יוחנן וולך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוחנן וולך (נולד ב־14 במאי 1945), כדורגלן, פרשן כדורגל, כתב ספורט, עסקן ספורט ומנהל ישראלי, המכהן כיושב-ראש אגודת מכבי חיפה וכמנכ"ל חברת הבת של חברת צים. וולך, שהגיע לשיא הקרירה שלו ככדורגלן מקצועי בשנות השישים והשבעים, נחשב לאחד מבכירי הכדורגלנים שכיכבו בשורות הפועל חיפה ונבחרת ישראל בכדורגל בכל הזמנים.

תוכן עניינים 1 ילדותו, נעוריו והקריירה שלו ככדורגלן 2 קריירה כעסקן ספורט וכמנהל 2.1 מוביל המהפכה הניהולית במכבי חיפה 2.2 השליחות למזרח הרחוק 2.3 החזרה לישראל 3 תארים והישגים בולטים בכדורגל 3.1 הפועל חיפה 3.1.1 מכבי חיפה 3.2 תארים אחרים 4 תמונות כשחקן הפועל חיפה ונבחרת ישראל 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] ילדותו, נעוריו והקריירה שלו ככדורגלן

וולך נולד וגדל בקריית ביאליק ועבר עם משפחתו לחיפה בגיל 13 והחל במקביל לשחק בקבוצת הנוער של מכבי קריית ביאליק. בוגר בית הספר הריאלי בחיפה. וולך השתלב ללא קושי בקבוצת הבוגרים כבר בהיותו בן 16 ושיחק בשורותיה כשלוש שנים. הוא התגייס לצה"ל כלוחם בנח"ל והדהים בזכייה עם נבחרת הכדורגל של החטיבה באליפות צה"ל בשנת 1965. יחד עימו שיחקו דרור קשטן, יהודה שהרבני, אהרון שורוק ורוני מוסקוביץ' והחמישה הפכו במהרה לשחקנים מובילים בליגה הבכירה. הזכייה הזניקה את קריירת הכדורגל של וולך, וכבר באותה שנה הצטרף לקבוצת הכדורגל של הפועל חיפה. שנה לאחר מכן, בשנת 1966, זכו וולך והפועל חיפה בגביע המדינה.

גובהו הרם (186 סנטימטרים) וממדי גופו הרחבים של וולך זיכו אותו בכינוי ה"טנק" והביאו את מאמנו להציבו בתפקיד החלוץ. אל אף שבשנת 1967 כבש את שער הניצחון היוקרתי [1] בדרבי (1-0) מול מכבי חיפה, סבר כי התפקיד לא היטיב עימו, ומאמנו הבא, מייק דה יונג ההולנדי העביר אותו לתפקיד הבלם, עמדה אליה הסתגל במהירות והצטיין בה. תוך זמן קצר הפך לשחקן מפתח בהפועל חיפה והצטיין במשחקים רבים. ב-1969 זומן על ידי מאמן הנבחרת עמנואל שפר להיות שותף בטורניר ההעפלה לגמר הגביע העולמי במקסיקו 70. שנה לאחר מכן זומן להיות שותף להישג הגדול ביותר של הכדורגל הישראלי: להיות בלמה של נבחרת ישראל במונדיאל. סך הכול רשם 12 הופעות בנבחרת והבקעת שער בודד לזכותה.
בשנת 1970 החל לעבוד בחברת הספנות צים והמשיך ללמוד לימודיים אקדמיים, תוך שהוא משלים את כל תאריו עוד בהיותו שחקן כדורגל. כבר בשנותיו הראשונות בצים גילה כשרון ניהולי יוצא דופן וקיבל תפקידים ניהוליים בכירים במהרה. תחילה, הצטרף כחבר וועד העובדים ושימש במסגרת זו גם כמזכיר וועדות שונות. לאחר מכן, בשנת 1978 החל לנהל את קו איראן. היה שותף להקמת קו ZEFEL, ולאחר מכן היה אחראי על מחקר שווקים ובמהרה מצא עצמו מנהל הקו, ואחראי על כל הפעילות המסחרית של קווי אילת. ב-1972, ביקש וולך משפר להשתחרר מהנבחרת הלאומית ונימק למאמן כי ריבוי עיסוקיו כשחקן בהפועל חיפה, מקום עבודתו בחברת צים ולימודיו לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים, כמו גם שירות המילואים אליו התנדב בקביעות היו לו למעמסה גדולה מידי.

