הערים ששמרו על הדת ההלנית ושלל זכויות אלה מערים נוצריות. הוא אף שלח מכתבי תעמולה אל ערי האימפריה, כדי לשכנעם לחזור לאמונת האלילים.
כמדינאי מוצלח, ידע יוליאנוס שפילוג כוח האויב מוביל לניצחון, לכן עורר בקרב הנוצרים מריבות נושנות על ידי ביטול צווי הגירוש שקונסטנטיוס הטיל על הכתות הנוצריות שנדחו. הוא גם שאף להוציא את הנוצרים משורות הצבא, אך כיוון שהם היו רבים, השאירם במשרותיהם. יוליאנוס אסר על הנוצרים ללמוד את הספרות היוונית ואת מקצוע הרטוריקה, כדי שהדור הבא של הנוצרים יהיה חסר השכלה (רוב הסופרים הנוצרים שאבו את השכלתם מהתרבות ההלנית).
יחסו ליהודים היה מורכב: מחד הוא התייחס בשלילה לדת היהודית בכתביו, מאחר שממנה נבעה הדת הנוצרית. הוא טוען כי היהודים אינם העם הנבחר והראיה - הם חיו לרוב תחת עמים אחרים. אך למעשה כאשר הגיע למזרח והכיר את היהודים הוא שינה את עמדתו וטען כי הדת היהודית סובלנית יותר מזו הנוצרית. הוא ביקש לסייע ליהודים שחיו בארץ ישראל על ידי הגברת הנוכחות היהודית לעומת זו הנוצרית. בתקופה זו הנוצרים לא הצליחו להתבסס בארץ ישראל ורק בירושלים היה להם רוב, מאחר שהכניסה לעיר הייתה אסורה על היהודים, ומצב זה הוא רצה לשנות. הוא נפגש עם ראשי היהודים לאנטיוכיה ב-362 ולשאלתו מדוע אינם זובחים לאלוהיהם, ענו כי אסור להם לזבוח מחוץ לירושלים. יוליאנוס הבטיח להחזיר להם את השליטה על העיר ולהקים את בית המקדש, דבר שהביא להתרגשות עצומה בקרב היהודים.
פעולה זו של ניסיון הבנייה מחדש של בית המקדש, לא יצאה בסופו של דבר לפועל - תחילה בגלל רעידת אדמה שהרסה את מה שכבר הספיקו לבנות ולאחר מכן, בשל מותו של יוליאנוס. יוליאנוס יצא למסע נגד הפרסים לאחר שהכניע את השבטים הגרמאניים וגייס כסף רב. הוא ניסה למשוך אליו את יהודי ארם נהריים ואמנם הם סייעו לו בכך שחלקם עזבו את האזורים אליהם התקרב.
לפי אחת מהמסורות, יוליאנוס נהרג על ידי אחד מחייליו, ערבי-נוצרי, שהתנגד למאבקו של הקיסר בנצרות.
לפי האגדה הנוצרית, מילותיו האחרונות של יוליאנוס היו "גלילי, ניצחתני" ("Vicisti, Galilæe"), שהעידו על הכרתו בכשלונו לשרש החוצה את הדת הנוצרית מהאימפריה (הכוונה ב"גלילי" היא לישו, יליד הגליל).
[עריכה] קישורים חיצוניים
|
מלכי רומא | קיסרי רומא | בית קונסטנטינוס והתקופה הנוצרית | הקיסרות הרומית המערבית |
||||||||||||||||||
|