וולך בלט באישיותו, ביושרו האישי, השכלתו, מנהיגותו והגינותו היוצאת דופן, הן במגרש והן מחוצה לו, וכן היה ידוע כשחקן המציב את טובת הקבוצה והזולת הרבה מעבר לטובתו האישית. כך לדוגמה, לאחר שחזר ממונדיאל 1970, וכל זאת בעוד שרגלו עדיין מחלימה משבר ברגלו שהתגלה לאחר המשחק הקשוח נגד נבחרת שבדיה במונדיאל (1-1), גילה וולך לאכזבתו שיחידת המילואים הקבועה שלו אליה מתנדב, סיימה כבר את הפעילות המבצעית שלה בעודו שוהה במכסיקו, והחליט לשלוח מכתב לראש אכ"א, האלוף שמואל איל כדי שזה יציבו ביחידה אחרת על מנת ש"יוכל להחזיר חובו למדינה" [2], [3]. אייל המופתע, נענה בחיוב לבקשתו של וולך שהוצב בקו האש בגיזרה המרכזית מול איסמעיליה. וולך זכה לביקור מלבב ושבחים מהרמטכ"ל חיים בר לב ואלוף פיקוד דרום אריאל שרון שלוו בצמרת צה"ל. בפעם אחרת, סוקר רבות כאשר הוא ויחידתו לכדו חוליית מחבלים בגבול הצפון.
ב-1971, היה וולך, בשיתוף עם אהוד אולמרט ויוסי שריד, מראשי המאבק בשחיתות, כאשר עצרו את משחקי הליגה לתקופה ארוכה והובילו להקמת ועדת עציוני, בראשות השופט העליון ד"ר משה עציוני, במטרה לחקור שחיתויות ומכירות משחקים בכדורגל. פרסום תוצאות הוועדה ב-21 בספטמבר 1971 זעזעו את הספורט בישראל, וכתוצאה מכך שונה עד היסוד ענף הכדורגל בארץ וענף הטוטו.

בשנת 1972, וולך ואנגלנדר, שכונו "הקוסמים של חיפה", הנהיגו את מרד השחקנים המפורסם שגרם להדחת מנהל הקבוצה הוותיק דאז, יצחק בן-זאב, וגרמו בעקיפין שהפועל לא תופיע למשחק ליגה, אקט הנחשב חריג עוד יותר באותם הימים. ההדחה נעשתה בעקבות סכסוך של המאמן הגרמני של הקבוצה אובה קלימצ'בסקי, אשר הסתכסך עם מועצת הפועלים וביקש את התפטרותם. בן-זאב הודח וההנהלה אמנם הוחלפה, אך בצר לוולך ואנגלנדר, התפטר קלימצ'בסקי מאימון הקבוצה וחזר לגרמניה.

ב-1974 זכה עם הפועל פעם נוספת בגביע תחת הדרכתו של המאמן יעקב גרונדמן. ב-1975, לאחר המשחק של הפועל מול מכבי יפו פנה וולך למספר חברי כנסת ופעל נמרצות במטרה לחסל שוב את תופעת השחיתות ומכירת המשחקים בכדורגל [4].

עקב הצטיינתו בליגה זומן על ידי ההאלופה הפועל באר שבע והדאבליסטית מכבי ת"א כשחקן חיזוק במפעלים האירופיים בשנת 1976.
ב-1977 זיהה וולך בעיות ניהוליות במועצת הפועלים. וולך התריע בפני ראשי הפועל כי הם עומדים בפני קריסה, וביקש לנהל את הקבוצה יחד עם יצחק אנגלנדר. המועצה סירבה להצעה ונאלץ, יחד עם רעו לקבוצה יצחק אנגלנדר, לעזוב את הפועל חיפה ולעבור לשחק בשורותיה של היריבה העירונית מכבי חיפה. שלוש עשרה עונות היה יוחנן וולך מעמודי הטווח של הפועל חיפה. צעד זה הותיר רושם רב בעולם הכדורגל הישראלי דאז, בייחוד לאור העובדה שוולך ואנגלנדר נחשבו בעיני אוהדים רבים לסמלים המובהקים של הפועל חיפה והכדורגל הישראלי. בדיעבד, מסתבר, כי ראה וולך את הנולד, ובשנת 1981 התפרקה הפועל חיפה הן קבוצתית (ירדה לראשונה בתולדותיה לליגה השנייה) והן פיננסית שתוצאותיה ניכרים עד היום.
וולך שיחק בשורות מכבי חיפה שנתיים ופרש מכדורגל מקצועי בשנת 1979, בגיל 34. במהלך הקריירה נבחר וולך מספר פעמים לנבחרת העונה של 'חדשות הספורט' ו'ידיעות אחרונות' והוענקו לו מספר מדליות בשל היותו השחקן ההגון ביותר של הליגה בשל המספר המצומצם של הכרטיסים האדומים שהונפו לעברו וכן סגנון משחקו ההוגן.

[עריכה] קריירה כעסקן ספורט וכמנהל

[עריכה] מוביל המהפכה הניהולית במכבי חיפה

מיד לאחר פרישתו ממשחק פעיל, קיבל וולך את מפתחות ניהול המועדון בהתנדבות מלאה במחלקת הכדורגל של מכבי חיפה, ובמקביל, המשיך לעבוד וולך בחברת הספנות צים. במהלך תקופתו כמנהל, זכתה מכבי חיפה בשתי האליפויות הראשונות שלה, ב-1984 וב-1985 והצלחה באירופה, ותרומתו האישית והמקצועית להצלחה של חיפה הייתה מכרעת. כמו כן, לאחר שהיה אחראי להדחתו של ג'ק מנסל, דחף להחתמתו של שלמה שרף, מאמן אלמוני באותה תקופה, ומנע שחרורם של שחקני מפתח רבים, ביניהם אבי רן ורוני רוזנטל [5], כאשר הוא דחף להשקיע בנוער ולהתבסס על כמה שיותר שחקני בית צעירים. וולך נחשב לנדבך המרכזי להפיכת המועדון לאחד המובילים בכדורגל תוך החדרת דפוסי ניהול מקצועיים ונחשב ל"מוח המקצועי" [6] מאחורי בניית הקבוצה, וכל זאת מאחורי אורות הזרקורים אשר הופנו לעברם של אחרים [7].

[עריכה] השליחות למזרח הרחוק

בשנת 1985 נשלח וולך מטעם חברת צים להונג קונג לשליחות בת חמש שנים [8]. מכשנסע, סבלה מכבי חיפה מהחלל המקצועי שהותיר בקבוצה, עד כדי שלא ניתן היה לאיישו כראוי בלעדיו [9], [10].
וולך החל לשחק בקבוצה אנגלית בת מאה שנים מהליגה הראשונה בהונג קונג: 'מועדון כדורגל הונג קונג' ושיחק בשורותיה 5 שנים. באותה תקופה היה וולך הדמות היחידית בהונג קונג שזכה לשחק בגמר הגביע העולמי, ועורר את סקרנותם של כלי התקשורת הסינים והאנגלים. וכך במונדיאל 1986 מצא עצמו לא פעם מפרשן ומסביר אודות המונדיאל.

[עריכה] החזרה לישראל

בשנת 1990 חזר וולך לישראל וכיהן כמנהל שרותים גלובליים של 'צים' ויו"ר דיקטוריון של חברות הבת בצים. עוד בשהותו בהונג קונג, ביקשו אותו מכבי והפועל חיפה להצטרף לשורותיהם. בסופו של דבר, על אף שהוצע לו להיות יו"ר הפועל חיפה בחר להשתלב מחדש בהנהלת מכבי חיפה כחבר הנהלה וגזבר הקבוצה, ונציגה של מכבי חיפה בהתאחדות לכדורגל. תקופת ניהולו של וולך נמשכה בין 1990-1993, ובמהלכה זכתה מכבי פעם אחת באליפות המדינה (1991), ופעמיים בגביע המדינה (1991, 1993) וביניהם דאבל. וולך התנדב כחבר הנהלת ההתאחדות לכדורגל.

בשלהי 1993, עזב את הנהלת מועדון הכדורגל. באותה שנה הוענק לו תואר 'יקיר העיר חיפה' על תרומתו רבת השנים לפיתוח הספורט בהתנדבות מלאה והעסקים בעיר חיפה ובישראל. שנה לאחר מכן, הצטרף וולך לאגודת מכבי חיפה כחבר הנהלה. בשנת 1998 הוא נבחר ליו"ר קבוצת הכדורסל. בין השנים 1998-2002 שימש כחבר הנהלת איגוד הכדורסל. ב-1998 התמנה לגזבר מכבי חיפה ומ"מ יו"ר ובשנת 1999 נבחר פה אחד ליושב ראש האגודה וחבר נאמני מכבי חיפה.

לוולך תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה מאוניברסיטת חיפה ותואר שני במנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מתנדב כקצין קרבי בדרגת רב סרן (במיל').
במקביל לעיסוקו כעסקן ספורט, ועבודתו כמנהל בכיר בצים בו נחשב מהמנוסים ומהבכירים באנשי הספנות בארץ, שימש כמנהל אזור ישראל והמזרח הקרוב וכמנכ"ל מ.דיזנגוף (צים), והיה במשך שנים רבות חבר בהנהלת לשכת הספנות וחבר הוועדה של הלשכה. וולך שימש שנים רבות פרשן בתוכנית הרדיו שירים ושערים ועיתונאי ספורט. שימש גם בין היתר כפרשן הספורט הבכיר של המקומונים "קול חיפה" ו-"כותרת חיפה". בשנים האחרונות מכהן וולך כמנכ"ל חברת הבת של צים, ניולוג. יוחנן מאמן ומשחק בקבוצת הוותיקים של הפועל חיפה ומשמש כחבר מרכז מכבי, חבר ועדת חינוך והסברה מטעם ההתאחדות לכדורגל [11] וחבר ועדת הרפרטואר של תיאטרון הצפון.

[עריכה] תארים והישגים בולטים בכדורגל

[עריכה] הפועל חיפה

• גביע המדינה בכדורגל: 1966, 1974

[עריכה] מכבי חיפה

• אליפות המדינה בכדורגל: 1984, 1985, 1991
• גביע המדינה בכדורגל: 1991, 1993, 1985 (גמר)
• גביע אלוף האלופים: 1985
• גביעים נוספים: 1984
• נוער מכבי חיפה:
• אליפות המדינה בכדורגל: 1979, 1983, 1984, 1991
• גביע המדינה בכדורגל: 1980, 1991, 1993, 1981 (גמר) וגביע אלוף האלופים: 1985
  

[עריכה] תארים אחרים

• אליפות צה"ל: 1965
• 'נבחרת העונה' (שלוש פעמים)
• 'עיטורי השחקן ההוגן'
• "נבחרת היובל" של חיפה
• שחקן היובל של חיפה בעמדת הבלם הקדמי
• עיטור ספורטאי מצטיין מטעם עיריית חיפה
• נבחרת ישראל בכדורגל: השתתפות במשחקי גמר הגביע העולמי במקסיקו 1970
• חתן פרס מפעל חיים של איגוד השחקנים בישראל וידיעות אחרונות [12]

[עריכה] תמונות כשחקן הפועל חיפה ונבחרת ישראל

וולך (רביעי מימין) והפועל חיפה, זוכת הגביע לשנת 1974	וולך (באמצע) נאבק מול שורוק (משמאל)	וולך מימין	וולך מול נתן הירש ממכבי חיפה בדרבי
וולך (מימין) מול אמציה לבקוביץ'	וולך (עומד שלישי מימין) ונבחרת ישראל במונדיאל 1970	וולך (ראשון מימין) בנבחרת ישראל	וולך (כורע שני מימון) במחנה אימונים לקראת המונדיאל

[עריכה] קישורים חיצוניים

ראו גם פורטל חיפה

• 'היכל התהילה' מתוך אתר הפועל חיפה
• הקריירה בחברת "צים", באתר port2port
• אליפות הנוער של הפועל חיפה: ראיון עם וולך
• מתוך "אופסייד סטורי": שלום אביטן יורה ביוחנן וולך, מתוך אתר nrg (מעריב)
• יוחנן וולך מתארח בפורום באתר הרשמי של הפועל חיפה, הר הגעש באדום
• אודות וולך ב"תוכניה האדומה" של הפועל חיפה
• יוחנן וולך בתוכנית הבוקר של גבי גזית

	נבחרת ישראל - מונדיאל 1970
1 ויסוקר | 2 בר | 3 בלו | 4 פרימו | 5 רוזן | 6 רוזנטל | 7 שום | 8 שפיגל | 9 פייגנבוים | 10 שפיגלר | 11 בורבה | 12 שווגר | 13 חזום | 14 רום | 15 טלבי | 16 וולך | 17 בן רימוז' | 18 רומנו | 19 שורוק | 20 קרקו | 21 המאירי | 22 נוסובסקי | מאמן: שפר